המבחן הגדול של תעשיית ההייטק הישראלית בעשורים הקרובים הוא יכולתה לפרוץ את תקרת הזכוכית המקומית שלה, העומדת כבר עשור על כ-8% מהמועסקים בשוק העבודה. קיפאון או הידרדרות יהיו מצערים, כי ישראל כבר ביססה יתרון יחסי בתחום ההייטק, וכמדינה קטנה, מבודדת ומעוטת מחצבים, כדאי לה לעשות הכל כדי ששיעור המועסקים בענף יגיע ל-15% ואף ל-20%. נתוני פריון העבודה בישראל, הממקמים אותה בשליש התחתון של מדינות ה-OECD, מהווים סיבה טובה לבחור ביעד הגבוה יותר.

■ לכל הכתבות בפרויקט ישראל 2048

אם תתממש התחזית הדמוגרפית ל-15 מיליון ישראלים (התחזית הגבוהה היא ל-17 מיליון איש) ב-2048, מספר המועסקים המבוגרים במשק הישראלי יוכפל ל-7 מיליון איש. עמידה ביעד של 15% תחייב הגדלת מספר המועסקים בהייטק מ-280 אלף איש ל-1.05 מיליון איש, כלומר 25 אלף אנשי הייטק חדשים בשנה. עמידה ביעד של 20% תכתיב הגדלת מספר מועסקי ההייטק ל-1.4 מיליון איש - 37 אלף בשנה. שימור המצב הקיים מצריך 9,300 מצטרפים חדשים בשנה.

 מקבלי תארים בתוכניות בתחום ההי טק

ישראל אינה ערוכה לכך. בעשור האחרון היא צירפה 3,600 עובדים חדשים להייטק מדי שנה, ואף שהיא עומדת בפני הזדמנות עצומה בעולם משתנה ומתפתח, היא פועלת מעט מדי ומאוחר מדי. לאחר יותר מחמש שנים של דיונים והחלטות, יצאה בשנה החולפת לדרך התוכנית הלאומית להכשרת כוח אדם מיומן בהייטק שאישרה הממשלה, ותוקצבה במעט יותר ממיליארד שקל לחמש שנים. 700 מיליון שקל מהתקציב מיועדים לחיזוק האקדמיה, כדי להגדיל את מספר המהנדסים ובוגרי מקצועות ההייטק ב-40%, ולהדק את הקשר עם התעשייה.

יעד של 40% הוא נמוך מדי. ב-2015 השלימו תואר ראשון במקצועות ההנדסה, מדעי המחשב והמדעים המדויקים 4,600 סטודנטים, בסיומו של עשור שבו הידרדר שיעורם מכלל הסטודנטים מ-13% ל-9%. על פי מחקר של האוצר שפורסם בשנת 2017, 80% מבוגרי האוניברסיטאות ו-62% מבוגרי המכללות משתלבים לאחר הלימודים בחברות טכנולוגיה, כך שמספר הבוגרים הרלוונטיים נמוך עוד יותר. בהתחשב בנתונים, כדי להגיע לשנת ה-100 לישראל עם תעשיית הייטק מובילה, שמעסיקה 1.4 מיליון איש, על המדינה להשקיע סדרי גודל הרבה יותר משמעותיים מ-200-300 מיליון שקל בשנה, שמושקעים כעת בחינוך והכשרה טכנולוגיים.

התוכנית הלאומית להכשרת כוח אדם מיומן להייטק מציגה חזון מתקדם. היא שמה דגש על הכשרת הרבה יותר תושבי פריפריה, נשים, ערבים, חרדים ובני 45 ומעלה, ומרבית התקציבים שאינם מופנים לאקדמיה מושקעים במטרות אלה. מדובר בין השאר בתוכניות לילדי גן, בתוכניות מגוונות שמפעילים ארגונים שונים בבתי ספר, תוכניות הכשרה הנעשות בשיתוף צה"ל, בחממות ומאיצים, ובתוכניות Bootcamps ("סיירות תכנות"), קורסים אינטנסיביים של כמה חודשים להכשרת מפתחים בתחומים הנדרשים ביותר. המודל של ה"סיירות" מוכח כבר כהצלחה גדולה, אבל 10 מיליון השקלים שיושקעו בו השנה יאפשרו הכשרת 250 אנשי הייטק בלבד.

חינוך איכותי לכל ושילוב אוכלוסיות

בתוכנית "נטו תעשייה" הוקצו 350 מיליון שקל נוספים לחינוך טכנולוגי בתיכונים והכשרות מקצועיות על פני כמה שנים, לצד 675 מיליון שקל למו"פ לתעשייה, תחום בעל השפעה על חצי מהיצוא הישראלי. ישראל מפגרת בייצור מתקדם מול המדינות המפותחות ונזקקת לשדרוג גם כדי להתמודד עם האפקט של כוח העבודה הזול בכלכלות המתפתחות. ברשות החדשנות מייחסים לתחום חשיבות רבה והיו שמחים אם תקציב מענקי המו"פ הכולל היה גדול מ-1.6 מיליארד שקל, כדי לחלק יותר מ-140 מיליון שקל בשנה למו"פ תעשייתי.

