גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ספורט | מסע אישי אל דרכו הלא פשוטה של הרץ הלא צעיר

בימים אלה, כשעונת מרוצי האביב בשיאה, ולרץ החובב מוצעים מרתונים וחצאי מרתונים לרוב, חלקנו מותחים את גופנו הלא צעיר עד קצה גבול היכולת היורדת והולכת ● "כשאני רץ עם חבר'ה צעירים יותר, לפעמים כאלה שגילי כפול מגילם, אני עדיין לא מוכן לוותר, ולפעמים אני גם משלם את המחיר"

אריות בסוף הקיץ / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
אריות בסוף הקיץ / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

כדי לעודד אותי, בעודו מטפל בפציעת הספורט התורנית שלי - הפעם שריר האמסטרינג נפוח ודווי - סיפר לי הספורטרפיסט שלי שלאחר מאמץ קשה, הצליח לשחזר את מהירות הריצה שלו מימי שיאי הנעורים, אבל הוא יודע שיש לו מקסימום שנתיים ליהנות מזה, ואחר כך הגיל כבר יגרום לו לירידה בביצועים. בכל זאת, הוא כבר בן 32.

אני כבר מזמן לא בת 32 ואת מדרון הירידה אני כבר מכירה לא רע. אני שייכת לקבוצה גדלה והולכת של ספורטאים חובבים מתבגרים, שלא לומר מקשישים. מאלה שהתחילו לרוץ מתישהו בין גיל 35 ל-50, לרוב לאחר עבר לא ספורטיבי במיוחד, והריצה גרמה להם לא רק הנאה, סיפוק ותחושת שחרור, אלא גם גאווה כה גדולה, עד שהפכה להיות חלק מההגדרה העצמית שלהם: אני אדם רץ.

חימום לפני ריצה / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

עכשיו, בעונת מירוצי האביב, כשלרץ החובב מוצעים שפע של מרתונים וחצאי מרתונים בערי אירופה, חלקנו מותחים את גופנו הלא צעיר עד קצה גבול היכולת היורדת והולכת. הפחות בני מזל שבינינו כבר ממששים בכאב את הפציעה החדשה ואולי גם מוותרים על המירוץ שבעזרתו פנטזו לשקם במעט את הישגיהם.

פציעות ספורט הן חלק בלתי נפרד מחייו של ספורטאי, מקצוען או חובב, מבוגר או צעיר. במאמר מוסגר, חייבים להגיד שלמרות היותן, מצבו הבריאותי של החובבן שיצא לרוץ (או לעשות סוג אחר של ספורט) טוב לאין שיעור משל בן גילו שממשש את הכרס ומסביר כמה ריצה מזיקה לבריאות. עם זאת, בעוד הצעירים יותר נפצעים, מחזקים את המקום וחוזרים, אצל הרץ המבוגר לא מדובר בנקודת תורפה אחת, אלא יותר בסוג של בגידה כוללת של הגוף. פעם ברגל ימין ופעם בשמאל, פעם בירך ופעם בקרסול. וכל חזרה למסלול מלווה במס נוסף למולך הגיל, בדמות כמה שניות יותר לכל קילומטר.

"את משווה את עצמך לאלה שרצים איתך או למהירות שבה רצת קודם", ניסה מאמן הריצה שלי לנחם אותי כאשר התבכיינתי לו על הירידה התלולה במהירויות. "אבל תחשבי כמה נשים בגילך בכלל רצות מרתון או חצי מרתון". זו נחמה קטנה מאוד, אמרתי לו, כי הרי אחת הסיבות שאני רצה היא בדיוק כדי לא להיות בקהלן של רוב בנות גילי. אז דווקא בצר לי אני נדרשת להן שיעידו שאני בכל זאת בסדר?

