מנכ"ל ביג לא מודאג מקניות האונליין - ויש לו הסבר מדוע

מבחינתו של איתן בר זאב, בעל מניות ומנכ"ל רשת המרכזיים המסחריים ביג, קריסת רשתות אופנה, הקניות המתגברות ברשת וטיסות הלואו קוסט שמאפשרות לישראלים לקנות בחו"ל בזול, הן לא סיבה להפסיק לפתוח עוד מרכזים מסחריים. בסוף הוא אומר: "האדם הוא יצור אנושי, הוא רוצה לזוז, לפגוש אנשים".

אבל כל התחזיות גורסות שהקנייה הפיזית תלך ותיעלם מהעולם ורוב הרכישות יהיו מקוונות.

"התחזיות של לאן העולם הולך הן תחזיות עיתונאיות. חלק מתוך המגמה העולמית נוצרת על-ידי התקשורת. לפי הנתונים היבשים, בארה"ב לבדה, ב-2017 נפתחו יותר חנויות מאשר נסגרו.

"קחי כנקודת השוואה את מה שקרה עם בתי הקולנוע. לפני כמה שנים אמרו שבתי הקולנוע ייעלמו כי יש בלוקבאסטר (רשת ספריות הווידיאו המנוחה, ה' מ'), אחר כך אמרו שאתה יכול לראות סרטים ברשת ולא צריך יותר בתי קולנוע".

ואולי יש היום פחות בתי קולנוע מאשר בעבר?

"אולי הייתה ירידה מסוימת ונקודתית, אבל בשנים האחרונות יש עלייה משמעותית בהיקף כרטיסי הקולנוע הנמכרים, ורשתות בתי הקולנוע, שנותנות חוויית לקוח, רק הולכות ומתרחבות - סינמה סיטי ויס פלאנט. זה הולך ומתפשט. הרשתות האלה מתמקמות בעוד ועוד מקומות. מה שאומר, שכשאתה מציע ללקוח חוויה, הוא מגיע".

במה הן נותנות חוויית לקוח?

"באולם, בכניסה, במיקומים של בתי הקולנוע - בצמוד למסעדות ולבתי קפה; במסכים עם גודל ועוצמה בלתי רגילים, בחדות הקרנה ובשמע. סף הגירויים עולה כל הזמן, ומי שרוצה להביא את הקהל, צריך להתאמץ.

"העולם שלנו משתנה בקצב מהיר ומרכזי הקניות חייבים לתת תשובה לנושא של חוויית הלקוח. אם המסחר האלקטרוני היה נותן ללקוחות את חוויית הקניות, הוא היה הופך להיות גורם דיסרפטיב (משבש), אבל הוא לא, והטבע האנושי לשמחתנו מכתיב את זה שהאדם לא יישאר בבית".

זאת אומרת, שחוויית לקוח היא התשובה שלך לאיומי הרשת.

"נכון. מדובר על כך שהיום הקניות ברשת הן 10%. בעוד ארבע שנים זה יגיע ל-15%. זה אומר שעדיין 90%-85% מהקניות נעשות וייעשו בחנויות פיזיות.

וגם אם זה יגדל, ויגיע להיקף של 20%, או אפילו 30%, עדיין 70% או יותר, ייעשה באופן פיזי, והשאלה היא מי ישרוד. מתישהו זה יתייצב, אבל ההיסטריה שתם עידן הקניונים - המרחק בינה לבין המציאות הוא כמו המרחק בין הגלקסיה שלנו לבין הגלקסיה הקרובה אלינו.

"אגב, בניגוד להרבה תחזיות, אני רואה גם תזוזה הפוכה: חנויות שהיו רק אינטרנטיות עוברות גם לפיזי. תראי למשל את עדיקה (שהחלה כחברת אופנה מקוונת, וכיום מחזיקה גם חנויות פיזיות, ובאחרונה הונפקה). הם אומרים שיש להם עלייה של 70% , ואני חושב שמרבית העלייה היא מהפיזי".

