נלי דינוביצקי / שלומי יוסף
אירוע יוצא דופן התרחש לפני מספר ימים באולמו של השופט ירון לוי מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, המנהל את התיק של סגנית השר לשעבר, פאינה קירשנבאום, הנאשמת העיקרית בפרשת "ישראל ביתנו".
עדת המדינה נלי דינוביצקי, המקורבת לקירשנבאום ושותפה לחלק מהמעשים שבגינם מואשמת כעת קירשנבאום בקבלת שוחד ובעבירות נוספות, התבקשה לספר בחקירתה הנגדית על טובות ההנאה שהיא, דינוביצקי, קיבלה ועתידה לקבל מרשויות אכיפת החוק בתמורה לעדותה.
מכיוון שדינוביצקי נחשבת למעורבת מרכזית בפרשה, ושלולא הסכם עדת המדינה שעליו חתמה, הייתה מואשמת בעצמה כנותנת שוחד (בין היתר) בתיק זה, היה אפשר להניח שעצם ההתחייבות לחסינות מלאה יכול היה להיחשב לתמורה ראויה ומספיקה למתן עדות מלאה ומפלילה (לכאורה) נגד מי שהייתה חברתה ושותפתה העסקית, פאינה קירשנבאום.
אך דינוביצקי הפתיעה את הנוכחים באולם, כאשר החלה למנות את סכומי הכסף שהובטחו לה על-ידי המדינה. הפרטים שחשפה העדה בחקירתה הנגדית על-ידי עו"ד גיורא אדרת המייצג את קירשנבאום, מעוררים שוב את שאלת הגבולות הראויים לתמורה שמקבלים עדי מדינה.
ראשית, במסגרת הסכם עדת המדינה שחתמה דינוביצקי עם המשטרה, ועל דעת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, התחייבה המדינה לשלם לה 180 אלף שקל "בתום עדויותיה בבית המשפט, ולאחר שהפרקליטות אישרה בכתב כי העדה עמדה בכל תנאי ההסכם והתחייבויותיה".
שנית, דינוביצקי חתמה על נספח שבו התחייבה המשטרה לשלם לה 36 אלף שקל נוספים במהלך הפעלתה כ"סוכנת" מטעם המשטרה בשלב החקירה הסמויה של הפרשה. הכספים נועדו לשמש "לצורך תשלום חובות של העדה לגורמים שונים", לאחר שדינוביצקי הסבירה לחוקרים שהיא צריכה לשלם חלק מהחובות שצברה, "במטרה ליצור אמון מחודש עם גורמים הרלוונטיים לחקירה".
בנוסף, קיבלה דינוביצקי מהמדינה דמי מחיה בסך 6,000 שקל לחודש במשך שנתיים, בין ינואר 2015 ועד דצמבר 2016 (144 אלף שקל בסך-הכול).
יצוין כי נתון זה הפתיע את כל עורכי הדין שנכחו באולם, לרבות נציגי הפרקליטות, שהכירו רק את הסכומים שנכללו בהסכם עדת המדינה ולא את הסכומים שסוכמו בהסכם הנפרד עם המשטרה. העובדה כי גם נציגי הפרקליטות הופתעו מהנתון שהציגה העדה על התשלומים החודשיים שקיבלה, מעלה מספר תהיות משמעותיות:
בהנחה שבפרקליטות לא הכירו את התשלום החודשי, בשעה שנחתם הסכם עדת המדינה - האם מדובר בנתון שהיה משפיע על ההחלטה לאשר לשלם לדינוביצקי 180 אלף שקל נוספים?
האם אין חשש שתשלום גבוה כל-כך לעדה אחת עלול לתמרץ אותה ל"מוטיבציית יתר" לרצות את בעלי התפקידים שאמורים להכריע אם היא אכן עמדה במשימתה לשביעות רצונם, על-מנת שתקבל חלק משמעותי מהסכומים שהובטחו לה?
לרשויות אסור להסתיר
ובחזרה לאולמו של השופט ירון לוי. לאור התגלית המפתיעה, מיהרו נציגי הפרקליטות לברר את הדברים עוד במהלך הדיון. כפי שכבר פורסם ב"גלובס", לאחר אחת מההפסקות בדיון, הודיע ראש צוות התביעה בתיק, ד"ר מאוד אבן-חן, כי התברר שהפירוט על התשלום החודשי תועד על-ידי המשטרה במסגרת נספח להסכם נפרד. מדובר בהסכם שעוסק בהגנה על העדה מפני איומים שונים, ולכן הם - אנשי הפרקליטות - פספסו אותו (הם ידעו על קיום הנספח, אך לא עיינו בו כי חשבו שהוא לא רלוונטי להליך), וגם לא העבירו אותו לעיון הסנגורים, כמתבקש.
