איילת שקד / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
"אין סיבה שחומר שעוסק בהיסטוריה של המדינה לא ייחשף", כתבה שרת המשפטים איילת שקד בהודעה מיוחדת שבאה בעקבות סדרת הטלוויזיה "סאלח, פה זה ארץ ישראל". הסדרה עוסקת בעליית יהודי צפון אפריקה, והיא אמורה לגלות מסמכים המוכיחים שהיחס לעולים היה מפלה. שקד הודיעה כי תפעל לחשיפת המסמכים, שכן לדבריה, אין סיבה לא לעשות זאת.
יש הרבה סיבות
אלא שיש סיבה, הרבה סיבות. לא צריך מסמכים כדי לדעת שהייתה אפליה. היה פער עצום בין העולים לבין אלה שהביאו אותם לכאן. האפליה הייתה לא מוצדקת, לא ראויה - אבל היא קרתה.
עכשיו השאלה היא מה רוצים להבליט מאותה תקופה? את העובדה שהממשלה דאז, ובראשה מפא"י, היא זו שהביאה לכאן את יהודי צפון אפריקה, נוכח קשיים וסכנות? או את האפליה, שהייתה חלק, החלק הלא נעים, של הסאגה הזאת? יש כאן ניסיון בוטה לשסות - שוב - את המזרחיים נגד ה"אשכנזים" השמאלנים.
עלייה מפוארת
העלייה לישראל הייתה כרוכה במעשי גבורה, אומץ, נחישות. עכשיו באים השרות רגב ושקד ומנסות ללכלך את אחת התקופות היפות בתולדות ישראל. כמה רחוק מוכנים ללכת אנשים למען מטרותיהם הפוליטיות? חבל שבניהם של אותם עולים אינם קמים ואומרים שאין להם עניין בליבוי מחדש של יצרים עדתיים, ושהם אסירי-תודה לאנשים שהביאו אותם לכאן.
שקד וחוק "ישראל היום"
"תמכנו בחוק 'ישראל היום' כי העיתון התעמר בנו, פשוטו כמשמעו" - דברי שרת המשפטים איילת שקד אתמול (א'). משמעות דבריה של שקד ברורה: אנחנו בבית היהודי קובעים את עמדתנו לא לגופו של עניין, אלא בהתאם למה שטוב למפלגה. כמו במקרה של מסמכי העלייה של יהודי צפון אפריקה.
למי שכבר שכח - מדובר בחוק שיזם ח"כ איתן כבל, ועל-פיו העיתון החינמי היה צרים להתחיל לגבות תשלום עבור המוצר שלו - כמו שאר העיתונים, כמו כל מוצר. זה היה חוק נכון וצודק, אבל ביבי וחבורתו הצליחו להציג את החוק כמיועד לסגור את "ישראל היום". למעשה, מטרת החוק הייתה ליצור התחרות הוגנת בין העיתונים.
שיקולים מפלגתיים
את שקד ומפלגתה כל זה לא עניין. השיקולים להצבעה על החוק לא היו התחרות הלא הוגנת, החד-צדדיות, אלא רק שהעיתון לא התייחס יפה אליה ואל חבריה. המקרה הזה (בנוסף לאחרים) מלמד כי על כס שר המשפטים יושבת עסקנית פוליטית מן הסוג והמסוכן.