קולגייט / צילום: רויטרס
אתחיל מהשורה התחתונה: כמו כל אזרחי המדינה, גם אני רוצה שהמחירים בארץ יירדו - בעיקר במקומות שבהם אין הצדקה לכך שאנחנו משלמים יותר. הרבה יותר. גם אני רוצה שלא ניאלץ לקנות יותר בחו"ל (ונספק תירוצים לענפים קורסים), גם אני רוצה לא להתרגז בכל ביקור בסופרמרקט מעבר לים בגלל המחירים הזולים שם למשחת שיניים של קולגייט, לדגני בוקר של נסטלה או לאבקת כביסה אריאל. ובחו"ל הכוונה גם ליעדים לכאורה לא זולים, כמו לונדון או פריז.
עוד אוסיף שאני מברכת על מהלכים להוזלת המחירים ומהלכים שמאלצים את העסקים להתחשב ביוקר המחיה, למשל דרך חובתם להציע מחיר לפי יחידות מידה (לטובת השוואה קלה יותר אל מול המוצרים המתחרים שעל המדף).
אבל האם "שיימינג" היא הדרך?
החל מאתמול (א') מחויבות רשתות השיווק להציג לצד על המדף, בסמוך לשלטי המחירים של 7 מוצרים נבחרים, גם את המחירים בהם נמכרים המוצרים הללו בחו"ל ("מחיר ממוצע במדינות נבחרות"). מדובר ב-7 מוצרי טואלטיקה בהתאם לרשימה שגיבשו הרשות להגנת הצרכן ומשרד הכלכלה, שכוללת בשלב זה פריטים נבחרים לפי הפופולריות שלהם.
בין הפריטים - 3 משחות שיניים של קולגייט, 3 דיאודורנטים ספיד סטיק, דיאודורנט ג'ילט לגבר ודיאודורנט דאב לנשים. וכך, כשנשוטט בחנויות, בין אם ברשתות הפארם או בסופרמרקטים, נקבל ישר לפנים את יוקר המחיה בשילוט שעל המדף.
ללא ספק מדובר במידע חשוב, אבל במה הוא יועיל לצרכן בעומדו מול שלל משחות השיניים כשהוא צריך לבחור? נוכל להתעצבן ולקטר בדרך לקופה, במקרה אחר נוכל למהר ולתפוס טיסה זריזה לחו"ל ולקנות שם את משחת השיניים הרצויה או ביצירתיות לא מתוחכמת מדי לשלוף את הסלולרי ופשוט להזמין את המוצר מחו"ל (בהנחה שיש מלאי מספק בארון בבית).
בתמצית העניין, הצבת שילוט המפרט את המחירים בחו"ל הוא בגדר שיימינג. וכאן נשאלת השאלה - האם דרך מהלך השיימינג הזה מעודדת המדינה את הצרכן להמשיך ולרעות בשדות זרים (באתרי האינטרנט הבינלאומיים)? ומה באשר לצרכן שאין לו גישה לאתרי האונליין מסיבות רבות ומגוונות, עליו נגזר יהיה לשלם יותר?
זאת ועוד, אם כבר בוחרים בדרך השיימינג (או השקיפות), אולי כדאי ששילוט נוסף בחנות ישקף לצרכנים את התמונה במלואה? למשל, שכר הדירה שמשלמות החנויות למרכז הקניות שבו הן ממוקמות אל מול שכר הדירה בחו"ל? שילוט אחר יוכל לפרט כמה ארנונה וחשמל הן משלמות לרשויות אל מול אלה שמשלם סופרמרקט בגרמניה? ובצעד קדימה אפשר גם לפרט מהי שורת הרווח של החברות הציבוריות אל מול המתחרות מחו"ל.
שייימינג היא לא הדרך. לא מבחינת העסקים וגם לא מבחינת הצרכן, שידו קלה על ההדק בכיכר העיר החדשה.
זאת ועוד, ריבוי השלטים בנקודת המכירה יש בו מן המבוכה. לפי החוק, השילוט בחנויות צריך לכלול מחירים (גם על גבי המוצרים) ואת המחיר לפי יחידת מידה (גר' או סמ"ק). כשמדובר במבצע, יש לפרט כמה עלה המוצר לפני כן וכמה יחידות יש במלאי. יותר מדי שלטים הם בבחינת העצים שיסתירו את היער.
מישהו (הצרכן, כמובן) ישלם בסופו של דבר על התהליך של הכנסת השלטים והצבתם. הרשתות מצדן עלולות לשלם 22 אלף שקל קנס על כל שלט שלא יוצב. גם את זה מישהו צריך יהיה לכסות.