כי לצד הסיבות הרגילות של כושר ומשקל ובריאות וכל זה, אצלי ואצל רבים אחרים כמותי, התחרות מעולם לא הייתה נגד הרצים האחרים, אלא נגד האויב הנורא הזה, הגיל. הוא מתקדם? אני אברח לו, ארוץ וארגיש צעירה. אבל הנבזה הזה פשוט חיכה בפינה. אני רצה, והוא זוחל בצלי, אבל הצל מתארך כמו כאשר רצים בין ערביים, והוא ארוך ממני ומכל מה שאני יכולה לעשות.

אז קצת כדי להתנחם וקצת כדי להבין, יצאתי למסע אל דרכו הארוכה והלא פשוטה של הרץ הלא צעיר. פגשתי אריות לא בחורף, אבל בשלהי הקיץ, והבנתי שאולי הדרך ארכה עד מאוד, אבל עוד לא ישבנו לנוח בצד הדרך.

הראש בעד, הגיל נגד

את אריה לוי, עורך דין בן 62 וחבר מקבוצת הריצה, תפסתי בין אימון לאימון למרתון לימסול. "זה מאוד מתסכל להיזכר בקצב הריצה הקודם שלי, מלפני שנים ספורות בלבד", הודה בפניי. "היום, אחרי כמה פציעות ועם הגיל, אני מתקשה להתמודד עם הריצות הארוכות. אני רץ אותן בדקה - דקה וחצי יותר לקילומטר. כל קילומטר עובר יותר לאט. אני אומר לעצמי, הנה, בעץ הבא בטוח מסתיים הקילומטר. אבל שעון ה-GPS שותק. לא מצפצף. אני מביט בו ורואה שעברו רק 800 מטר. זה משגע מנטלית, אבל עדיין אני מאושר בסוף כל אימון שהצלחתי לסיים את מה שהצבתי לי".

ועם הירידה בקצב אתה משלים?

"אני לא משלים עם זה, אני נלחם עם עצמי, בעיקר באימוני הקבוצה, כדי להגיע לקצבים יותר גבוהים. כרגע אני מרגיש שחזרתי ל-70% מהכושר שהיה לי, ואני תקווה שלקראת המרתון אצליח להגיע ל-80%. אני לא מוותר.

"וגם עם ה-80% אני לא מוכן להשלים. אחרוק שיניים ואעשה מאמץ ואגיע לתוצאת השיא שלי (מהעבר). אם לא במרתון הזה, אז במרתון הבא. הגיל נגדנו, הגוף בוגד בנו, אבל הראש רוצה כל הזמן. מצד שני, אני מזכיר לעצמי שכשרצתי את מרתון פריז, עמדה לידי בשרוול (שבו מחכים לזינוק) אישה בת 84. שאלתי אותה אם היא למרתון מלא והיא ענתה, איזו שאלה? ההישג הוא מעצם זה שאנחנו רצים, זורמים עם הנהר הזה. העיקר לא להיפצע, להפסיק ולעצור".

אם אנחנו, אזובי הקיר, מקטרים על הפער בין מה שהיינו כשהתחלנו לרוץ, לבין מה שקרה לנו כמה שנים לאחר מכן, מה יגיד על כך אריה גמליאל? גמליאל בן ה-60 הוא אחד מאתלטי העבר מעוררי הכבוד ביותר של ישראל, עם איזה 30 תוארי אליפות ישראל בריצות במקצים שונים, עם ייצוג באולימפיאדת לוס אנג'לס, ועם שיא ישראלי בריצת 10,000 מטר שלא נשבר במשך 26 שנה.

אריה גמליאל, לשעבר אלוף ישראל ושיאן בריצות למרחקים בינוניים וארוכים כיום, בגיל 60 / צילום: טיבור יגר

גמליאל בוודאי חווה פער גדול בהרבה בין הישגי העבר. אני "גונבת" אותו לאתנחתא באמצע יום קשה של ארגון אליפות מרוצי השדה שתיערך בתום אותו שבוע. זה קרוב לשלוש שנים הוא מנהל באיגוד האתלטיקה בישראל את המחלקה שהקים, מחלקת מרוצים, במטרה לשפר ולמקצע את עולם המירוצים המקומי. עטופים במעילים אנחנו יושבים ליד אצטדיון האתלטיקה כדי לדון בכוחם ובחולשתם של הגוף ושל הראש שמעליו.