השופט לוי, אשר הופתע מהתנהלות רשויות אכיפת החוק, לא חסך בביקורת על נציגי הפרקליטות שהופיעו לפניו, ואף הורה להם להעביר לו דיווח לאחר שיבדקו את הדברים לעומקם: "אני מצפה שתדווחו לי מה אתם מתכוונים לעשות עם זה, זה לא יכול להישאר ככה, זה נראה לא טוב כלפי הנאשמים, וגם כלפי בית המשפט. רשויות האכיפה לא יכולות להסתיר, אלא אם יש עילה בדין".
בנוסף לסוגיית התשלום, טענו הסנגורים כי תיעוד החקירות והמגעים של דינוביציקי עם המשטרה עד לגיוסה כעדת מדינה, אינו הגיוני, וחסרים בו מסמכים. המסמכים שקיבלו הסנגורים כללו תיעוד של חקירה אחת בסוף 2013; וארבעה חודשים לאחר מכן מזכר קצר של חוקרי המשטרה המתאר פגישת מו"מ שנערכה עם דינוביצקי, לקראת חתימה על הסכם עדת מדינה עימה. לגבי תקופת הביניים של ארבעת החודשים ללא תיעוד, העידה דינוביצקי כי למיטב זיכרונה התבצעו בה חקירות נוספות.
לאור הדברים, ביקש סנגורו של רמי כהן - מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, הנאשם אף הוא בפרשה - עו"ד אבי חימי, לדחות את חקירתו הנגדית של העדה, ולאפשר לו להגיש בקשה נוספת לגילוי מסמכים בתיק. השופט לוי קיבל את בקשתו של עו"ד חימי, וציין כי אכן "יש משהו בטענה" שלו, והוסיף כי "לא הגיוני שתהיה דממת אלחוט במשך 4 חודשים. וגם העובדה שהתגלה פה היום מסמך חדש, יכולה להטות את הכף לכיוון שהסנגורים טוענים".
ההסברים של הפרקליטות
בתגובת הפרקליטות ל"גלובס", לאחר שהדברים נבדקו על-ידה, נמסר כי נתון התשלום החודשי הוא "עובדה שאין לה שום משמעות במשפט", שכן מדובר בתשלום שניתן במסגרת ההגנה על העדה בלבד, ולא במסגרת הסכם עדת המדינה.
נימוק זה של הפרקליטות אינו מתיישב עם עובדות התיק.
ראשית, הטענה כי מדובר ב"עובדה שאין לה שום משמעות במשפט" היא בעייתית. כי נשאלת השאלה - אם העדה לא הייתה מסכימה לשתף-פעולה עם הרשויות, האם גם אז הגנתה מפני האיומים השונים הייתה כרוכה בתשלום חודשי לתקופה קצובה? ככל שהתשובה על כך היא שלילית, הרי שמדובר בתשלום שניתן לעדה אגב שיתוף-הפעולה שלה עם רשויות החוק, ולכן מדובר במידע שרלוונטי למשפט שבו היא מעידה במסגרת אותו שיתוף-פעולה.
שנית, הקביעה כי דינוביצקי היא עדה מאוימת, ובשל כך ישנה הצדקה לשלם לה דמי מחיה (תשלום שמשולם ככלל לעדים שרמת האיום עליהם מחייבת את הרשויות בנקיטת צעדים המשבשים את שגרת חייהם), לא מתיישבת עם העובדה שהתשלום הועבר לה במשך שנתיים בלבד, שכבר הסתיימו לפני כשנה וחצי, בעוד הפרקליטות טענה שיש הצדקה לחסות את עובדת היותה עדת מדינה, בשל היותה מאוימת, עד עצם היום הזה. טענה זו - שהעדה מאוימת - נשללה על-ידי השופט ירון לוי, לאחר שהפרקליטות לא הצליחה לבסס את טענתה כי העדה מאוימת.
לבקשת "גלובס", לוי הורה לבטל את צו איסור הפרסום בעניינה, תוך שהוא מציין כי הוא שומע תיקים אחרים שבהם מעידים עדי מדינה מאוימים, וכי ביחס אליהם "אני לא מתרשם שיש פה מסוכנות שמצדיקה צו איסור פרסום".