 יהודה נפתלי, מבעלי השליטה בביג / צילום: אריק סולטן

קניונים מתים בארצות הברית

ביג, שבשליטת יהודה ורוני נפתלי שהיו בעבר גם בעלי מי עדן, מחזיקה ב-52 מרכזים מסחריים בעולם: 22 מהם בישראל, 27 בארה"ב ועוד שלושה בסרביה. שלושה מהמרכזים בארצות הברית נמצאים כיום בהליכי מכירה מתקדמים ובר זאב מסביר שהרשת הגיעה למסקנה שלא ניתן ליצור בהם חוויית לקוח. ועדיין, הוא מוסיף, ביג לא תפסיד כיוון שהמרכזים נקנו אחרי המשבר של 2008 במחירים נמוכים מאוד. "אני מסתכל על עליית הערך שהם עשו", הוא אומר, "וזה לא בעשרות אחוזים אלא בהרבה יותר; ונקבל במכירה את הערך שלהם". ניסיון להיכנס להודו בעשור הקודם, הסתיים במכירתם של הנכסים שהוחזקו וזאת בעקבות נפילתה של השותפה, ליהמן ברדרס ב-2008. "לא מצאנו גופים באותם סדרי גודל שיבואו במקומה", מסביר בר זאב, "ולא רצינו להישאר במשחק הזה לבד. בהודו אין מימון לכאלה פרויקטים".

שוויה של הקבוצה, הנסחרת בישראל, עומד על כ-3 מיליארד שקל, ואת תשעת החודשים הראשונים של 2017, היא סיימה ברווח נקי של 318 מיליון שקל.

בארצות הברית קניונים רק נסגרים, וגם בישראל יש ניצנים של שינוי לרעה במצב הקניונים. אז איך זה שאצלכם המצב שונה?

"קודם כול, בארצות הברית נסגרים בעיקר המולים (קניונים סגורים), כתוצאה מכך שדיפרטמנט סטורס (בתי הכלבו הגדולים), שהיו שוכרי עוגן, איבדו את מקומם בעולם הריטייל לטובת חנויות מתמחות, חנויות זולות ואינטרנט. זה הביא לשינוי דרסטי וקניונים רבים הפכו להיות 'דד מולס'. התהליך הזה חיזק את המולים העל אזוריים, שנמצאים במיקומים שמאפשרים להם לשרת כמה אזורים, כי הם הפכו בעצם להיות השחקנים היחידים.

"במקרה שלנו, הקפדנו לקנות מרכזים שהיו מסווגים כ-A או B, כלומר שהיו טובים מבחינת תפוסות כבר כשקנינו אותם, וקנינו בזול בגלל שהיה משבר (הכוונה ל-2008). וכשיש סייקל בשוק, יש כאלה שסובלים ועפים החוצה ויש כאלה שמתחזקים".

מה קובע אם מרכז מסחרי מצליח או לא?

"יש כמה פרמטרים שכוללים בין היתר את היכולת שלי לתת חוויה, את התמהיל, את המיקום והשאלה אם אני משרת כמה אזורים גיאוגרפיים".

בוא נחזור לרגע לתחרות עם הרשת. רשתות האופנה בארץ ובעולם מאוד מתקשות להתמודד עם התחרות. אייץ' אנד אם, למשל, עשתה לכאורה הכול נכון - התרעננה מדי עונה, פרסמה והציעה מחירים נוחים - והתחילה לסגור סניפים בעולם ובשלב הראשון מדובר על 170 מהם. אברקרומבי, חברה שעבדה לא מעט על חוויית לקוח, קרסה.

"קודם כול, 170 סניפים בעולם, זה כלום בשביל רשת בגודל של אייץ' אנד אם. לגבי אברקרומבי, זו חברה מאוד ותיקה, והיא לא משקפת שום דבר כמעט. כל חברת אופנה יכולה ליפול על רצף גרוע של כמה שנים. מה זה אופנה? זה סטארט-אפ כל עונה. כל עונה אתה צריך להמציא את עצמך מחדש. ואם אתה נופל על רצף של כישלונות, אתה נופל. זה קרה להוניגמן וזה יכול לקרות לכל אחד מהאופנאים. הכול משתנה וככל שהשנים עוברות זה משתנה הרבה יותר. הצורך שלך לעשות התאמה הרבה יותר תכוף.