"אני אדם מאוד ריאלי", מסביר גמליאל איך נפרדים מהיכולות של פעם. "אני נהנה להישען על העבר מדי פעם, אבל מסתכל קדימה. אני יודע שגוף האדם לא נשאר צעיר, רענן וחזק לעולם. יש היחלשות טבעית של השלד, של השרירים, של המשאבה המרכזית ששמה הלב.

"בצעירותי, לפני 35 שנה, יכולתי למתוח את הגוף לגבהים 'בלתי עצירים', אבל באיזשהו שלב התחלתי להרגיש שאימונים מסוימים נעשו הרבה יותר קשים, שההתאוששות מאימונים עצימים לקחה לי יותר זמן, שהעומס על השרירים יצר פציעות לעיתים תכופות יותר. ככל שאתה מתבגר, אתה חש גם שההתאוששות - הן מאימון והן מפציעה - ארוכה יותר. חילוף החומרים משתנה, העירנות והחדות משתנות, וגם הרעב שלך להוכיח את עצמך משתנה. זו לא אותה נערות.

"קחי לדוגמה אפילו את אורך הצעד. ככל שאתה מתבגר, אורך הצעד הולך וקטן, ולעומת זאת, המאמץ לעשות את אורך הצעד הזה גבוה יותר. ככל שאתה חש את זה יותר, אתה מבין שבסופו של דבר, אתה לא מכונה ולא מחשב שאפשר לתכנת, אתה בן אדם שגופו ספג הרבה זעזועים מעצם הפעילות האינטנסיבית. וגם מהלך החיים מוביל אותך לכך שאתה מתחיל לשאת על גבך משפחה עם כל המחויבויות הכרוכות בכך, וזה משפיע על הכול. כשהחלטתי לפרוש מספורט מקצועי (בגיל 33) - ואני אומר מקצועי ולא מקצועני כי מעולם לא התפרנסתי ממנו - לקחתי את ההחלטה בצורה קרה. לא רציתי להמשיך 'בערך'.

"ובכל זאת, עולם הריצה הוא כל עולמי, זו דרך חיים שאני לא מכיר אחרת ממנה, ולכן המשכתי לרוץ לגופי, לנפשי, לעצמי, בלי לתת יותר דין וחשבון לאנשי הספורט שעקבו אחריי ואחרי התקדמותי".

ובכל זאת ראו אותך במרוצים גם הרבה אחרי.

"לפני מספר שנים לחצו עליי חבריי הקרובים לעשות מאמץ ולהשתתף במרוצים בקטגוריית הגיל המתאימה לי. מתוך איזו סקרנות קלה, עשיתי את המאמץ הזה כמה שנים כתחביב. נהניתי לחזור לרוץ בתחרויות אחרי תקופה ארוכה שנעדרתי".

ושוב החלטת על פרישה? למה?

"לפני חמש שנים שבעתי מזה. הייתי צריך להשקיע יותר זמן כדי להשיג תוצאות איכותיות, והרגשתי שאין לי את הכוחות הנפשיים להתניע הלאה, וגם פיזיולוגית הרגשתי שזה נעשה הרבה יותר קשה, והגעתי למסקנה שהגיע הזמן לפרוש סופית מתחרויות ולעבור לתחום שבו אני מתעסק היום - להדריך רצי פנאי ורצים מקצועיים".

כל-כך רציונלי, ובכל זאת, אתה נפצע פציעות ספורט מדי פעם. איך?

"ברור", חושף גמליאל בחיוך את גבולות הרציונליות שלו, "אין מה לעשות, נולדתי תחרותי, וכזה גם כנראה אמות. כשאני רץ עם חבר'ה צעירים יותר, לפעמים כאלה שגילי כפול מגילם, אני עדיין לא מוכן לוותר, ואני מושך במלוא הכוח, ולפעמים גם לא רע. ולפעמים אני גם משלם את המחיר".

