ג'ירו ד'איטליה גורם לנו להיראות נורמליים

יעברו עוד כמה שבועות ואולי חודשים עד שמישהו יסתכל אחורה ויבין שהג'ירו דה איטליה 2018 באמת היה בישראל. יומיים בתוך זה והאירוע זורם, עובד, מתקתק, כאילו אנחנו מדינת ספורט או מדינת אופניים. אבל אנחנו לא מדינת ספורט ובטח לא אופניים. 951 רוכבי אופניים רשומים תחרותיים יש בישראל נכון לאמצע 2017 - הענף ה -16 בלבד בפופולריות שלו בישראל - אחרי ענפים כהוקי קרח, ראגבי, טקוואנדו וכדורמים. אוהדים שאין להם מושג ירוק בענף נמרחו היום בין חיפה לתל אביב על פני 167 קילומטר ועודדו אנשים אנונימיים שבסך הכל מדוושים מהר.

למשך חמש שעות נסגרו צירי תנועה מרכזיים במדינה - סגירת כבישים טוטאלית וגורפת שמעולם לא התרחשה פה אפילו במלחמות ישראל - ואנשים קיבלו את גזירת הגורל בחיוך מבין.

יום אחד מישהו יבין כאן את האימפקט של ספורט. לא ברמה הספורטיבית אלא ביכולת לייצר כאן תחושה של נורמליזציה. בעזה עפו "עפיפוני טרור" בסופ"ש ומבסיסי חיל האוויר במרכז המריאו מטוסים אלוהים יודע לאן, אבל מיליארד צופים באירופה צפו דווקא ב"פלוטון" (דבוקת הרוכבים) שנעה ברחובות ירושלים, והיום (שבת) יצאה מחיפה, נכנסה לרחובות זיכרון יעקב, חצתה את חדרה וטסה במהירות 50 קמ"ש ברחובות תל אביב הנצורים למכוניות ולהולכי רגל.

מדינת ישראל אירחה בשבוע האחרון שני אירועים ספורטיביים בינלאומיים גדולים - את הג'רו דה איטליה ואת אליפות אירופה בג'ודו. התקציבים ממשרדי הממשלה זרמו בלי שאלות מיותרות. כולם הכניסו יד לכיס ותרמו את חלקם, באירוע שעלה למעלה מ-150 מיליון שקל. בחודש הבא תגיע לכאן נבחרת ארגנטינה למשחק הכנה אחרון לקראת המונדיאל שייפתח בחודש יוני ברוסיה, ושוב כולם יחפשו כרטיסים במאות ואלפי שקלים כדי לראות בערב אחד את ליאו מסי כאן אצלנו.

מצד שני, האירוע הזה מוכיח שהגיע הזמן להפסיק עם תרבות השנור. מדינת ישראל לא צריכה מיליארדר קנדי בשם סילבן אדמס שישים מכיסו למעלה מ-25 מיליון אירו כדי להפוך אותה למשך שלושה ימים למדינה נורמלית. אנחנו לא צריכים הצלחות בספורט כדי להיות חלק מאירופה. אנחנו לא צריכים נבחרת ישראל טובה בכדורגל או את מכבי ת"א בגביע אירופה או את עמרי כספי. אנחנו צריכים להיות קצת נורמליים. להיות אנשים שמגיעים בבוקר ושואלים אחד את השני 'נו, ראית את הג'ירו אתמול?'.

מחר (ראשון) כמעט מיליארד צופים באירופה ובעולם כולו יצפו בפעם הראשונה במקומות שמעולם לא שמעו עליהם: באר שבע, מצפה רמון, כביש הערבה, אילת. 229 קילומטר. שוב כבישים יהיו סגורים, אבל בטוב. חמש שעות של שידור ישיר ל-200 מדינות בעולם (מתי לעזאזל שידרו מישראל חמש שעות ברציפות?) אחרי שכל זה ייגמר, ו-175 רוכבים - כולל שניים ישראלים - ימריאו לסיציליה ל-18 הקטעים הנותרים של המרוץ - נוכל לבחור לחזור בשקט למדמנה שלנו.