"קחי את זארה כדוגמה הפוכה. עובדה שהיא לא הושפעה. חברות שיש להן עוצמה וכוח וחוסן כלכלי יתקנו אחרי עונה לא טובה ויחזרו חזרה למירוץ. אבל אלה שלא יצליחו, ואיתן נמנית גם הוניגמן, ייפלו".

בניתוח הזה אתה מתעלם מכך שהקניות באינטרנט נגסו ברווחים של חברות אופנה רבות ובמיוחד בישראל.

"יש איזה חוסר היגיון במדיניות הממשלתית כאן, שהיא מאוד פופוליסטית, שנותנת לייבא אופנה לישראל בפטור ממס וממע"מ, לכאורה עד סכום של 75 דולר. וכשמזיזים את האבן של המס, גם במקום אחד, זה מזיז את כל הכלכלה.

 הוניגמן / צילום: תמר מצפי

"בזמנו, הצענו לרשתות להקים מרכזים בחו"ל, נאמר בקפריסין, כדי שאנשים יזמינו משם דרך האינטרנט ויחסכו את המס. אבל שלטונות המס הודיעו שרשת שיש לה חנות פה מנועה מלעשות את זה. כלומר, נוטלים ממך באמצעות רגולציה את היכולת להתחרות, ובאמת יצא קצפן של הרשתות על חוסר השוויון הזה. למה להפלות אותן לרעה? הן מפרנסות כאן אנשים ומה ההיגיון בלהעשיר את המכירות של רשתות זרות באינטרנט או את ג'ף בזוס (מייסד אמזון, ה' מ')? זו מדינה פופוליסטית שמסתכלת דרך המשקפת של הפופוליזם. וגם אחרי זה אני חוזר על עמדתי, שבסופו של דבר, זה הרבה רעש ומעט כסף כי אם מסתכלים על כל הסחר באינטרנט, זה לא מספרים גדולים. בארצות הברית לבד זה לא מגיע עדיין ל-10% ואצלנו עוד פחות".

מהדברים שלך נשמע כאילו הקניות ברשת הגיעו למיצוי.

"לא, אני לא אומר את זה. אני אומר שיש הרבה בעיות. האינטרנט, למשל, הוא עדיין אקספרימנטלי. אם אני קונה מוצר שלא מתאים לי, אני זורק אותו".

יש פתרונות להחזרת מוצרים, והרבה חברות עובדות על התאמה טובה יותר ללקוח כי הבינו שההחזרות יוצרות להן עלויות גבוהות.

"מה שקיים הם בעיקר פתרונות לא ריאליים. העלויות של ההחזרה הן כה גבוהות עד שיש מצבים שבהם אני, כספק, אעדיף לשלוח לך מוצר אחר, מאשר שתחזירי לי. לקנות באינטרנט, זה סוג של הימור, והסכום הממוצע שאנשים מוכנים להמר עליו, הוא 25 דולר. לעומת זאת, במוצרים היקרים יותר, אנשים מתנהלים אחרת. ההתנהלות הזו תביא לזה שהמפגש בין האינטרנט והחנויות הפיזיות יהיה במוצרים שמחירם גבוה יותר".

תן דוגמה.

"תקני שולחן באלפי שקלים באינטרנט?".

למה לא?

"טוב, אז יש מערכת שלמה של מוצרים, בטווח מחירים שהאינטרנט לא יודע לתת להם מענה והתפתח סוג אחר של קנייה ומכירה פיזית. איך את קונה רכב? את נכנסת לאולם תצוגה שבו האינטרנט והפיזי נפגשים. איך היום הרבה אנשים מרהטים או משפצים בית? הם נוסעים לסין, שם יש אולמות תצוגה של היצרנים ומזמינים. לשם הולך העתיד, שליצרן יהיו תצוגות".

ומה חדשני בזה? יש את זה כבר הרבה שנים.

