הפועל חיפה חוגגת את זכיית הגביע עם הנשיא ריבלין /צילום: קובי גדעון - לע"מ
בסוף זה קרה. 14 שנים אחרי שרכש את הפועל חיפה זכה אתמול יואב כץ בתואר הראשון המשמעותי שלו - גביע המדינה. קיימת נטייה מוכרת לזלזל בכץ, על רקע חוסר הרצון שלו לפזר כספים מוגזמים על המועדון, שבא לביטוי באגדות וסיפורים אודות חסכנות וקמצנות שלו.
אם משווים את כץ לליגה של הגדולים - יעקב שחר, מיטש גולדהאר, אלונה ברקת - ברור שהוא לא נמצא שם. אבל הדוחות הכספיים מראים שבכל זאת האיש, שמרכז חייו ועסקיו הם בכלל בוושינגטון שבארה"ב והוא אינו עושה בכדורגל שום שימוש משמעותי לפרסום עסקיו, משקיע לא מעט מכיסו. נכון לדוח האחרון שפורסם ב-2017, סך הפסדיו של כץ במועדון מאז רכש אותו עומדים על 37.7 מיליון שקל. מאחר שמאז חלפו עוד שתי עונות, וקצב ההפסדים שלו בשנים האחרונות לפי הדוחות נע על בין 3-6 מיליון שקל, הרי שהוא כבר חצה סכום של 40 מיליון שקל מכיסו.
הסכום הזה אמנם מקביל פחות או יותר לסכום שמשקיע יעקב שחר במכבי חיפה בעונה אחת. אבל כאן גם נמדדת ההצלחה של כץ והכישלון של שחר בשנים האחרונות: בשש העונות האחרונות זכתה חיפה של כץ ביותר תארים (שניים) מחיפה של שחר (אחד).
הסכום שכץ משקיע מעמיד גם את השאלה מהי ההשקעה הנכונה לקבוצת כדורגל בישראל, כזאת שלא מוחזקת על ידי בעל הון שמוכן להשתגע ללא הכרה? ואולי גם עבור בעלים שמשקיע בלי הכרה ולא רואה תוצאות ותארים.
את שאלת הכמה-כדאי-להשקיע תצטרך לשאול את עצמה בשנים הקרובות הפועל ת"א. החזרה שלה העונה לליגת העל אחרי שניקתה את השולחן בזכות הליכה לפירוק היא הזדמנות טובה לבחון מודל שפוי. 25 מיליון שקל ככה. יואב כץ הראה שעם פחות מזה הוא לקח גביע ודגדג למעלה מחצי עונה גם את המאבק על תואר האליפות.