חלק ניכר מזמנו כיום מקדיש גמליאל כאמור להדרכת רצי פנאי. "מאז שהתחלתי לאמן רצי פנאי", אומר גמליאל, "עשיתי קאט בראש על הקריירה הספורטיבית שלי, ועברתי לחשוב על הרץ החובב ולהעמיד את עצמי במקומו. זה עוזר לי מצד אחד להקנות לו מהידע המקצועי שלי, אבל מצד שני להעביר לו רק מה שנכון לצרכיו".

מה שהוא מנסה ללמד אותם איננו רק איך להרים את הרגליים נכון יותר בריצה, אלא גם איך להשאיר אותן על הקרקע בכל הנוגע ליכולות אישיות, אמביציות מפליגות ותפיסות שגויות של מה אפשרי ומה לא. "אני מעביר להם מסר שאף אחד אצלי לא בא כדי להגיע לאולימפיאדה. זו האולימפיאדה הפרטית שלכם, שתהיו מסוגלים לקום בבוקר עם מסגרת חיים ברורה, עם יציבות נפשית ועם סדר, כי זה מה שהגוף והנפש שלנו זקוקים לו, ולא לתנודתיות קיצונית".

אריה גמליאל, מס' 478 בראש קבוצת הרצים באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984/ צילום: יוסי רוט - ידיעות אחרונות

תסביר.

"אני נתקל יום-יום בבעיה העיקרית של רצי הפנאי, שאין אצלם חיבור בין רצונות הראש לבין היכולות הפיזיולוגיות. אני משתדל לצמצם את הפערים הן על-ידי אימונים והן על-ידי שיחות, מכיוון שמי כמוני עבר משברים ויודע להתמודד עם קשיים מנטליים ופיזיולוגיים ולהיצמד לעובדות החיים.

"אני מאוד שמח שהיום אנשים מתנתקים מסיר הבשר ומנסים לשפר את איכות חייהם בספורט, אבל הבעיה מתחילה בכך שהם הופכים להיות קיצוניים מדי. לרבים זה או הכול או לא כלום. וזה לא כך. חייבים לשמור על מינון מתאים ליכולת הפיזיולוגית העכשווית ולעיסוקנו מסביב. מספר רב של רצי פנאי מותחים את הגוף מעל יכולתם, ואז תעשיית הפיזיותרפיה והאורתופדיה הולכת וגואה".

תבוא ותגיד למתאמן שלך שאומנם לפני שנתיים עשה מרתון, אבל היום הוא לא יוכל?

"כן, אני בהחלט אגיד לו אתה לא מתאים לזה היום. אני לא אוהב את הדחיפה למטרות, את אלה שהולכים לרוץ 100 קילומטר. רצים שמכלום הגיעו ליעדים דמיוניים, ואחרי כמה שנים מגיעים למצב שהם כל-כך שבעים, שהם מפסיקים לרוץ, ואז משמינים ויוצרים לעצמם נזק בריאותי. הגוף שלנו לא אוהב להיות אקורדיון. לכן אני מקפיד להיות מאמן 'משעמם' שלא מתפתה לכל מיני אתגרים מוזרים ולא מייצר פנטזיות למתאמנים".

הפנטזיות של המתבגרים

מה בעצם קורה לרצים החובבנים ואיך נולדות אצלם הפנטזיות? ומה יעשה הרץ המתבגר שרואה את בועות הסבון של הצלחותיו מתנפצות? התחנה האחרונה שלי הייתה אצל אחד מאלה שרואים את הנזקים. הפיזיולוג שי גרינברג ממכון פיזיולייף.