"מה שניסיתי לומר זה שחלק מהמגבלות של האינטרנט ייפתרו באמצעות החוויה הזו של אולם התצוגה, שתאפשר ללקוח לגעת במוצר.

"הגרף של כמעט כל טכנולוגיה חדשה, מתחיל בעלייה מתונה, עובר לעלייה תלולה ואז מתיישר. אנחנו מנסים לנתח איפה תקרת הזכוכית הזו שמיישרת את הגרף, ויש לזה כמה פקטורים. הראשון זו כאמור חוויית הלקוח והריגוש של הקנייה; השני זו אטרקציית המחיר, אם כי גם היא פיקטיבית כי היום חברות האינטרנט לא מרוויחות כסף אלא בעיקר מנסות לתפוס נתחי שוק. בשביל שהאינטרנט יהפוך לדיסראפטיב לריטייל צריך שהמחירים בו יהיו הרבה יותר נמוכים. כיום המחירים של מוצרים באינטרנט זולים, אבל לא משמעותית בהשוואה לחנויות הפיזיות, כך שבעולם הריטייל האינטרנט אולי יגדל, אבל הוא לא יחליף את העולם הפיזי".

 הפגנה באשדוד נגד האכיפה בשבת / צילום: לירון מולדובן, וואלה! news

האם יש יותר מדי קניונים?

בר זאב, 65, נולד בניו יורק, כשאביו, פולי ז"ל, לימים מנכ"ל משרד התחבורה, למד כלכלה באוניברסיטת קולומביה. הוא גדל בחיפה ובירושלים והתגייס לצנחנים. במלחמת יום הכיפורים הוא היה קצין צעיר, ותפקודו במלחמה, מול התקפה של הקומנדו המצרי, זיכה אותו בעיטור המופת. לאחר שחרורו מהצבא למד כלכלה ומחשבים ולאחר הלימודים עבד כמה שנים בקרנות הון סיכון בארצות הברית. עם שובו לארץ הקים חברה לייבוא חומרי בנייה, אך זו לא האריכה ימים לאחר שעומרי פדן, שבדיוק קיבל את הזיכיון של מקדונלדס בישראל, הציע לו להתמנות לתפקיד סמנכ"ל ההקמה של הרשת. בהמשך הפך בר זאב למנכ"ל הרשת, תפקיד שאותו מילא ארבע שנים. ב-2004 הוא מונה למנכ"ל ביג, שהפעילה באותה תקופה 5 פאואר סנטרים בארץ.

לפני כשנתיים הוקם סניף הדגל של החברה באשדוד, ביג פאשן שמו, שבתכנונו והקמתו הושקעו מאמצים רבים. ב-2016 זכה המרכז בפרס מאיגוד הקניונים העולמי על היותו מרכז הקניות היפה ביותר באירופה. "אין אדם שנכנס לכאן", אומר בר זאב, "ולא מוציא מהפה את המשפט: זה חוץ לארץ. וכשמישהו אומר את זה, הוא גם חוזר".

לאחרונה עמד הביג פאשן בחזית המאבק החילוני נגד עיריית אשדוד, שקנסה את החנויות שבו על פתיחה בשבת. בן זאב התבטא בעיתונות ואמר שמדובר בעניין עקרוני הנוגע לחופש העיסוק, ושאיש לא יכתיב לו אם לפתוח חנות בשבת או לא. "אנחנו באיראן?", התבטא. בהמשך פנה לראש העיר יחיאל לסרי ואמר: " אתה מנהיג, או רכיכה?".

המאבק החילוני הסתיים לאחר שנמצא פתרון מוסכם ובר זאב עומד מאחורי ההבטחה שנתן בעיצומו של המאבק, לשאת בקנסות שקיבלו החנויות. "החלטנו לקחת אחריות ולהירתם למאבק הזה. לא חשבנו שהחנויות צריכות לספוג את זה ולא רצינו שיישברו ויפסיקו את הפעילות בגלל הקנסות. לכן התייצבנו בחזית".

המרכזים שלכם כולם בפריפריה: כרמיאל, נצרת, אילת, הקריות, יקנעם עילית, עפולה, טבריה. למה בעצם?