ישראל רחוקה אם כן מסדרי הגודל הנדרשים בהשקעה בחינוך הטכנולוגי וגם סוציולוגית עומדים בפניה אתגרים שההתמודדות איתם צריכה להשתפר. החרדים מהווים ויהוו עוד שנים רבות שיעור ניכר מאזרחי המדינה, והם צריכים להיות מסוגלים להשתלב בהייטק על אף ששילוב מקצועות ליבה בבתי הספר החרדיים הוא עניין נפיץ פוליטית. גם הערבים הישראלים עדיין רחוקים מקבלת שוויון מלא בחינוך וייצוג הולם בהייטק, וכמותם תושבי הפריפריה.

לנוכח סדרי הגודל, שאלת העומק היא האם מערכת החינוך, המתוקצבת בעשרות מיליארדי שקלים בשנה, תהיה או לא תהיה מסוגלת לספק בעשורים הקרובים חינוך הומניסטי וטכנולוגי ברמה גבוהה לכל הילדים מגיל הגן ועד התיכון, ללא קשר למגזר אליו הם שייכים או למצב הכלכלי של הוריהם. הפערים הגדולים באיכות החינוך, לצד בעיות תוכן גם במקומות חזקים, חותרים תחת האפשרות להוציא מדי שנה מבתי הספר בישראל 40 ו-50 אלף בוגרים בעלי יכולות גבוהות, שיוכלו לבחור להשתלב בכל תחום שירצו.

"צריך לשים יעדים יומרניים כדי שישראל תהיה המקום הכי טוב בעולם, שימשוך אנשים טובים ומוכשרים ואת יהודי העולם", אומר איש ההון סיכון מייקל אייזנברג, שותף מייסד בקרן אלף. "ישראל צריכה להיות במקום ראשון בעולם בפרנסה מכבדת, וזה יקרה רק דרך העמקת ההייטק והבאת הטכנולוגיה העילית ליותר פלחים באוכלוסיה. אבל במערכת החינוך הנוכחית זה לא יכול לקרות. ב-2048 הייתי רוצה לראות מערכת חינוכית שהיא לא 'מערכת', ששואבת את המחנכים הכי טובים ומאפשרת להם ללמד בצורה מקוונת.

 מייקל אייזנברג / צילום: איל יצהר

"אין שום טעם שילדי ישראל יהיו כבולים למה שלומדים בתוך כותלי בית הספר, בין ארבעה קירות. זה צריך להיעלם החל מעכשיו ולגמרי עד אז. טובי המחנכים במסורת ישראל ובערכיה, בתוכן אקדמי וטכנולוגי, יאפשרו לימוד איכותי מהבית, שיכול להגיע לכל מקום. אין שום סיבה שבדימונה יהיה חינוך פחות טוב מבת"א".

לדברי דיקסון דול, מבכירי תעשיית ההון סיכון האמריקאית, במרבית הנושאים הקשורים לטכנולוגיה אין כל דרך לנבא איך תיראה המציאות בעוד שלושה עשורים. ישנה סדרה ארוכה של שאלות פתוחות: עד כמה ההתחממות הגלובלית תשפיע על הכלכלה? איך ייראה שוק העבודה? האם כל בני האדם יעבדו, או שלא יהיה בכולם צורך? אילו טכנולוגיות בלתי צפויות לשימוש המוני יפותחו? כמה מהנסיעות שנעשה יהיו במכוניות וכמה בתחבורת המונים עתידית, דוגמת ההייפרלופ (רכבת מאוד מהירה)? אילו טכנולוגיות ישמשו אותנו לפנאי ולעבודה? מה יהיה תפקיד הבנקים והמוסדות הפיננסיים המוכרים לנו כיום?

"כל המערכת הפיננסית תיראה אחרת, זה יקרה הרבה לפני 2048", מעריך אייזנברג. "המושג בנק כל יכול הולך להיעלם; המושג של חברת ביטוח כל יכולה הולך להיעלם. הכל יהיה הרבה יותר פרטני ומותאם. איך בדיוק זה ייראה זה נורא קשה לומר. מה שיקרה עם חלק מהטכנולוגיה הוא שהחיים שלנו ייראו יותר מעורבבים, עבודה, פנאי, ממה שהם נראים היום".

כסף מזומן ייעלם, הזדמנות באוכלוסייה המזדקנת

אייזנברג מדגיש שהפתרונות החלופיים לא יהיו בהכרח מה שהיום מכונה פינטק, אך הפיתוחים הנוכחיים בכל זאת עשויים לרמז על הכיוון: ריבוי מטבעות וקהילות כלכליות עצמאיות; היעלמות הכסף המזומן; שירותים וירטואליים מהירים כמו זה של חברת הביטוח למונייד; ויכולת לבצע העברות כספים מאובטחות במהירות לכל אדם ויעד בעולם. בכל הקשור לעשור הקרוב, שורר קונצנזוס בתעשיית ההון סיכון על כך שהטכנולוגיות הפיננסיות הולכות לחולל מהפכה, וישראל כבר עתה לוקחת חלק משמעותי במהפכה הזאת.

לדברי דול, תחום טכנולוגיות הבריאות ומדעי החיים שונה משאר תחומי הטכנולוגיה בכך שניתן לחזות בו "פריצות דרך מהממות" בעשורים הבאים, הן בתרופות והן בהליכים רפואיים חדשניים, שימנעו מקרי מוות רבים ממחלות כמו סרטן. לדברי אייזנברג, גם בנושא זה רצוי להסתכל על ההתפתחויות הצפויות לא מתוך הפריזמה המוכרת של טכנולוגיית בריאות, אלא יותר בהקשר של מניעת מחלות ואיכות חיים.

חלק ניכר מהפיתוחים יהיה קשור להזדקנות האוכלוסייה - אוכלוסיית בני ה-60 ויותר צפויה לגדול מכ-960 מיליון איש כיום ל-2.1 מיליארד עד אמצע המאה. באירופה מדובר בצמיחת שיעור בני ה-60 ומעלה מ-25% מהאוכלוסייה כיום ל-35%, ובאפריקה מ-5% ל-9%. האתגר הטכנולוגי יהיה כפול: לא רק שיפור הרפואה ושירותים ציבוריים אחרים המסופקים לפנסיונרים, אלא הוזלה דרמטית שלהם, כדי לוודא שקופות הביטוח הלאומי, ביטוחי הבריאות ואוצרות המדינות אינן מתרוקנות. הקהל המבוגר צפוי לעשות שימוש הולך וגדל גם בטכנולוגיות שישפרו את איכות חיי הפנאי שלו.

משמעות נוספת של גידול האוכלוסייה במקביל למשבר האקלים היא הצורך לפתח טכנולוגיות חקלאיות, שיספקו מספיק מזון לכל תושבי העולם ללא גרימת נזקים סביבתיים. בשנה שעברה הושקעו בתעשיית הטכנולוגיות לחקלאות הגלובלית 1.5 מיליארד דולר בלבד מתוך השקעות הון סיכון כוללות של כ-160 מיליארד דולר. החדשות הטובות הן שיותר מעשירית מההשקעות הללו בוצעו בישראל (185 מיליון דולר), שממוצבת כבר שנים כמובילה בתחום.

תחום חשוב נוסף בעשורים הקרובים, שבו ישראל נמצאת בפיגור עמוק, הוא ייצור אנרגיה מתחדשת. רבע ממדינות העולם כבר התחייבו ל-50% אנרגיה מתחדשת ב-2030 ול-100% אנרגיה מתחדשת ב-2050, מה שאומר שהפיתוחים בתחום זה ירכזו השקעות שנתיות גדולות אף מאלה של שנה שעברה, שהסתכמו בכ-250 מיליארד דולר. אחד התחומים החשובים נכון לעכשיו הוא ייעול הסוללות, ואף שיש סטארט-אפים ישראליים בתחום, הם אינם מובילים עולמיים בענף, הנשלט על ידי ענקיות כטסלה וסמסונג.

"אני חוזר ואומר אלף פעמים לכל מי שמוכן להקשיב לי, שחסרה לנו היום חשיבה ערכית בנושא השינויים מרחיקי הלכת המתרחשים בחברה", מסכם אייזנברג. "הייתי רוצה שכמו שעם ישראל הביא את עשרת הדיברות לעולם, הוא יביא את השינוי הערכי, האתי, הנדרש בעידן הטכנולוגי".

חזון ערכי אחר, רלוונטי גם הוא להתפתחות הטכנולוגיה הישראלית, הציבה תוכנית האו"ם לפיתוח בר קיימא ל-2030: סיום העוני והרעב בעולם, הרחבת ועדכון מערכות הבריאות והחינוך של מדינות עניות, קידום שוויון מגדרי והעצמה נשית, הפחתת אי השוויון ודאגה שגם החלשים ביותר לא יישארו ללא מענה הולם לצורכיהם הבסיסיים. מימוש המטרות אמור להיות מגובה בתקציב של 100 מיליארד דולר בשנה החל ב-2020, ומותר לקוות שיותר ויותר חברות ישראליות יציבו לעצמן למטרה להרוויח כסף תוך כדי תרומה משמעותית לטובת העולם.