זה לא כל-כך שכיח שתושבים של יישוב קהילתי, במקרה הזה תמרת, שרוצים לחבר טבע וסביבה באמצעות ריצות ארוכות, יוזמים כך פתאום מירוץ שליחים, מקימים עמותה ללא מטרות רווח ומשקיעים בה את הגוף והנשמה. "אנחנו רצים למרחקים ארוכים, ומאמינים בעבודה קשה לאורך זמן, ולא בקפיצות נחשוניות", אומר אריק לוי, תושב תמרת, חבר בעמותה ובגרעין המייסד, שמספר על הרעיון, קורותיו וגלגוליו.
מירוץ השליחים הר לעמק היה בכל זאת נחשוני בקונספט המוביל, ולפני עשור היה היחיד בארץ מסוגו. לוי היה חלק מחבורת ספורטאים ביישוב שרצו יחד במסגרות שונות, והתגבשו תוך כדי תנועה. כשאחד מהם נסע לשבתון בארה"ב, הוא זכה לביקור של חבר אחר, ויחד השתתפו במירוץ מקומי שהיווה עבורו השראה. כשחזר, הציע לחבורה להרים פרויקט דומה.
החבורה לא נותרה אדישה, גייסה גרעין קשה של חברים להוצאת הרעיון לפועל ויצאה לדרך. הבחירה נפלה על מירוץ שליחים, כי זה היה הקונספט באותו מירוץ שהתנסו בו בארה"ב, והוא נתפס כמתאים מבחינת התכנון ויתר האתגרים הלוגיסטיים. ובכל זאת, לא היה קל.
"לא היה לנו אתר אינטרנט, לא היה מסלול, לא היה טנדר לבדוק מסלול, רק ידענו שאנחנו רוצים לסיים את זה בבריכה של תמרת, רצינו שזה יקרה וידענו שזה יקרה, ובסופו של דבר הצלחנו להפיק את האירוע הראשון. הגיעו 600 משתתפים, הייתה הצלחה לא נורמלית, אנשים התלהבו וזה היה מטורף, ומכאן הדברים התחילו להתגבש".
היום נושא ההפקה עבר לידיים מקצועיות. יש מנהל תפעול ומנהלת מירוץ, שלוי מודה שהיא "מנהלת אותנו", כדי שהדברים יתנהלו במקצועיות. אבל לפני עשור היה מדובר בצוות של עשרה חברים שעשו הכול בעצמם, ובכל שנה אחד מהם קיבל עליו את ניהול המירוץ. "הצוות היה מורכב מאנשים רציניים מאוד, שעושים הכול ברצינות", הוא מחדד, "ולמרות שכולם אנשי עבודה בתחומי עניין מגוונים, החלטנו כבר בראשית הדרך שזה צריך להיעשות ברצינות לכל רוחב החזית. הקמנו אתר אינטרנט, נרשמנו כעמותה כדי לנהל את הפעילות באופן מסודר, ובמשך השנים התקבעו למירוץ שני מאפיינים בסיסים. ראשית, הוא אינו למען/לזכר/לכבוד מישהו, וכל אחד יכול למצוא שם את עצמו. שנית, זה לא עסק כלכלי, אנחנו לא מתפרנסים מזה. אם יש עודפי כסף, הם חוזרים לרצים, לקידום פרויקט או לשיפור המירוץ".
עם השנים התרחבה הקבוצה המארגנת. הצטרפו עוד חמישה חברים שהורידו קצת מהנטל והביאו חשיבה וראייה אחרות, אבל התפיסה החברתית נותרה בעינה. "היה לנו חשוב לגייס קהילות לאורך המסלול, שיהיו שיתופי פעולה ושזה יהיה יותר מאשר רק מירוץ", אומר לוי ומוסיף: "חיפשנו את שיתופי הפעולה, ומצאנו. אנחנו פועלים עם עילבון, עם הכפרים הבדואים בבקעת בית נטופה, עם תל חי ועם זרזיר וכמובן עם המושבים והקיבוצים והמועצה שלנו".
ובמה שונה המירוץ היום מלפני עשור? לוי מונה כמה פרמטרים. "הגודל השתנה. התחלנו עם 600 וצמחנו והשנה צפויים לרוץ 6,000 איש ו-500 מלווים. תמיד יש לנו מתח בין מירוץ גדול עם הכנסות גדולות שמאפשרות לנו לעשות דברים, לבין העובדה שזה רק תחביב, והרבה רצים זה התעסקות ואחריות גדולה. גם האופי השתנה. המירוץ התחיל כתחרותי, ועם השנים הפך לאירוע חברתי, פלטפורמה לכל מיני ארגונים, חברות וגופים ככלי לגיבוש, ומשתתפים בו אנשים מסוגים שונים וממקומות שונים בארץ. ישנו גם עניין הפיתוח: אנחנו רואים מה נעשה בצפון מבחינת כבישים, ומשנה לשנה קשה יותר למצוא מסלולי שטח. זו הסיבה שהשנה יש כמה שינויים מהותיים וחלק מהמסלול עובר בסובב כינרת".
למירוץ הר ועמק יש ייחוד חברתי נוסף: מלבד העובדה שהוא לא עסק כלכלי, הוא מושתת על מאות מתנדבים מהיישוב ומהסביבה, שתורמים מזמנם וממרצם להצלחת האירוע. "המתנדבים מאיישים 23 תחנות, יש בהם מנהלי אזורים, מרשלים שאחראים על הצירים ומוודאים שרצים לא יתברברו, צוות שמסייע בטקס הסיום ולכן יש גם רכזת מתנדבים - בהתנדבות. הם מגיעים לתדריכים, לסיורים במסלול ולהכנות שונות לפני האירוע וזה לא מובן מאליו".
וזה מעסיק אתכם כל השנה?
"אני מרגיש שאנחנו עובדים כל השנה, כי כשמירוץ אחד נגמר, מתחילים תחקירים והפקת לקחים ומסקנות ואחר כך הכנות למירוץ הבא. צריך לקבוע מסלול, לבדוק ולרוץ בו, לסייר עם המרשלים, להיפגש עם קהילות, לטפל באתר, לעשות סימולציות לצורכי בטיחות, לטפל בנותני חסויות - עיסוקים שמתפרסים כמעט על כל השנה, כשלפני ואחרי המירוץ עוצמת הפעילות גדלה".
המסלול חולף על פני 230 קילומטרים, מתל חי לתמרת דרך נופי סובב כינרת, בקעת בית נטופה והרי מנשה. המרחק מחולק ל-24 מקטעים, וירוצו לאורכו כ-800 קבוצות. המירוץ יצא לדרך ביום חמישי 26.4 ויסתיים כעבור 24 שעות. לכבוד העשור הפיקו גם חולצה מיוחדת, שהיא גם מחווה ל-70 שנות המדינה.
מחיר למשתתף: 310 שקל
פרטים נוספים: www.mountain2valley.org/m2v/portal