"זה נובע מכך שהיסטורית נכנסנו לביזנס שהוא 'לואו קוסט' והלכנו על קרקע שהיא לא 'פנסי'".

יש מספיק כוח קנייה במדינה כדי לפרנס את כל המרכזים והקניונים שקמו בשנים האחרונות?

"כוח הקנייה בישראל גדול, אבל נכון שהגענו למקום שבו היקף המטראז' במסחר מספק. במקומות מסוימים יש אפילו רוויה".

אז איך אתה מסביר את זה שאתם ממשיכים להקים - בגלילות, בבאר שבע?

"כהחלטה, אני לא הולך לבנות מרכז חדש אם אני לא יודע שאני מסוגל לעשות משהו שיעבוד, משהו שיהיה שונה מהקיים וימשוך לקוחות".

איך מסתדר מרכז חדש על קרקע יקרה בגלילות עם הרוויה שיש?

"הקרקע מאוד יקרה, אך דמי האחזקה יהיו נמוכים כי זה מרכז פתוח ולא סגור, והוא מתחיל את יומו הראשון עם שלושה מיליון וחצי לקוחות, יש שם עוגן חזק.

"מעבר לזה, המרכז יהיה מבוסס חוויית לקוח עם כמות גדולה של מסעדות ובתי קפה ובידור לכל הגילאים. יהיה שם אפילו גן חיות קטן. אני מאמין שאם מציעים ללקוחות משהו שונה, הם באים".

ועוד בענייני רוויית הקניונים: פורסם שאתם לוטשים עיניים לקניון TLV במרכז תל אביב, שמתקשה להתרומם.

"אנחנו לא, אבל בשוק רווי כמו שיש היום, שום קניון לא מגיע לכדאיות כלכלית בשלוש השנים הראשונות. שינוי הרגלי צריכה של לקוחות, ושכנוע שלהם להתחיל להגיע למקום חדש, זה תהליך שמחייב כמה פרמטרים, שאחד מהם הוא גישה נוחה. ה-TLV נפתח באזור שבו תחבורתית יש כאוס כי בונים את הרכבת הקלה, יש פקקים וזו פגיעה אנושה. לקניון הזה, בהנחה שישקיעו מחשבה וכסף בשינוי התמהיל וברה-ארגון של המתחם שסובב אותו, ובהנחה שהמצב התחבורתי באזור ישתפר כתוצאה מסיום עבודות התשתית, יש עתיד, ואני חושב שלאורך זמן הוא יצליח הרבה יותר ממה שהוא מצליח כיום".

בוא נעבור לעוד דברים שמשפיעים על הקניונים. טיסות הלואו קוסט, למשל, שמביאות ישראלים רבים להעתיק קניות לחו"ל.

"במשך 14 שנים - שנה אחרי שנה - ועד 2016 - הייתה עלייה רצופה ועקבית של אחוזים בודדים בפדיונות למ"ר בכל הקניונים בישראל. העלייה הזו נגמרה וב-12 החודשים שהסתיימו בנובמבר 2017 לא הייתה עלייה. מנובמבר 2017 הייתה לראשונה ירידה (כללית) של 7%. ירידה שגרמה לנו להשתאות".

למה?

"היא הייתה ירידה בכזה סדר גודל, שהיה חייב להיות עוד הסבר למעט האינטרנט וטיסות הלואו קוסט. אגב, אצלנו בביג, הירידה באותו זמן עמדה על פחות מאחוז. ובאמת, במרץ שוב החלה עלייה (על-פי הנתונים האחרונים, עלייה של 6.5%, ובפאואר סנטרס עוד יותר - כ-9%). ההערכה שלנו היא שמזג האוויר תרם לירידה הלא מוסברת: העובדה שהיה מזג אוויר שלא מתאים לעונה (הכוונה, למשל, למיעוט ימי החורף, ימים שבהם אנשים רבים מעדיפים להגיע לקניונים, ה' מ') .