"קורים כאן שני תהליכים", מסביר גרינברג. "האחד הוא שכאשר מתחילים לרוץ, יש שיפור מאוד מהיר. זה לא שהכושר משתפר בצורה כל-כך דרמטית אלא שהגוף לומד לרוץ בצורה יעילה, ואז זה גורם לנו בזמן קצר לרוץ 10 קילומטר. ואז מתחיל הרצון להשתפר עוד, ולרוץ מהר יותר, ומגיעים אימוני האיכות שמכניסים את הרץ לאזור קצת יותר מסוכן. האדם הוא החיה שרצה הכי טוב בטבע לאורך זמן, ובמהירות איטית, אבל אם נכנסים לתוכנית האימונים אינטרוולים וקטעי מהירות, מתגבר משמעותית הסיכון לפציעות.

"התהליך השני הוא הגיל. עם הגיל מזדקנים הרקמות, השרירים והגידים ונהיים חשופים יותר לפגיעות. בניגוד למה שמקובל לחשוב, הסכנה היא פחות למפרקים: אם רצים בצורה נכונה, ומעלים קצב בהדרגה, הריצה טובה לברכיים".

לכל אלה נוסף, לדברי גרינברג, האפקט הפסיכולוגי: "ריצה היא דבר מונוטוני, קשה לנו לשמור על אותה רמת אימונים. את עשרת הקילומטרים הראשונים שרצו אנשים יזכרו, אבל אחר כך הם ירצו מטרות חדשות, כי יש כאן תהליך פסיכולוגי של התמכרות לריגושים. וכיוון שבגיל מבוגר, קשה לנו לשפר את הזמן שבו אנחנו רצים עשרה קילומטר, למשל, הדרך הקלה למצוא ריגוש חדש היא להגיד, אז ארוץ חצי מרתון. ואז מגיע הרגע שקשה גם לשפר את התוצאה הזאת, אז במקום זאת נוריד את עצימות הריצה ונרוץ מרתון. ואז בשם הריגושים, עולים מאוד בהיקפי האימון, והסיכון לפציעות גדל יותר".

ולמה בגיל מבוגר קשה לשפר תוצאות, ולהיפך - הן הולכות ויורדות? אין כוח?

"דווקא על הכוח אפשר לשמור יחסית עד גיל מבוגר. מה שאי אפשר לעצור הוא את תהליך ההזדקנות הפיזיולוגי של הלב. לאורך השנים יורדת הרזרבה האירובית שלנו, הדופק נהיה יותר איטי - זה מנגנון הגנה, אבל הוא משפיע על צריכת החמצן, והיא זאת שקובעת את יכולת הריצה המרבית. במילים אחרות: יכולת הלב-ריאה מזדקנת".

אז מה תייעץ לרץ המבוגר?

"קודם כול, לא לקפוץ מעל לפופיק. אם הוא רץ של מרתונים, שיעשה רק מרתון אחד בשנה. כי מה שהורג ופוצע אותנו הוא לא התחרות עצמה - ארבע-חמש שעות ריצה לרץ חובב לא צעיר, אבל אירוע חד פעמי - אלא האימונים. הרבה מאוד ריצות של שלוש שעות ומעלה. מי שעושה שני מרתונים בשנה, צריך לעשות את התהליך הזה פעמיים (כלומר לא לתת לגוף להתאושש מתקופת אימונים אחת לפני שמתחילים בשנייה). הדבר נכון גם לגבי מרתון וגם לגבי חצי מרתון. מי שרוצה לרוץ את המירוצים הארוכים הללו, שיתרכז במירוץ מטרה אחד לשנה.

"שנית, צריך להיזהר עם אימוני מהירות. לעשות אותם מאוד בהדרגה, ולא יותר מפעמיים בשבוע. ולצד זאת, צריך לתחזק את הגוף, במיוחד בגיל מבוגר חייבים להכניס אימוני חיזוק לשרירים ושיפור כוח. כי רקמת החיבור נעשית יותר חלשה עם הגיל, וזה גורם לפציעות. ומי שחשוף לפציעות בכל זאת, מומלץ עבורו לשלב את הריצה עם עוד ספורט אירובי, כמו אופניים או שחייה.

