השופט על הראיות בפרשת פואד-נניקשווילי: "יש לי חור שחור"

"המקרה שלפנינו הוא מאוד חריג, במובן הזה שאין לנו ראיות הקשורות לפואד. יש לי חור שחור, אולי אפשר למלא ואולי לא. אני לא יודע, ונקבע זאת בהמשך" - כך אמר הבוקר (ג') שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בני שגיא, בדיון שנערך בפרשת "פואד-נניקשווילי", במסגרתה מואשם איש העסקים אברהם נניקשווילי במתן שוחד בסך 400 אלף דולר לשר המנוח בנימין (פואד) בן-אליעזר, בתמורה לסיועו של בן-אליעזר לאינטרסים עסקיים של נניקשווילי.

משפט "פואד-נניקשווילי" אמור היה לעסוק בעיקרו בכספי שוחד, שלפי טענות הפרקליטות לקח בן-אליעזר, שר הביטחון לשעבר, יו"ר מפלגת העבודה לשעבר ואחד הפוליטיקאים החמים והאהובים שפעלו כאן. באוגוסט 2016 הלך בן-אליעזר לעולמו, בשעה שהתיק התנהל נגדו.

מטבע הדברים, עם מותו של בן-אליעזר, נסגר התיק נגדו, כך שגם לא התבררו אשמתו או חפותו. נאשמים אחרים בתיק, בהם איש העסקים ג'קי בן-זקן ואיילת אזולאי, שהייתה ראשת לשכתו של בן-אליעזר ואשת סודו, הגיעו בשבועות האחרונים להסדרי טיעון שבמסגרתם הודו והורשעו בעבירות של הפרת אמונים (אזולאי) ושל סיוע להפרת אמונים (בן-זקן), ונגזרו עליהם עונשים קלים של עבודות שירות או שירות למען הציבור.

הנאשם המרכזי שהמשפט עדיין מתנהל נגדו הוא כאמור נניקשווילי. הבוקר הגיע המשפט לשלב האחרון שלו - שלב הסיכומים בעל-פה, בפני השופט שגיא, זאת לאחר שהצדדים כבר הגישו את הסיכומים בכתב לבית המשפט.

"ב-2010 נכנס הנאשם לתחום האנרגיה וביקש את עזרתו של פואד, אשר מצידו מפעיל את השפעתו על שורה שלב גורמים באמצעות ראשת לשכתו", אמרה התובעת, עו"ד סוזנה שור, מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), בפתיחת סיכומיה בעל-פה. "ב-2011 מעביר לו הנאשם 1.5 מיליון שקל לרכוש פנטהאוז ביפו... בשום נקודת זמן ההגנה לא חלקה על כך שפואד, שהיה עובד ציבור, קיבל את הכסף בזמן ששירת כעובד ציבור".

על דברים אלה העיר השופט שגיא את הערת "החור השחור" שיש בתיק, ואמר לתובעת עוד: "כשאת מתייחסת לאם הנאשם (נניקשווילי) שואל בשיחה בין פואד לנאשם האם ההלוואה דווחה לכנסת, זה משנה את התמונה?". התובעת בתגובה התייחסה להערתו של השופט על "חור" בעלילה של התיק, ואמרה: "אנחנו רצינו להגיש את הגרסה של פואד, וההגנה סירבה. התייחסנו בסיכומים לכך שאם פואד היה פה, הוא היה מעיד על כך. הוא נפטר כשלגביו 5 אישומים. מבחינתו הוא עבריין שלא הורשע".

התשובה, כך נראה, לא השביעה את רצונו של השופט שגיא, שהעיר לתובעת: "אני לא כל-כך מבין את הטרמינולוגיה. מבחינת מדינת ישראל הוא עבריין מורשע, למרות שהוא לא הורשע? עבריין זה מי שבית המשפט הרשיע אותו, לא מי שהמדינה אמרה שהוא עבריין".

ההערות הללו פתחו דיון ממושך בין השופט לתובעת, במסגרתו הקשה השופט עם התובעת בנוגע לכוונה של נניקשווילי כאשר העניק את ההלוואה לפואד, ותהה האם לא ייתכן שההלוואה ניתנה באופן כשר.

התובעת: "יכול להיות שהוא (פואד) היה מאשר את השיחה הזו, שנניקשווילי אמר לו שידווח לכנסת, והוא אישר את זה".

השופט שגיא: "בהנחה שהשיחה הזו מוקלטת, ושומעים את הנאשם 2 (נניקשווילי) אומר לפואד 'אני נותן לך כסף, ותדווח על זה לכנסת כמו שהבטחת', ופואד מאשר - מה אז?".

התובעת: "יש שוחד בחדרי-חדרים בלי להגיד את זה באופן מפורש, גם אם פואד היה מדווח על ההלוואה הזו".

