ישראל בת 70, ובמקום לחגוג את סמלי המדינה דורסים אותם

אף פעם לא רציתי להתחפש לשוטר, אף פעם לא ממש הבנתי בשביל מה צריך את מוסד הנשיאות, וגם בפרקליטות לא תמיד האמנתי בעיניים עצומות, אבל די כבר, מספיק להרוס את כל הסמלים ■ פרשנות

סמל. דגל. גיבץ' / איור: עומר הופמן
סמל. דגל. גיבץ' / איור: עומר הופמן

אוטוטו היא בת שבעים, כבר חושבים איך לחגוג לה, עוד מעט יכינו דגלים. למרות שהיא כבר לא ילדה, עושה רושם שבכל זאת היא כאן כבר כדי להישאר, אבל מישהו שם מחרב לה את כל הסמלים הממלכתיים.

זה נכון, אף פעם לא אהבתי שוטרים. כשהייתי ילד, הורים חסרי אחריות שגידלו ילדים בלי שעברו הכשרה הורית באיזו סדנה מתקדמת, איימו עליי שאם לא אוכל יבוא שוטר. הייתי בן 6 והתלבטתי קשות בין האיום שיבוא שוטר לבין צלחת עם עוף מכובס וגיבץ'. מאז, אני לא אוהב עוף מכובס, גיבץ' ושוטרים.

תמיד כשאני רואה ניידת אני מרגיש חשוד. אף פעם לא חשבתי להתחפש לשוטר, אבל תמיד רציתי להאמין שהמשטרה קצת שומרת עלינו. אוכפת את החוק, תופסת את הרעים ומפענחת פשעים, מהווה סמל למותר ואסור ואחראית לשקט היחסי שאני נוטה להרגיש כאן כבר שנים.

ואז בא האיש הזה שאחראי פה על הכול, גם על המשטרה, הקליט את עצמו מסביר שהמשטרה עוצרת אנשים (דווקא כאלה שכן אכלו) וכולאת אותם, כמו שההורים איימו עליי פעם, ולא משחררת אותם עד שיגידו שקרים שיפלילו את ראש הממשלה. פשוט נורא. והוא גם הסביר לנו לא להתייחס למשטרה ברצינות וגילה לנו בגיחוך שאפילו ההמלצות שלהם לא שוות כלום.

זה נכון, אף פעם לא התחברתי לכוחות ביטחון ולשב"כ. כוח גדול מדי גורם לי לחוש קצת חולשה, אבל די סמכתי עליהם. עוד סמל לעוצמה, לתחכום סמוי וליכולת השלטון בארץ מורכבת מדי. גוף שאם כבר יש אילוץ לקיימו, עדיף שהוא יהיה בצד שלך. כשהוא מינה את סגן ראש השב"כ למפכ"ל המשטרה באופן זמני, עד שיוחזר לתפקיד ראש השב"כ, וכשראיתי שהמינוי שלו כבר מגיע עם שפם מוכן של שוטר, אפילו נרגעתי. עשה רושם שמדובר במינוי ראוי. ואז שמעתי שהוא אויב השלטון והגיע כמובן עם אג'נדה סדורה נגד ראש הממשלה שמינה אותו, וקצת איבדתי ביטחון גם בשירותי הביטחון.

זה נכון, גם בפרקליטות לא תמיד האמנתי בעיניים עצומות. לקח לי זמן לשקם את האמון שלי בפרקליטות ובמוסד היועץ המשפטי לממשלה, אחרי שבשנת 1996-97, הסתמן ראש ממשלה קצת חסר ניסיון, שנחשד במעורבות במינוי לא ראוי. לימים נודעה הפרשה בשם בראון-חברון, והייתה שם תקווה שמינוי נכון יסייע לסגור תיק נכון, במסגרת הקניית שקט לראש הממשלה.

המינוי ההוא סוכל כעבור יום. חלפו עשרים שנים ואפילו שכחתי מהפרשה, אבל לאחרונה מונה אביחי מנדלבליט, שהוא חבר שלי (אני סובייקטיבי, כי אני יודע כמה הוא חכם, ישר והוגן) וכבר בונים עבורו שתי אלטרנטיבות מעודדות - הגשת כתב אישום, במסגרת כניעה לשמאל וללחץ התקשורתי, או אי-הגשת כתב אישום במסגרת מחויבות לראש הממשלה שתמך במינוי שלו. ובינתיים הוא מואשם בכך שהוא עובד לאט כדי לסייע לראש הממשלה, ושהוא עובד ביסודיות ומאשר גיוס עדי מדינה, כדי לפגוע בראש הממשלה. ועוד מעט, במחי החלטה אחת שלו, הוא יהיה אויב שלטון החוק או של שלטון ראש הממשלה, וכולנו ממתינים להחלטתו של מי הוא הולך להיות האויב. ובינתיים עוד סמל חרב.