"אבל מעבר לזה, אין עליות בפדיון, ואני גם לא חושב שיהיו עליות בטווחים היותר רחוקים. אם יהיו עוד ירידות בפדיון, אין לזה שום השפעה על העסק שלנו. ביג היום יושבת על עומס (דמי השכירות ודמי הניהול יחד כפונקציה של הפדיון למ"ר) של 8%, שהוא נמוך בכל קנה מידה, ומאפשר למשתמשים שיושבים אצלי לשלם בקלות את שכר הדירה".

תסביר.

"אם אני כשוכר מוכר ב-100 שקל ולקניון אני נדרש לשלם 15%, לביג אני משלם 8%. אז ברור שהעומס נמוך יותר בביג. לפני שנים אמרתי שבכך אני מסבסד את מליסרון כי אצלי מרוויחים כסף ואצלם לא".

אז אתה מסכים עם הטענה של שר הכלכלה שבעלי הקניונים חונקים את השוכרים?

"אני לא רוצה להתייחס לזה. שר הכלכלה, כבודו במקומו מונח, אבל אני יכול לומר לך שעומס שכר הדירה אצלי הוא פחות מ-8% ואנחנו נוהגים כך כבר למעלה מעשר שנים, עוד לפני הלואו קוסט והקניות ברשת. גם אז, כשהביקושים היו אחרים ויכולתי לסחוט יותר חזק את ההכנסה הזאת, לא עשיתי זאת ובחרתי לא לרכוב על השוכר אלא ללכת לצידו.

"לדעתי, בשנתיים-שלוש האחרונות, עברו לדבר בטרמינולוגיה שלי, של עומס; כבר לפני שלוש שנים אמרתי שצריכים להסתכל עוד שלב קדימה, על שיעורי הרווחיות שמייצרים השוכרים. לא מספיק שהוא מוכר, הוא צריך גם להרוויח. רצו לרצוח אותי על זה".

מי?

"המתחרים. אם אני רואה שהמצב בשוק הוא מצב קטטוני, ושהשוכרים צריכים להתחרות מול הרבה גורמים, אני צריך להתחשב, כי החיים של מרכז קניות לא מורכבים רק מיחידי סגולה שיכולים להרוויח הרבה. מרכז קניות זה גוף חי ונושם, אם אין לו את האורגניזמים שלו, הוא לא ימשיך להתקיים. אם צריך להוריד שכר דירה, אני אוריד. אם צריך לתת, אני אתן, זו לא פיקציה. קניונים אחרים שומרים על שכר הדירה באמצעים הזויים".

כמה שוכרים עזבו את ביג?

"מעט מאוד. בדרך כלל, כשרשת פושטת את הרגל, היא לא פושטת את הרגל בגללי, ולהיפך. קחי את תל אביב יפו כדוגמה: שתי החנויות החזקות שלה הן אצלי - בקריית שמונה ובכרמיאל. זה המקום היחיד שהוא רוצה להמשיך להפעיל כי שכר הדירה נמוך".

הדור הבא

לאורך השנים, צבר בר זאב שכר בגובה של עשרות מיליוני שקלים, זאת מעבר למימושי מניות שהחזיק כבעלים. "לקחתי כסף פרטי שלי", הוא אומר, "וקניתי מניות של החברה. אף אחד לא נתן לי. קניתי בכספי הפרטי, לקחתי עליי את הסיכון, ואת הרווח שלי עשיתי מזה שהשקעתי וסיכנתי את כספי הפרטי.

"נכון שהרווחתי הרבה מאוד מיליונים. אבל במשך השנים, עוד לפני שהתחילה המחאה ב-2011, לקחתי מרצוני החופשי את עודפי השכר שלי והעברתי אותם לכפופים לי".

מה זה עודפי השכר?

"היה לי הסכם בונוס שיצר סכומי כסף שנראו לי גבוהים מדי ויצרו פערים גדולים ביני לבין הכפופים לי, ולכן החלטתי ב-2008 לוותר על חלק מהשכר הזה".