"אבל הכלל מספר אחת הוא, שהאימונים יתאימו למצב האישי שלך. אם אתם מרגישים יותר מדי עייפים, אל תנסו להילחם. כשאתה עייף, והדופק בשל כך טיפה יותר גבוה, הריצה מכניסה אותך עוד יותר לדיכאון, 'וואו, באיזה כושר הייתי ובאיזה אני עכשיו'. אז אם זה לא היום שלך, שווה להוריד קצת קצב, לרוץ בשביל ההנאה, לא לשם מטרה. להיפטר משעון הריצה (הבודק את המהירות). תיזכר קצת בהנאה שבסתם לרוץ. מדי פעם גם אפשר לעשות קצת הפסקה של חודש-חודשיים מריצה ולעשות פעילות אחרת, ואז תחזור ביתר חשק".

עוד כתבות

מתכות / צילום: Shutterstock

החברה שמנסה לחולל מהפכה בתעשייה שלא השתנתה אלפי שנים: Magnus Metal מגייסת 74 מיליון דולר

"מקצרת את תהליכי העבודה, מפחיתה את עלויות היצור והזיהום, ומשפרת את איכות המוצר" ● עם שווי מוערך של כ-160 מיליון דולר, מגנוס מטאל הישראלית יוצאת לסבב גיוס חדש

שאריות של טיל בליסטי שאיראן שיגרה לעבר ישראל / צילום: Reuters, Amir Cohen

בהשראת רוסיה: גילויים חדשים על התקיפה האיראנית וההצלחה הישראלית

הכתבה הזו היתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● התקיפה של איראן תוכננה באופן ששיחזר במובנים רבים כמה מן התקיפות הרוסיות הגדולות באוקראינה, וכללו תחילה נחיל כטב"מים שנועדו להציף את ההגנה האווירית ● החולשה של היכולת הצבאית הקונבנציונלית של איראן עלולה להוביל את מקבלי ההחלטות באיראן לאופציה הגרעינית

עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, בתפילת עיד אל–פיטר בטהרן / צילום: Associated Press

איך בוצעה התקיפה באיראן ומה היה היעד?

מהבסיס הצבאי שהותקף בוצעו במוצ״ש שיגורים לעבר ישראל ● איך ככל הנראה בוצעה התקיפה ומה יקרה עכשיו? ● וגם: התגובה בשווקים והקפיצה במחיר הנפט

עמיקם בן צבי, יו''ר דירקטוריון אל על / צילום: דוברות אל על

יו"ר דירקטוריון אל על נחקר בחשד למעורבות בפרשת שחיתות בנתיבות

משטרת ישראל אישרה כי עמיקם בן צבי, יו"ר דירקטוריון אל על, נחקר בחשד למעורבות בפרשה בתחום טוהר המידות שבה נחקר גם ראש העיר נתיבות, יחיאל זוהר ● בא כוחו של בן צבי, עו"ד נתי שמחוני: "מר בן צבי מכבד את רשויות אכיפת החוק, משתף פעולה באופן מלא והוא סמוך ובטוח כי בסופה של הבדיקה יוברר שלא דבק כל רבב בהתנהלותו"

השקל נחלש אל מול הדולר והאירו | עיצוב: טלי בוגדנובסקי (נוצר בעזרת AdobeFirefly)

הדיווחים על תקיפה באיראן הביאו לצלילת השקל, אך לא לאורך זמן

שני אירועים שהתרחשו הלילה הובילו לפיחות בשער השקל מול הדולר: הורדת דירוג האשראי של ישראל על ידי חברת S&P ודיווחים על תקיפה ישראלית באיראן ● אלא שלאורך שעות הבוקר השקל החל להתייצב ● מה הוביל לשינוי ומה ניתן ללמוד מהעבר?

שרון גל / צילום: סטודיו תומאס תומר שלום, ויקימדיה

האיום עשה את שלו? שרון גל יישאר בערוץ 14

לפני כשלושה שבועות הודיעה רשת 13 כי העיתונאי שרון גל חוזר לשורותיו, ובערוץ 14 מיהרו להוציא לגל מכתב התראה, מאחר שהוא חתום על חוזה עד סוף 2024 ● כעת נראה כי המהלך עשה את שלו, וגל יישאר בערוץ 14 ויגיש שם את רצועת 19:00

מסורק תת קרקעי ועד רחפנים: הכירו את 10 הסטארט-אפים המבטיחים לשנת 2024

גלובס בוחר את הסטארט-אפים המבטיחים של ישראל השנה ה-18 ברציפות: חברות הייטק הצומחות והמסקרנות ביותר, אלה שמייצרות אימפקט על תעשיות וצרכנים רבים, ונמצאות על המסלול הבטוח להנפקה ● הרשימה מתבססת על בחירות של קרוב ל-70 קרנות השקעה מקומיות וזרות מובילות בהייטק הישראלי ● החשיפה המלאה

היועצת המשפטית לממשלה, עו''ד גלי בהרב-מיארה / צילום: יונתן זינדל/פלאש 90

היועמ"שית מתייצבת לטובת וולט: יש לדחות את התביעה הייצוגית להכרה ביחסי עובד-מעביד

לעמדת בהרב-מיארה לא היה מקום לאשר את התביעה הייצוגית מאחר וזו אינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת לאור גודלה של הקבוצה הכולל כ-10,000 שליחים ● עוד  נטען כי לא ניתן להכריע בעניינם של כל השליחים על בסיס נתוניו של התובע הייצוגי

חנות Hַ&O kids בקניון עזריאלי מודיעין / צילום: יח''צ

רשת H&O משיקה תת־רשת חדשה לאופנת ילדים, עם כ־20 סניפים

הרשת תאגד את המותגים האמריקאים Carters ,Oshkosh ו־Skip Hop ואת מותג הבית H&O Kid, ותציע אופנת ילדים מניו בורן ועד גיל 12 ● הקבוצה מתכננת לפתוח כ־20 חנויות בקונספט החדש, בעיקר בקניונים ובמרכזי קניות

נטפליקס / צילום: Shutterstock, Vantage_DS

נטפליקס עקפה את הציפיות; המניה יורדת במסחר המאוחר

ענקית הסטרימינג דיווחה על הכנסות של 9.37 מיליארד דולר לעומת צפי של 9.28 מיליארד דולר ● הרווח זינק ב-86%, לעומת צפי לעלייה של 56% ● החברה הוסיפה כ-9.3 מיליון מנויים ברבעון, ב-80% יותר מהצפי ● למרות התוצאות המדהימות, התחזית המאכזבת של החברה מפילה את המניה במסחר המאוחר

עגלת קפה הקבינה בכפר הס / צילום: שני בריל

ארבע הצעות לטיולי יום שרק המקומיים מכירים - ומשהו טעים ליד: מדור מיוחד לפסח

תצפית מרהיבה אל המדבר בשקיעה, פארק שמרגיש כמו ההיי ליין בניו יורק, האחות הקטנה של מקדש הבשרים משוק הכרמל וקרם לימון ומסקרפונה לקינוח ● יצאנו לארבעה מקומות שונים בארץ כדי לשמוע מהתושבים מהי פינת החמד שרק הם מכירים ומה יש לאכול שם, שגם כשר לפסח

פרופ' יוסי מטיאס / צילום: שלומי יוסף

מנכ"ל מרכז הפיתוח של גוגל ישראל יוסי מטיאס עובר לתפקיד בכיר בגוגל העולמית

מנכ"ל מרכז הפיתוח של גוגל ישראל ב-18 השנים האחרונות, פרופ' יוסי מטיאס, צפוי לעבור לעמק הסיליקון ולנהל מארה"ב את פעילות המחקר של גוגל העולמית