זה נכון, אף פעם גם לא ממש הבנתי בשביל מה צריך את מוסד הנשיאות, אבל אומרים שהנשיא הוא אחד מסמלי המדינה, וכשהיינו ילדים למדנו בעל-פה את שמות ראשי הממשלה ושמות נשיאי המדינה (הרשימה הייתה אז קצרה יותר). רובי ריבלין לא תמיד עשה לי את זה, אבל הניסיון של ראש הממשלה לבטל את מוסד הנשיאות, רק בגלל שרובי היה המועמד המוביל, קצת כאב לי.

הפוליטיקה אינה קלה. כשאתה במפלגה מסוימת, כל חברי המפלגות האחרות לא ממש אוהבים אותך. במפלגה שלך יש מספר קבוצות. כשאתה בקבוצה מסוימת, חברי הקבוצות האחרות לא ממש אוהבים אותך. בקבוצה שלך, ככל שיש לך שאיפות, כמו של יתר החברים לקבוצה, יתר חברי הקבוצה שלך לא ממש אוהבים אותך. במכלול הזה, רובי מהליכוד היה במפלגה הלא נכונה או בקבוצה הלא נכונה, אבל לנסות לבטל את הנשיאות בגלל שנאה אישית, רק בגלל שאתה יכול, תוך רמיסת עוד סמל מסמלינו, עשה לי קצת חמיצות בנפש.

זה נכון, קשה לי להודות בכך שאני מעריץ את חברי הכנסת. כמה חברי כנסת, כוכבים, קצת חיזקו לאחרונה את חולשת המוסד, אבל זה בית המחוקקים שלנו. שם ממש מחוקקים חוקים, כמו שפעם, רובספייר, מממציאי הפורמט, דמיין לעצמו בימי המהפכה הצרפתית. התמונה של בניין הכנסת הייתה תלויה אצלנו בכיתה ליד תמונתו של נשיא המדינה, ליד המדף עם הקופה של הקרן הקיימת.

זה היה לפני שניסו בכנסת לחוקק חוק שאסור לחקור ראש ממשלה וקראו לו "החוק הצרפתי", כדי שנבין שזה מקובל ונפוץ בעולם, וביקשו לחוקק עוד חוק, שיאסור על הציבור לדעת מה ממליצה המשטרה. וכיום, בתור קו הגנה של ראש הממשלה, שנחשד בכך שהוא ניסה לעזור לידיעות אחרונות כנגד החינמון, מסביר ראש הממשלה שהוא דווקא הגדיל לעשות ופירק את הכנסת הקודמת והלך לבחירות, כי שניסו לחוקק חוק שיפגע בחינמון. הלו, זה כנסת? זה אמיתי?

לפחות בנשמת הדמוקרטיה, בחופש הביטוי, סמל מובהק לחופש ולביטוי, כמעט לא פגעו לנו. עובדה, מאפשרים לנו לקבל בחינם עיתון ממומן של מקורב של ראש הממשלה. אולי קצת ניסו, לפי החשד, לסגור דיל עם ידיעות אחרונות, על סיקור נכון יותר כנגד טובות הנאה, ועוד ניסו ואולי אפילו הצליחו, לפי החשד, להעניק מתנות ענק לבעלי בזק, כנגד סיקור נכון יותר באתרי האינטרנט, אבל זה, רק כדי שגם אנחנו, אלה שאולי לא תמיד מקבלים במתנה את האלכוהול בצבע הנכון - נוכל לראות את המציאות בקצת יותר גוונים של ורוד.

פעם בטקס, יום לפני יום ההולדת של המדינה, דקלמנו בפאתוס: "אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם/ ואמרה 'מי אתם?' והשניים שוקטים/ יענו לה: "אנחנו מגש הכסף"/ שעליו ניתנה לך מדינת היהודים". היא כבר לא ילדה, היא כבר עוד מעט בת שבעים. אנחנו כבר לא רוצים להיות מגש הכסף, אבל רוצים לשמור על הבית, הבית היחיד שלנו, ומבקשים מהשכן שם למעלה מהפנטהאוז, להפסיק להרוס לנו את כל הסמלים ואת מה שהם מסמלים עבורנו.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988