לפני כמה שנים, רשות ני"ע פתחה נגדו בהליך מנהלי, בשל שימוש במידע פנים, זאת בעקבות רכישת מניות ביג עשרה ימים לפני פרסום הדוחות הכספיים הרבעוניים. בסיום ההליך, ועדת האכיפה קבעה כי הוא אומנם ביצע את ההפרה, אך הגיעה למסקנה כי פעל בתום לב, במטרה למקסם את הרווחים מחוזה ההעסקה שלו ולא בשל ידיעת מידע הפנים, וייחסה לו רשלנות בלבד. מטעם זה החליטה הוועדה להטיל עליו עיצום של 100 אלף שקל, ולא בגובה 350 אלף שקל, כפי שביקשה הרשות. "סיפור הזוי", אומר בר זאב על הפרשה. "זה היה חלק מהסיפור של הורדת השכר. במסגרת ההסכם שלי, נתנו לי הלוואה כדי לקנות מניות, ואמרו לי שיש לי שתי אפשרויות: לקנות בשוק, וכל מה שלא אקנה עד תאריך מסוים, אקנה בהנפקה במחיר פיקס. כמובן שבכל מחיר מתחת למחיר פיקס, היה שווה לי לקנות בשוק. שאלתי את החבר'ה אם יש משהו במאזן שצריך למנוע ממני, איזה מידע פנים, אמרו לי לא. וקניתי. ואז הרשות באה ואמרה שבגלל שקניתי את זה שבועיים לפני פרסום הדוח, זה בניגוד לתקנות. בסופו של דבר, הכירו בזה שלא נעשה שימוש במידע פנים אלא שזו הייתה רשלנות".

איך הרגשת בתקופה הזו?

"איום ונורא. זו הייתה טעות. היועץ המשפטי הקודם של רשות ני"ע אמר שזה היה הליך מיותר, שלא הייתה לו הצדקה. עובדה שהרשות רצתה להטיל עליי קנס של 350 אלף שקל, וזה נגמר ב-100 אלף. לומר שזה לא היה נעים, זה אנדרסטייטמנט. מעולם לא הייתי בסיטואציה כזו. ולמרות שעד היום אני לא חושב שעשיתי משהו בלתי תקין, זה השאיר בי צלקת.

"באחד הדיונים אמר לי ראש ההרכב, אני חושב שהיה צריך להעמיד אותך לדין על טיפשות, כי ויתרתי על 20 מיליון שקל (מהבונוס, ה' מ')".

ביוני 2019 יפנה בר זאב את כיסאו כמנכ"ל, לטובת חי גאליס, המשמש כיום כמנכ"ל סניפי ביג בארץ, ויהפוך ליו"ר הקבוצה, במקומו של נפתלי. את הדיווח על כך מסרה החברה לפני כ-8 חודשים. "דיברתי עם יהודה ועם רוני", מספר בר זאב, "ואמרתי להם שבגיל 67 (גילו ביוני 2019, ה' מ') אני חושב שראוי לפנות את הכיסא ולתת לדור הצעיר להחזיק את ההגה. נשאלה השאלה מה הטיימינג הנכון לדווח לבורסה ובסוף החלטנו להודיע מיידית, כי רצינו לתת את התחושה שאנחנו מסתכלים קדימה ופותחים את הציר לדור שרואה אופק. זה פותח את כל המערכת, וזה עשה רק טוב. גם שוק ההון העריך את זה, וגם אנחנו נותנים זמן לשינוי. למרות שאני פורש מהתפקיד, אהיה עדיין בחברה. גם כך, אני מנהל שנותן הרבה חבל לכפופים לו. נותן להם לעבוד וגם לטעות".

ליהודה נפתלי לא הייתה בעיה לפנות את הכיסא?

"בסופו של יום, הוא מסתכל על המערכת ומה הכי טוב עבורה. זה גם בא ממנו. הוא יהיה חופשי לגמרי, הוא עדיין יהיה בעל המניות הבכיר ועדיין אשתמש בו בפעילות שלנו בארצות הברית, וזה יימשך גם אם לא תהיה לו פוזיציה. אני אשאר ברקע, ואם צריך, אשמח לעזור ואם לא, זה גם בסדר".