בנוסף, אם רשויות האכיפה סוברות שדינוביצקי עדיין מאוימת, מדוע נפסקו תשלומי דמי המחיה שלה המתבססים על אותו איום, כבר לפני כשנה וחצי? ומדוע מלכתחילה נקבע התשלום לתקופה קצובה של שנתיים בדיוק (כך, על-פי עדותה), ולא כתלות במידת האיום שלה, לפי הערכות מצב שייעשו מעת לעת? ויתרה מכך, מדוע לא הצליחה הפרקליטות להביא ראיות לכך שהתקיימה ולו חקירה אחת בנוגע לאיומים על דינוביצקי, שרשויות האכיפה לוקחות כל-כך ברצינות?
למען ההגינות נציין כי הנספח המשטרתי העוסק בסוגיית האיומים וההגנה על דינוביצקי כולל ככל הנראה פרטים נוספים שאינם ידועים לנו. יחד עם זאת, הדברים המובאים כאן מתבססים על עדותה של דינוביצקי בבית המשפט, על תגובת הפרקליטות, וכן על העובדה שהעדה לא מצאה לנכון לחבר בעדותה בין התשלום החודשי שקיבלה לבין מידת האיומים עליה, או לאמצעי הגנה שננקטו בעניינה.
עניין נוסף שמעורר שאלות הוא התשלום של 180 אלף שקל, שלגביו הסבירה הפרקליטות כי מדובר בתשלום לעדת מדינה "שניזוקה נזק כלכלי-עסקי קשה עקב חשיפת האמת וההצבעה על גורמים שלטוניים רבי-עוצמה שהיו נגועים בשחיתות".
גם כאן, הטענות לא מתיישבות עם העובדות בתיק.
ניתן לטעון כי אין פסול בפרקטיקה של תשלום לעדי מדינה או לחושפי שחיתויות, שנאלצים לשלם מחיר כספי ואישי כבד על עצם שיתוף-הפעולה עם רשויות אכיפת החוק. אך מעדותה של דינוביצקי עולה כי היא נקלעה לחובות כבדים עוד בטרם חקירתה במשטרה (קל וחומר לפני שחתמה על הסכם עדת מדינה), לרבות מספר לא מבוטל של הליכים משפטיים שהתנהלו נגדה בגין אותם חובות. לכן, קשה לקבל את הקביעה כי עובדת היותה עדת מדינה היא שהסבה לה את הנזקים הכלכליים הקשים.
לאור כל אלה, נראה כי דינוביצקי הגיעה לחקירה כשהיא כבר שקועה במצב כלכלי-עסקי קשה וכנראה שדווקא שיתוף-הפעולה עם רשויות אכיפת החוק והתשלום המשמעותי שקיבלה עבורו, היוו עבורה פתרון לחובות שרדפו אותה והניכור החברתי שבו הייתה שרויה - ולא להפך.
ולבסוף, נראה כי השאלה המתבקשת במקרה הזה, היא - האם המדינה למעשה ניצלה את מצוקתה של העדה שהייתה שקועה במצב כלכלי קשה, במאות-אלפי שקלים, על-מנת שהיא תעיד ותפליל אחרים בעבירת השוחד?
תגובות
תגובת הפרקליטות המלאה: "הסכם עד המדינה, שהועבר לעיון הסנגורים והוגש לבית המשפט, כלל, במפורש ובגלוי, תשלום לא מבוטל לעדת מדינה, שניזוקה נזק כלכלי-עסקי קשה עקב חשיפת האמת וההצבעה על גורמים שלטוניים רבי-עוצמה שהיו נגועים בשחיתות.
בדיון בבית המשפט הובהר כי בהסכם נפרד, שעניינו הגנת העדה מפני התנכלות ואיומים, נכלל גם תשלום נוסף, בסכום נמוך יותר, לעדה. עובדה זו לא הוסתרה על-ידי העדה בעדותה, ואין לה שום משמעות במשפט. הפרקליטות לא הכירה פרט זה, שהופיע רק בהסכם, שהוא חסוי על-פי החוק להגנת עדים, ועניינו פרטי ההגנה על העדה".
תגובת המשטרה: "המשטרה פועלת על-פי חוק ובתיאום ועדכון כלל הגורמים הרלוונטיים, בוודאי כשמדובר בהסכמי עדי מדינה, ולרבות בתיק זה. מעבר לאמור, אין בכוונתנו לפרט בנושא שכן פרטי הסכם עד מדינה חסוי על-פי דין".
התמורה ששולמה
180 אלף שקל
תשלום על שיתוף-הפעולה של דינוביצקי כעדת מדינה
144 אלף שקל
תשלום דמי מחייה חודשיים במשך שנתיים
36 אלף שקל
כספים שהעבירה המשטרה לכיסוי חובות של דינוביצקי