השופט: "אני לא מדבר על פואד. אני מדבר על הנחה של נאשם 2 שהוא אמר לפואד לדווח על כך לרשויות - האם זה היה משנה משהו?"

התובעת: "אני מבינה שאדוני חושב שזה היה משפיע על הכוונה של הנאשם. אבל מה שעומד מאחורי ההלוואה הוא לא אמיתי".

השופט: "יכול להיות שהכול קומבינה להעברת החוק. בדברים האלה בדרך-כלל יש העברת חשאית ולא העברה דרך חשבון הבנק, אבל אני שם את זה בצד. גברתי לא חושבת שזה משנה משהו בכוונה הפנימית של האדם? פואד לשיטתכם, מכלל הראיות, ביקש הלוואה ולא שוחד. אם הנאשם אומר 'אני אתן לך את הכסף אבל תדווח', זה לא משפיע על היסוד הנפשי של נניקשווילי? הכול בהנחה כמובן שהיה מכשיר הקלטה דמיוני".

התובעת: "גם אם זה היה, אני רואה בכך שיחה 'בקריצת עין', לא יותר מזה".

השופט: "אבל למה? האם בחדרי-חדרים נניקשווילי צריך לרקום משהו? יש לנו חלל שאין את פואד, ויש טענה שהייתה שיחה כזו. אני מבקש שתתייחסי לעובדה לחיסרון של פואד על התיק".

התובעת: "לשיטתנו, זה לא משפיע על התיק, כי פואד היה מאשר את כל מה שהיה אומר הנאשם. נניח שהוא אומר שהוא הבטיח לו לדווח ולא דיווח, וזה היה המצב... נניח שהייתה שיחה כזו, ונניח שהנאשם נעזר בפואד בעסקיו, והוא יכול להגיד לו בשיחה מה שהוא רוצה. בסוף לא מעבירים 1.5 מיליון שקל לעובד ציבור שיש לו השפעה על עסקיך. נניח שבאותו מכשיר הקלטה דמיוני יש קישור ברור לכך שנעברה עבירת שוחד, בין מתת מסוימת לפעולה מסוימת של עובד הציבור - וזה קישור משתמע. אבל גם באותה שיחה נאמר אותו משפט: 'אתה יודע מה - תדווח'. האם זה יוצר ספק סביר? לא. כי גם את אותה שיחה דמיונית צריך לקחת בקונטקסט הנכון, וכל הראיות מצביעות במובהק על שוחד. אז גם שיחה דמיונית כזו לא מספיקה כדי ליצור ספק סביר".

השופט: "זאת בהנחה שאתה לא מקבל את הטקסט אלא רק את הסאב-טקטס".

עו"ד המאשימה: "בהבל-פה אי-אפשר ליצור ספק סביר בעבירת השוחד".

דיון הסיכומים היום מתקיים כאמור לאחר שהצדדים כבר הגישו את סיכומיהם בכתב, ומשאלות השופט נראה כי הוא מנסה לקבל הסברים אחרונים לקשר בין הראיות למסקנות המפלילות לגרסת התביעה.

בהמשך היום יטענו גם סנגוריו של נניקשווילי, עורכי הדין נתי שמחוני ויואב סננס, אשר בסיכומיהם בכתב חזרו על טענתו של נניקשווילי לאורך כל הדרך, ולפיה 400 אלף הדולרים הועברו לשר המנוח כהלוואת אמתף שניתנה לו כחלק ממערכת היחסים החברית שהייתה בין השניים והעובדה כי בן-אליעזר היה חברו של נניקשווילי ושימש לאחרון דמות אב אותה "העריץ".

במסגרת סיכומיהם בכתב, פירטו עורכי דינו של נניקשווילי רשימה ארוכה של אנשים, חלקים מוכרים יותר (אהוד אולמרט וג'קי בן-זקן) וחלקם פחות, שקיבלו לטענתו של נניקשווילי מתנות והלוואות בסך עשרות מיליוני שקלים במהלך השנים. הלוואות אליה מייחסים סנגוריו של נניקשווילי לנדיבותו ולכך שהוא תמיד היה נכון לסייע לסביבתו ולתרום ביד רחבה.

תגובת הפרקליטות לכך, באמצעות עורכות הדין סוזנה שור וחופית שרים, הייתה כי גם חברים יכולים לתת שוחד. 

התובעת המשיכה וטענה כי אותה "חברות" לה טוען נניקשווילי, שעמדה בבסיס ההלוואה, "התחילה מאינטרס כלכלי מובהק"; ופירטה את הראיות של התביעה לגבי אותם יחסים אינטרסנטיים, המעידים לגישת התביעה על מערכת יחסים שוחדית, של תן וקח. בשלב מסוים במהלך דבריה העיר נניקשווילי: "אסור לעשות שום דבר במדינה הזו"; וזו השיבה להערה במהלך טיעוניה, כשאמרה: "השאלה באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות".