בית החולים סורוקה / צילום: איל יצהר
נאום ראש-הממשלה בנימין נתניהו, בכנס "תובנות ויעדים 2018" בחודש שעבר, מבטא את הפער והניתוק שמתקיים בין ממשלת ישראל, ובין המציאות הקשה שחווה הציבור במערכת הבריאות הציבורית. סליחה, לא כל הציבור, אלא רק אלו שאינם מחוברים/מקושרים. ראש הממשלה התייחס בנאום להשקעה לאומית בבריאות, ואמר "אנחנו ב-7.5% השקעה בתל"ג מקבלים תוצאות מדהימות, בזכותכם. אני מעריץ אתכם. אני חושב שזה יוצא מן הכלל. אנחנו נמשיך לעשות את זה".
די במשפט זה שנאמר על ידי ראש הממשלה ושר הבריאות כדי לבטא את הבעיה התקציבית שבה מצויה מערכת הבריאות הציבורית. השקעה נמוכה בבריאות שהוצגה בנאום כחיובית, וכמושא לגאווה ולהוכחה ניצחת ליעילותה, לתפקודה ולאיכויותיה של מערכת הבריאות הישראלית. מדובר ביעילות כלכלית, שאולי מניבה תשומות מקסימליות מהשקעה נמוכה, אך כזו שמתעלמת במפגיע מתהליך ממושך של דעיכה ושחיקה שעוברת המערכת.
אז הגיעה העת להעמיד כמה דברים על דיוקם. אדוני רה"מ, יש הרבה דברים להתגאות בהם במערכת הבריאות, אבל הוצאה של 7.5% מהתל"ג לבריאות היא לא אחד מהם. בטח לא כשישראל נמצאת מתחת לממוצע מדינות ה-OECD, לצד מקסיקו, ליטא, אסטוניה ולטביה. בנוסף, חשוב להגיד גם את האמת, שמדדי התוצאה המרשימים בישראל, ובהם תוחלת חיים גבוהה, מושגים למרות ההשקעה הציבורית הנמוכה בבריאות, ולא בזכותה. כי דווקא ההשקעה הנמוכה שביקשת להציג כיעילות חיובית, שוחקת את כוח האדם שיש לנו במערכת הבריאות, ושאותו אתה "מעריץ" דברייך.
מבין כל מדינות ה-OECD בחרת להציג ולהשוות בין מערכת הבריאות בארה"ב לזו בישראל. אדוני, ראש הממשלה, בהשוואה בין ארה"ב לישראל אתה צודק. כפי שציינת בנאומך, ההשקעה הלאומית לבריאות בארה"ב היא הגבוהה ביותר מבין כל מדינות ה-OECD (השקעה של 17% מהתל"ג, לעומת ממוצע של 8.9%), ולמרות זאת, במדדי תוצאה (תוחלת חיים) הם לא בראש הרשימה. אבל למה בחרת בארה"ב, שידועה במערכת יקרה ולא יעילה? במרבית הפרמטרים והמאפיינים, לא היינו רוצים שמערכת הבריאות הישראלית תהפוך להיות כמו מערכת הבריאות האמריקאית.
מכאן, שהנתונים הם אולי לגנות יעילותה של מערכת הבריאות האמריקאית ושלא ניתן להציגם כעדות תומכת למדיניות ההרעבה התקציבית שחווה מערכת הבריאות הישראלית כבר שנים ארוכות.
בפברואר השנה, ציטטת בהקשר אחר את המשפט "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". אז אדוני רה"מ, אולי בתרגום למספר מנדטים המשפט תקף, אבל ככל שמדובר בתחום הבריאות זה עובד הפוך. כי כאשר יענו את מערכת הבריאות מבחינה תקציבית, כן ירבו המטופלים שאין להם מסגרת טיפולית ראויה ונגישה; וכן יפרוץ שיעור התפוסה במחלקות האשפוז את שיא העומסים הבלתי סבירים כבר עתה.
במבחן התוצאה - העינוי התקציבי שעוברת מערכת הבריאות מתורגם לתורים ארוכים לניתוחים ולפרוצדורות, לכוח אדם מקצועי שעובר תהליכי שחיקה מואצים, לתשתיות מיושנות ולא מתאימות לצרכים, לעומסים במערכת האשפוזית ועוד. ואלה עוד לפני שהזכרנו אתגרים המתדפקים על דלתה של המערכת בכלל, והזדקנות האוכלוסייה בפרט. אז נכון, הדוגמה של ארה"ב מלמדת שהשקעה לאומית גבוהה בבריאות לא מבטיחה שירות יעיל. אולם נכון להיום מערכת הבריאות הישראלית, שהיא מהיעילות בעולם, נשחקת ודועכת בשם אותה יעילות. כך שכדי לשמור על יעילותה ואיכויותיה, אין מנוס מהגדלת חלקה בתקציב המדינה.
■ הכותב הוא מומחה למשפט רפואי ולמדיניות בריאות.