תעמיסו על המנגל: האם כולסטרול בעצם טוב לבריאות?

קודם כול, מילות הרגעה: הכתבה הזו לא תהרוס לכם בשום צורה את חודש השחיתות הקולינרית שבין המנגלים של יום העצמאות לגבינות השמנות של שבועות. אדרבא, חובבי השומן מביניכם (חי וצומח כאחד) הולכים לקבל בשורות הבאות הצדקה לאורח החיים מלא הכולסטרול, מפיו של ד"ר דן קרת, רופא (MD) ונטורופת (ND), שילוב נדיר יחסית - אם כי, לפי הלך הרוח במערכות הבריאות, לא נדיר לזמן רב - של רפואה קונבנציונלית וריפוי טבעי. את האני מאמין שלו אפשר לתמצת במשפט אחד, מעודד מצד אחד וקצת מחשיד מצד שני: שומנים זה חובה, כולסטרול זה חיוני.

עוד רגע נחזור למנגל, אבל עוד לפני כן, חשוב לד"ר קרת לתת הקדמה קצרה על השילוב, שעד לא מזמן נראה כמעט בלתי אפשרי, בין הרפואה ה"מדעית" לנטורופתיה, שהעיקרון המרכזי שלה דומה מאוד לעיקרון המרכזי של הרפואה המערבית המודרנית: Primum non nocere (לטינית: ראשית, אל תזיק), ביטוי שנטבע באמצע המאה ה-19. "העיקרון שאין להזיק הוא מאוד משמעותי", קרת מסביר. "הגוף יכול לרפא את עצמו בהנחה שהוסרו המכשולים ליצירת התנאים האופטימליים. הוא עסוק כל הזמן בלייצר בריאות ושיווי משקל, כל עוד אנחנו לא מפירים את זה עם תזונה לא נכונה, היעדר תנועה, סטרס, אוויר לא טוב או מים לא נקיים."

"עיקרון נוסף של הרפואה הטבעית נוגע להאצלת אחריות על המטופל: הסיטואציה הקלאסית של הרפואה היא של הרופא כמושיע. הרי 'דוקטורה' פירושו מורה, וזה התפקיד שלי, כרופא: לייעץ, ללוות, להדריך ולתמוך בתהליכי הבראה של מטופלים. ברפואה טבעית, לעומת זאת, המטופל הוא שותף מרכזי, כי הוא צריך להפעיל את כל סגנון החיים החדש שמוצע לו. אני לא מרפא אף אחד, אין לי יומרה או יכולת מיוחדת. זה גם שם אותי במקום הרבה יותר נוח, כי המטופל ואני שותפים. אם הוא לא ייקח אחריות, אני לא יכול לעזור לו".

אותה לקיחת אחריות של מטופלים, קרת מסביר, היא גם אחת הסיבות להפיכתה של הרפואה הטבעית לתחום שכבר תופס לגיטימיות במערכות הבריאות: "הדרישה מקופות החולים ליישר עם זה קו הגיעה מהקהל. אנשים דרשו והרפואה התאימה את עצמה".

אוקיי, דוקטור, בוא נשמע למה שומן זה טוב.

"זה לא כל-כך פשוט. בואי נתחיל מזה שבעבר עשינו דמוניזציה לשומן ועכשיו אנחנו עושים זיכוי לשומן, וזה שינוי שקשה להפנים. עברנו כזו שטיפת מוח על שומן, שאנשים לא מסוגלים להיפרד מהמיתוס הזה ששומן זה רע. היום אנחנו יודעים ששומן בריא הוא מרכיב חשוב וחיוני לבריאות".

אבל יש קאץ'.

"נכון. קודם כול, כשאני אומר שומן בריא, אני מתכוון בעיקר לשומנים מהצומח כמו אבוקדו, אגוזים, שקדים, גרעינים של חמנייה, צנוברים, זיתים, שמן זית, שמן קוקוס ושמן פשתן. לגבי שומנים מהחי, המצב מתחיל להיות מורכב יותר, בייחוד בארץ".

 גבינות / צילום: רויטרס - Robert Pratta

למה הכוונה?

"קחי למשל את האומגה 3. זה מרכיב בריא שמצוי בדגים שגדלים בצורה טבעית, פראית, אבל יש מעט מאוד כאלה בעולם בכלל ובארץ בפרט. סלמון הוא טרי, אבל הוא בא מכלובים בנורבגיה. אותו הדבר לגבי בשר: באופן אידיאלי, בעלי חיים יהיו ניזונים באופן מלא או חלקי מעשב, שהם שומנים בריאים, לעומת תערובות של דגנים ושל תירס וסויה, שזה המאכל העיקרי שלהם בעולם המערבי. בארצות-הברית אין בעיה, כי יש היצע. ממליצים שם על Grass fed meat, כי זה נגיש. אבל בארץ זה קשה להשגה. אז אני עושה כל מיני פשרות. למשל, בקר מדרום אמריקה, רוב הסיכויים שבילה יותר זמן בחייו באכילת עשב, גם אם כנראה פיטמו אותו קצת בסוף, בטח ביחס לפרה הגדלה במכלאה וניזונה אך ורק מתערובות דגנים. ברמת הגולן יש פרות שאוכלות עשב, אבל במדינה יבשה כמו שלנו יש עשב לחודשים ספורים, אז גם זו פשרה סבירה".

ומה לגבי מוצרי חלב? גבינות?

"יש מחלבות בוטיק שמייצרות מוצרי חלב מעיזים היוצאות למרעה, עיזים רועות".

ביצים?

"כדאי לברר טוב אם אלה ביצי חופש. בכלל, מה שחשוב הוא לשאול אם חיה אוכלת גם אוכל טבעי ולא רק תערובות דגנים".

איך אתה מיישם את זה באופן אישי?

"באופן אישי, אני לא מקדיש לזה הרבה אנרגיה. אוכל צריך להיות טעים ופשוט ובעיקר מוכן בבית. יום קלאסי אצלי מתחיל בקפה עם שמנת - המומחים בארצות-הברית ממליצים להוסיף שמן קוקוס בקפה, או חמאה כמו הטיבטים. בארוחת צהריים אני אוכל ערימה ענקית של ירקות מאודים, לרוב נציגות ממשפחת המצליבים - ברוקולי, כרוב, קייל, כרובית, מנגולד, כרישה - ומוסיף לזה שומן בצורת אבוקדו, שמן זית, זיתים ורוטב נחמד עם חרדל דיז'ון גרגירים, חומץ אורז או חומץ אחר, ודבש או סילאן, ואם אני בכלל מצטיין, אני מוסיף ירקות כבושים. זו פרוביוטיקה טבעית: לא מוחמצים, כבושים. בערב אני אוכל ירקות עם שתי ביצים מאושרות מהלול הביתי - שקשוקה, חביתה - ומעדיף לגרד על זה פרמז'ן".

"שטיפת מוח של שנים"

קרת, 59, מתרכז בהשפעת תזונה ותרופות על תפקוד המוח, שדה מחקר מאתגר, שבשני העשורים האחרונים התפתח ביתר שאת. הוא סיים לימודי רפואה בהצטיינות בטכניון, ולאחר שנתיים של עבודה בחדרי מיון וטיפול נמרץ, עבר לסיאטל להשלמת דוקטורט בנטורופתיה, כולל התמחות בקליפורניה. במשך כשני עשורים עסק בהוראת נטורופתיה ורפואה משלימה במכללות, בשירותי רפואה משלימה באסף הרופא, ובהדרכת קבוצות של אנשים עם בעיות לב, סרטן, סוכרת ויתר לחץ דם. בשנים האחרונות הוא עוסק בעיקר בעבודה פרטנית בקליניקה הפרטית שלו בשדה ורבורג, עם גיחה להרצאות לרופאים ולקהל הרחב.

המסקנה המרכזית שלו בעשרים שנות ניסיון קצת סותרת את מה שהוא רואה כשליחות: אי אפשר, אף פעם, לתת הנחיות אוניברסליות בנושאי תזונה. כלומר, ברור שאפשר - יש כללים אמפיריים ברורים למדי: ג'אנק פוד זה רע וירקות זה טוב וכו' - אבל בעיקרון, לכל אחד יש דיאטה מיטבית בשבילו.

"פעם הייתי דתי בתזונה", קרת מסביר, "חשבתי שטבעונות היא פתרון לכל הבעיות. אחר כך חשבתי שתזונה ענייה בשומן היא הפתרון לכל הבעיות, ועם התבגרותי, או הזדקנותי, הבנתי שאין דבר אחד שהוא טוב לכולם".

עכשיו אתה תגיד לי שכולסטרול גבוה זה טוב.

"לא, אבל אני חושב שזה לא שחור ולבן. לאנשים מאוד קשה להשתחרר מהפחד מכולסטרול גבוה, כי זו שטיפת מוח של עשרות שנים, וגם רופאים לא מצליחים להתנתק מזה. כולסטרול טוב למוח האנושי: הוא נמצא בכל דפנות התאים, הוא המקור לוויטמיןD , לכל הורמוני המין. זו מולקולה לחיים, שאם את מורידה אותה, את יכולה לגרום נזקים. על הפרדוקס הצרפתי שמעת? זה מושג נפוץ שבא לתאר את העובדה שבמדינות שבהן אוכלים גבינות שמנות, התחלואה נמוכה. גם בשוויץ ובשוודיה אוכלים המון שומן. אין קשר בין כולסטרול לתחלואה לבבית, אבל כשאתה תקוע על תפיסה מסוימת, אתה תקרא לזה פרדוקס. אם זה פרדוקס, אז כל אירופה זה אוסף של פרדוקסים".

אם הדברים האלה נשמעים לכם מוכרים, אתם לא לבד: המשוואה "סוכר נגד שומן" תפסה תאוצה בשנים האחרונות, והיא נשענת על מה שנתפס היום כטעות היסטורית: בארצות-הברית של שנות ה-60 הוחלט משום מה ששומן זה רע, וכתוצאה מכך יצרניות המזון "פיצו" על הורדת השומן באמצעות סוכר. והתוצאה: עלייה מחרידה, אפידמית, בתחלואה כתוצאה מסוכרת, וכמובן מגפת השמנה בעולם המערבי. זהו סיפור ידוע וכמו כל נרטיב במאה ה-21, צריך לקחת אותו עם קורטוב של מלח (אבל רק קורטוב, כי גם עודף של נתרן עושה נזק). הוא מפרנס מחקרים, סרטים דוקומנטריים, ספרים, וכתבות מגזין כמו זו שאתם קוראים עכשיו.

לאחרונה נאם בפני הפרלמנט האירופי ד"ר אסים מלהוטרה, קרדיולוג בריטי רב זכויות, שאמר דברים דומים: אם אין לכם מחלת לב, נטילת סטטינים לא תאריך את חייכם; אם אתם מעל גיל 60, כולסטרול אינו קשור למחלת לב, אך הוא יכול למנוע מוות מוקדם; ושינויים באורח החיים משמעותיים יותר להזדקנות בריאה יותר מכל התרופות. בנוסף, הוא מבקר קשות את המחקרים והחוקרים הממומנים על-ידי חברות התרופות (ההרצאה המלאה, כ-100 דקות אורכה, זמינה לצפייה ביוטיוב, תחת הכותרת Big Food and Big Pharma).

סממן נוסף לתקיעת היתד של הגישה הזו הוא רב-המכר "מוח לבן" של ד"ר דיוויד פרלמוטר, גורו התזונה העכשווי של ארצות-הברית. בדומה לאני מאמין של קרת, הוא מנתץ כמעט כל מיתוס אפשרי: שומן זה בריא, כולסטרול זה נפלא, סוכר פירות זה נורא וקמח מלא זה בכלל זוועה.

קמח מלא זה זוועה?

"קמח לבן וקמח מלא זה אותו הדבר מבחינתי. אם בודקים עליית סוכר, אחרי שניהם עולה האינדקס הגליקמי, וזה של הקמח המלא לפעמים יותר גבוה מזה של לחם לבן. מי שרוצה לשמור על עצמו עדיף שיתרחק מקמח בכלל. קמח זה פאסט פוד, ברירת מחדל, זה לא אוכל אמיתי."

"עוד מיתוס הוא שסוכרת היא כרונית, בלתי ניתנת לריפוי, ושעם השנים היא רק מתקדמת ואיתה גם התרופות עולות וחלק מגיעים לאינסולין. האמת היא שזו מחלה שברוב המקרים היא בת שיפור, אם עושים את השינויים הנדרשים, ובחלק מהמקרים ניתן אפילו למחוק אותה מרשימת האבחנות".

אתה עוסק בחקר המוח. הרפואה מתייחסת למחלות הניווניות המוחיות כמצבים בלתי הפיכים, בעלי גורם לא ידוע.

"המיתוס הוא שאלצהיימר זו מחלה שרק מידרדרת עד היעלמות סופית של 'המוח', אבל המציאות היא שבשנים האחרונות מצטבר ידע על הפיכת, חלקית לפחות, של אותה ירידה קוגניטיבית. מי מבין הקוראים שמפחד, כמוני, מירידה קוגניטיבית, חשוב שיידע שאפשר למנוע את זה. זה מתחיל ממרכיבי אורח חיים כמו תזונה, תנועה, תרגול מוחי, ניהול לחצים וחיברות (socializing), וממשיך למגוון רחב של בדיקות מעבדה שבעקבותיהן מתווים תוכנית טיפולית, באמצעות תוספי תזונה וצמחי מרפא. מאחר שהיום תוחלת החיים בארץ היא כל-כך ארוכה, הנושא של בריאות המוח הוא מאוד משמעותי, זה דבר נורא מפחיד. רק בשנתיים האחרונות נפל לי האסימון שבעצם האיבר החשוב יותר בגוף הוא המוח ולא הלב. הקדשנו שנים כה רבות בשמירה מפני מחלות לב, הגיע הזמן להקדיש תשומת לב למוח- כיצד לשמור על תפקודיו לתוך שנות הזיקנה".

 יחס הפוך. כולסטרול ותמותה ברחבי העולם

איך אתה מתמודד עם זה באופן אישי?

"אני מאוד חרד לסטרס ואני בתשומת לב לזה כל הזמן. כמה סטרס אני מכניס לחיים שלי ואיפה אני שם גבולות. סטרס גורם להמון מחלות וזה אתגר שכולנו מתמודדים איתו ושוווה להשקיע בו אנרגיה ומאמץ. תרומה לקהילה, קשר עם אנשים, ספורט, שינה טובה, אלה אבני היסוד של הפחתת סטרס".

איך יודעים שיש סטרס?

"מרגישים בבטן ובחזה את העומס. את המועקה. אתה מרגיש מוצף. אם המינון מוגבר זה מעיק ומקשה עלינו לעמוד בקצב האירועים והמשימות. מבחינתי, למשל, יותר מדי עבודה זה סטרס. אני גם יודע מה מוריד לי את הסטרס, אז אני משתדל למצוא את האיזון. לא לעבוד יותר מדי וכן למצוא זמן לחברים, לזוגיות, לריקודים (ריקודי עם). אמא שלי תמיד אומרת שאני הרופא הכי טוב בין הרקדנים והרקדן הכי טוב בין הרופאים. אני גם מקפיד על הסייאסטה - בין עשר דקות לשעה של שינה בצהריים. אני חייב את זה".

"תקשיבו לגוף שלכם"

שינה, אומר קרת, היא נושא מרכזי בעבודה שלו, ללמדכם שאת הקלישאה "אתם מה שאתם אוכלים" אפשר להחיל גם כ"אתם האופן שבו אתם ישנים".

"זה משהו מאוד משמעותי לבריאות פיזית, מוחית, נפשית. אני ממליץ לנסות לייצר בין שש וחצי שעות לתשע שעות שינה איכותית ביממה. כל הרופאים שמדברים על שמירה על המוח מדגישים את החשיבות העצומה של השינה".

מספר ארוחות ביום?

"תקשיבו לגוף שלכם. מי שמסוגל להסתפק בשתי ארוחות גדולות ונשנושים בריאים, שווה להתנסות בזה. השאיפה היא לשמור על פער של שלוש שעות בין ארוחת ערב לשינה, ושל 12 שעות לפחות בין ארוחת הערב לארוחה הבאה".

שתייה?

"חשוב לא להגזים. כמות מרובה של שתייה גורמת לגוף לאבד מינרלים בשתן, מעמיסה על הכליות עבודה מוגזמת וסתם כל היום רצים לפיפי. המדד הכי מדויק למצב הנוזלים של הגוף הוא כמות וצבע השתן. אנשים היום יוצאים להליכה של חצי שעה עם בקבוק מים כאילו יתייבשו בדרך. רבאק, בשביל זה יש לנו חושים: אם נהיה צמאים - נשתה".

גלוטן?

"בעייתי. לאורך השנים החיטה שונתה גנטית, לכן אנשים לא מגיבים טוב לרמות הגלוטן הגבוהות. אני מציע לכל האנשים עם מחלה אוטואימונית להוריד לתקופה גלוטן, וגם חלב ומוצריו - ולראות איך הם מרגישים".