בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
כאשר מסתכלים על המדיניות הכלכלית של ממשלות בנימין נתניהו, קל מאוד להבחין בעקביות: ירידה חדה בחוב הציבורי לתוצר, גירעון תקציבי קטן, והוצאה חברתית נמוכה למדי, הן מבחינה היסטורית והן בהשוואה בינלאומית. למעשה, קווי המתאר של המדיניות הכלכלית היו כבר ברורים מאז 2003, כאשר נתניהו מונה לשר האוצר בממשלתו של אריאל שרון, ולא נפסקו גם כאשר הליכוד היה באופוזיציה לממשלת אהוד אולמרט.
אין לדבר על התקופה הזו, מבלי להתייחס לאחת המהפכות הגדולות, והשקטות, בתחום הכלכלי: העלייה בהשתתפות בכוח העבודה ובתעסוקה. מספר המועסקים עלה מ-3.05 מיליון נפש בשנת 2009 ל-3.82 מיליון נפש ב-2017, כלומר כ-800 אלף איש הצטרפו למעגל התעסוקה בישראל. שיעור התעסוקה בגילאים 25 עד 64 עלה ומ-70.7% בשנת 2009 ל-77.1% ב-2017. יחד עם זאת, ההשוואה האמתית היא לשנת 2003, כאשר מספר המועסקים היה 2.55 מיליון איש ושיעור התעסוקה בגילאים 25 עד 64 עמד על 67% בלבד.
התנועה הגדולה אל עבר שוק העבודה החלה ב-2003, לאחר הקיצוץ הגדול של שר האוצר בנימין נתניהו בקצבאות הילדים ובהטבות למובטלים. מאחורי הנתונים האלה מסתתרת תופעה אשר השלכותיה הסופיות טרם ברורות: ההצטרפות של האוכלוסייה החרדית לשוק העבודה. צריך להביא בחשבון שחלק המועסקים החדשים נקלטו במשרות חלקיות, גם בגלל שההצטרפות לשוק כללה מספר גדול של נשים. יחד עם זאת, לא ברור עד כמה השינוי ביטא גורמים פנימיים בקהילות החרדיות. העובדה שההצטרפות לשוק העבודה נמשכה גם כאשר חלק מהעברות למשפחות חרדיות הוחזרו.
התופעה השנייה אשר ראויה לתשומת-לב היא העובדה שכוח העבודה התרחב ובו בזמן האבטלה ירדה. יש להבליט התפתחות זו על רקע התפתחות שוק העבודה בעולם, ובפרט במדינות ה-OECD. שיעור האבטלה בישראל ירד מממוצע של 7.5% בשנת 2009 לממוצע של 4.2% בשנת 2017, ול-3.7% ברבעון הראשון של 2018. אין ספק שכאשר תגיע מערכת הבחירות, לנתונים האלה יהיה מקום מרכזי בנאומי ראש הממשלה.
ההתרחבות בתעסוקה והירידה באבטלה לא באו על חשבון המשמעת הפיסקלית. נהפוך הוא, המדיניות הממשלתית מאופיינת בשמירה קפדנית על גירעון תקציבי יחסית נמוך, פרט לשנת 2009, כאשר המשבר הכלכלי העולמי הגיע גם לישראל. הגירעון של הממשלה הרחבה הגיעה בשנת 2009 ל-5% מהתוצר. כדאי להזכיר כי בהשוואה לכמעט כל מדינה מתועשת אחרת העלייה בגרעון הייתה מינימלית, בעיקר בגלל שהשנה הייתה שנת בחירות, ובהעדר תקציב מאושר ההוצאה הפיסקלית לא הייתה יכולה להתרחב. עובדה זו אפשרה לממשלת נתניהו עמידה בהורדת הגירעון התקציבי בשנים הבאות, תחילה לרמות של 3.2% עד 4%, עד 2013, ולאחר מכן לרמות של 2.1% עד 2.3% מהתוצר בשלשת השנים האחרונות. ירידות אלה ביטאו את הרצון לעמוד במגבלות שהממשלה הטילה על עצמה, באמצעות כללים פיסקליים לגבי ההוצאה הממשלתית והגירעון.
לכתבות נוספות בפרויקט "נתניהו - השנה העשירית":
■ ביטחון
■ מאקרו
■ נדל"ן
■ הייטק
■ בורסה
■ תקשורת