שכונת עומרים באופקים. 45 דירות בפרויקט של בראל־סלעית בשכונה נמכרו מאז ה־7 באוקטובר / הדמיה: אול אין

הנתונים מגלים שהמסר ברור: התותחים לא עוצרים את המרוץ לדירה

אלפים ממשיכים להאמין בהשקעה בארבעה קירות שעומדים במוקד העימות והסכנה הכי גדולים כרגע במזרח התיכון, ומאות עסקאות נרשמו גם על הגבול עם עזה, בשדרות ובאופקים ● סיבות כלכליות יש, אך יותר מכל, החלום הנדל"ני של עם ישראל עדיין בועט

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

לראשונה בהיסטוריה: הממשלה אישרה קיצוץ בתקציב בניגוד לעמדת שר האוצר

הקיצוץ בתקציב, בהיקף של כ-225 מיליון שקל, אושר לדרישתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ובתום מאבקים בשבועות האחרונים מול שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ● הקיצוץ נועד למימון הקמת מתקני כליאה לאכלוס העצורים הביטחוניים הרבים שנעצרו מאז תחילת המלחמה

הדגם OMODA 5 של צ'רי / צילום: יח''צ

האם הסיניות יתחילו להגיע אלינו מאירופה? צ'רי תייצר כלי רכב בספרד, יצרנים נוספים בדרך

כך מתכוונים הסינים לעקוף את המכס האירופי ● ג'יפ אוונג'ר משיקה בישראל דגם היברידי ● ​נחשף הקרוס־אובר החשמלי החדש של GEELY ● ועוד חדשות מענף הרכב

רחפן של Spear UAV / צילום: Spear UAV

"בעל 4 להבים מתוצרת ישראל": הרחפן שיכול לתקוף גם באספהאן

אחת מהאפשרויות שעלו היום, היא שישראל תקפה באיראן באמצעות חימוש משוטט של הסטארט-אפ התל אביבי "ספיר" (Spear UAV) - נשק בו היא משתמשת בזירות השונות של מלחמת "חרבות ברזל" ● כך משמש החימוש בעל יכולות AI את ישראל במלחמה

בית חולים חדש ייבנה בבאר שבע / אילוסטרציה: Shutterstock

בית חולים ראשון בבעלות הקופות הקטנות: לאומית ומאוחדת יפעילו את בית החולים בבאר שבע

בית החולים שיבא יהיה שותף של הקופות בהקמת בית החולים ● הלו"ז להשקה מוערך בלפחות 8-6 שנים ותקציב ההקמה בלפחות מיליארד שקל ● בשבועות הקרובים צפויה להתקבל החלטת ממשלה התומכת בהחלטת משרדי הבריאות והאוצר שהתקבלה היום

רה''מ בנימין נתניהו / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט

"שחקנית מרכזית במזרח התיכון": למה הבכירים הישראליים מתייצבים לתדרך את התקשורת בארצות הברית?

משעות הבוקר המוקדמות, גורמים ישראליים בכירים מתייצבים בתקשורת האמריקאית כדי לתדרך על התקיפה באיראן ● כך בוחרים את גופי התקשורת מולם הם עובדים בארה"ב ומה הם מנסים להשיג?

פיצוחים / צילום: תמר מצפי

הגרעינים של חממה בדרך החוצה מהבורסה - מי ייכנס במקומם?

חברת חממה סחר קיבלה הצעה להוצאת פעילותה מהבורסה והכנסת פעילות נדל"ן במקומה ● בעקבות מלחמת חרבות ברזל לחברה חובות בהיקף של 1.6 מיליון שקל מתושבים מרצועת עזה

אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, צילום: יוסי זמיר

משרד הכלכלה מציג: כשאין יעדים, אין כישלונות

במקום לעמוד ביעדים, משרדי הממשלה פשוט מוחקים אותם ● בפיקוד העורף שלפו הודעה לילית שהותירה את הילדים באוויר ● והמסעות לפולין התרוקנו מערך ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק