בית המשפט המחוזי הורה למחוק ערעור בגין אי-הפקדת עירבון, לאחר שמגיש הערעור לא הפקיד את הסכום המבוקש, גם לאחר שניתנו לו מספר ארכות לשם כך.
בית המשפט העליון הפך את ההחלטה והחזיר את התיק לדיון נוסף במחוזי, מאחר שלא התקיים ההליך הפורמלי של רישום הערעור לדחייה, לפני מחיקתו.
המערער הוא עורך דין שנתבע על-ידי לקוח בתביעת רשלנות מקצועית, שהתבררה בבית משפט השלום בנצרת. לאחר שבית המשפט חייב את עורך הדין בתשלום של 30 אלף שקל לתובע, הגיש עורך הדין ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת.
במסגרת הגשת הערעור נדרש עורך הדין להפקיד עירבון בסך 10,000 שקל, ולאחר שביקש לדחות את מועד ההפקדה, ניתנה לו ארכה של שבוע, והובהר לו כי אם לא יפקיד את הסכום המבוקש, יירשם הערעור למחיקה.
לאחר מכן ניתנו למערער שתי דחיות נוספות למועד הפקדת העירבון, וכאשר הגיש בקשה נוספת, שלישית במספר, למתן ארכה נוספת להפקדת העירבון, בית המשפט המחוזי הורה למחוק את הערעור.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוסבר כי עורך הדין הצביע בכל בקשה על נימוקים שונים המצדיקים לשיטתו את דחיית מועד הפקדת העירבון, וכי אף לא אחת מהבקשות שהוגשו על-ידיו נתמכו בתצהיר, ולכן אין הצדקה להאריך פעם נוספת את מועד ההפקדה.
כשלושה שבועות וחצי לאחר מועד ההפקדה האחרון, הפקיד עורך הדין את סכום העירבון והגיש בקשה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטענה כי מחיקת הערעור יוצרת עיוות דין חמור, וכי בית המשפט לא רשם את הערעור לדחייה בטרם מחיקתו, כנדרש בדין.
נשיא בית המשפט המחוזי, ד"ר אברהם אברהם, דחה את בקשת הביטול, תוך שהוא קובע כי לעורך הדין ניתנו מספר הזדמנויות להפקיד את העירבון, "אלא שהוא שב וביקש להמתין עד ליום 17.2.2018 (מועד ההארכה השלישית המבוקשת, ב' ש'), מבלי שנתן טעם ראוי לבקשתו".
העליון: מקרה המצדיק את התערבותנו
על החלטה זו הגיש עורך הדין ערעור לבית המשפט העליון, שנדון בפני השופטים דפנה ברק-ארז (כותבת פסק הדין), עוזי פוגלמן וענת ברון.
שופטי העליון החליטו לקבל את הערעור, בנימוק שבית המשפט המחוזי דילג על השלב הפורמלי של רישום הערעור לדחייה, בטרם מחיקתו. בפסק הדין נכתב כי "כידוע, משמעותו של 'רישום לדחייה', כהגדרתו בתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, היא שבית המשפט ישלח לצדדים 'הודעת התראה' בחלוף המועד להפקדת העירבון ובטרם יידחה הערעור בשל אי-הפקדתו. מסגרת זו מאפשרת לבעל הדין אפשרות לספק הסבר מדוע לא יידחה ערעורו עקב אי-הפקדת עירבון במועד".
שופטי העליון קבעו כי אף שבית המשפט המחוזי "חזר והתריע בפני המערער כי ערעורו יירשם לדחייה אם לא יופקד העירבון", הערעור נמחק בפועל יום לאחר המועד האחרון להפקדת העירבון, מבלי שנרשם קודם לכן לדחייה.
לכן, למרות ש"התנהלותו הדיונית של המערער לקתה בחסר", השתכנעו השופטים כי "פגם זה שנפל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מצדיק את התערבותנו, וזאת בפרט בשים לב לכלל לפיו יש לפרש באופן דווקני הוראות שמגבילות את זכות הגישה לערכאות".