תביעת פיצויים בסך 415 אלף שקל הוגשה לאחרונה על-ידי 26 בעלים של חיות מחמד שנפטרו ונקברו בבית קברות לחיות במושב בית ינאי, נגד חוכרי המשק שבו פעל בית הקברות לחיות, ונגד האגודה השיתופית. זאת לאחר שגילו כי נחסמה הגישה לקברים והופסקה הפעילות בבית הקברות לחיות, שפעל בניגוד לחוק, וללא אישור רשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
רמ"י והוועדה המקומית ניהלו הליכים משפטיים נגד חוכרי המשק שהורשעו ביולי 2013 בבנייה בלתי חוקית בחלקות שאותן חכרו, וקיימו בקרקע החקלאית שימושים מסחריים המנוגדים להסכמי החכירה. בית המשפט גזר עליהם קנס של 40 אלף שקל והוצאו צווי הריסה לשימושים הבלתי חוקיים.
בהסכם פשרה שקיבל את אישור בית המשפט בדצמבר 2014, סוכם בין הצדדים כי בתוך 10 חודשים חוכרי המשק יפסיקו את הפעילות המסחרית ויהרסו את הבנייה הבלתי חוקית.
החוכרים הרסו חלק מהמבנים, ולגבי חלק מהם פעלו לקבל היתר בנייה לצורך הכשרתם.
רמ"י טענה כי בביקור שערך פקח מטעמה בשטח בינואר 2017, התגלה כי אכן הופסק השימוש המסחרי במקום, אך למרות שהוסרו הסממנים החיצוניים של בית הקברות לחיות, בעלי החיים לא הוצאו מהקברים, ודרשה להוציאם מהאדמה, להודיע על כך לבעליהם של בעלי החיים, ולאסור עליהם לבקר בשטח. המדינה גם התנתה את הוצאת בעלי החיים מהקברים כתנאי לחתימתה על בקשתם לקבלת היתר בנייה למבנים שביקשו החוכרים להכשיר.
מנגד טענו חוכרי המשק, באמצעות עו"ד אפרים קרנון, כי מעל כל בעל חיים שנקבר ניטע עץ פרי, והוצאת עצמות בעלי החיים מחייבת עקירת עשרות עצים בוגרים ומניבי פרי. הם טענו כי עקירת העצים אסורה ללא קבלת אישור מפקיד היערות, וכי הוצאת שרידי בעלי חיים אסורה ללא אישור ממנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות.
ההכרעה בעניין זה הגיעה לפתחו של בית המשפט. שופט בית משפט השלום בפתח-תקווה נחום שטרנליכט קבע כי לא ניתן להוציא את שרידי בעלי החיים מהקרקע, ולא ניתן להציב דרישה זאת כתנאי לצורך חתימה על בקשת החוכרים לקבל היתר בנייה.
שטרנליכט אף התחשב בחוות דעת המומחה ד"ר מוקי שפר, שהציגו חוכרי המשק, לפיה הישארות השרידים באדמה אינה גורמת לנזק לקרקע או למי התהום. שטרנליכט הורה לרמ"י לחתום על בקשה להיתר בנייה לאחד המבנים שביקשו חוכרי המשק להכשיר.
רשות מקרקעי ישראל לא ויתרה, וערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד, אולם המחוזי דחה את הערעור ואישר את פסק הדין, לפיו עצמות חיות המחמד והעצים הנטועים מעליהם יישארו במקומם. בערעור יוצגו מפעילי בית הקברות לחיות על-ידי עורכי הדין אפרים קרנון ואורית דן.
אלא שהבעיות של חוכרי המשק במושב בית ינאי לא הסתיימו, משום שלאחרונה הגישו 26 בעלי חיות מחמד שנקברו בבית החיות, תביעה לפיצוי. לטענתם, חוכרי המשק הציגו עצמם במצג שווא כבעלים של בית הקברות לחיות "גן מחמד", ונתבעה גם האגודה השיתופית בית ינאי שקיבלה את השטח מרמ"י והחכירה את השטח למפעילי בית הקברות. לטענתם, האגודה ידעה על מצג השווא שהציגו מפעילי בית הקברות, והייתה מעורבת בגביית התשלום.
15 אלף שקל לכלב
התובעים מוחים על כך שחוכרי המשק והאגודה ידעו במשך שנים רבות כי אין להם היתר לשווק או למכור חלקות קבר לחיות מחמד, ולמרות זאת מכרו קברים לתובעים בניגוד לחוק, לאחר שכרתו עמם חוזה לפיו מדובר במקום חוקי שישמור על יקיריהם למשך שנים רבות. התובעים המשיכו לפקוד ולבקר את החיות האהובות, והשקיעו כספים רבים לשימור חלקות הקבורה.
בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון באמצעות עו"ד סיון זבולון נוה ועו"ד בנו גליקמן, מתארים התובעים כי על בסיס המצג שהוצג להם החליטו לקבור את חיית המחמד שלהם לאחר מותה.
מהתביעה עולה כי מרבית התובעים שילמו עבור הקבורה סכומים שנעים בין 1,000 ל-1,900 שקל ל"חלקת קבר", ובאחד המקרים אף שולמו לבעלי הנחלה 2,400 שקל עבור קבורת כלב וקבורה עתידית של כלב נוסף. עוד צוין בתביעה, כי מלבד שירות הקבורה סיפקו הנתבעים מצבות ושירות של סידור וגידור חלקת הקבורה בתשלום נוסף לבעלי חיות שביקשו זאת. בתביעה צוין כי בעלי החיים ליוו את התובעים שנים ארוכות, והם נחשבים לבני משפחה לכל דבר ועניין.
עוד נטען בתביעה כי רק בתחילת 2017 גילו התובעים כי בית הקברות לחיות "גן מחמד" היה מלכתחילה לא חוקי. לטענת התובעים, חוכרי המשק פעלו מולם ברשלנות או במחדל תוך הסתרת מידע חשוב שאין להם כל היתר או אישור לקבורת בעלי חיים, מה שהוביל לכך שכיום, אין לתובעים גישה לקברי בעלי החיים ולא ניתן לזהות את מיקום קבורתם. התובעים מזכירים כי בשנים האחרונות מתפתחת גישה המכירה בבעלי חיים כבעלי זכויות בסיסיות והדבר קיבל ביטוי בפסיקות שונות.
התובעים דורשים מחוכרי המשק ומהאגודה השיתופית בית ינאי להשיב להם את הכספים ששילמו, ואף לפצות אותם בגין עוגמת נפש שנגרמה להם בסך מינימלי של 15 אלף שקל לתובע שקבר כלב אחד ו-20 אלף שקל לתובע שקבר שני כלבים, בגין הונאתם על-ידי הנתבעים. "הנתבעים ידעו מבעוד מועד כי חל עליהם איסור מוחלט לקבור בבית ינאי בעלי חיים, וחרף זאת בחרו להמשיך להונות את התובעים ועשרות רבים אחרים", נטען בכתב התביעה. "אף הפיצוי שישלמו הנתבעים לא יכול יהיה להחזיר את הגלגל לאחור".
מחוכרי המשק, שטרם הגישו כתב הגנה, נמסר ל"גלובס" בתמצית כי הם כופרים בטענות התובעים, ובכלל זה לא הציגו בפני מי מבעלי החיות מצג שווא כלשהו ולא התיימרו למכור חלקות קבר, לא סיפקו שירותי מצבות וכיוצ"ב וכי המדובר בתביעה קנטרנית.
אז איפה כן קוברים בעלי חיים?
"החוק בישראל מחייב את הרשויות המקומיות להקצות קרקע למטרת קבורת בעלי חיים המוגדרים בחוק כבהמה, כלב וחתול", אומר עו"ד אפרים קרנון. "אולם מבדיקה שערכנו לא מצאנו ולו רשות מקומית אחת אשר הקצתה קרקע למטרת בית קברות לבעלי חיים. החוק מחייב כל מי שמחזיק בבעל חיים לעשות תוך 24 שעות ממותו אחת מהפעולות הבאות: לקבור או לשרוף את נבלתו במקום שקבעה הרשות המקומית, להביאה לתחנת איסוף, להביאה למפעל פסדים באמצעי הובלה שקבעה לכך הרשות המקומית. אלא שלמיטב בדיקתנו, אף רשות מקומית לא קבעה מקום לקבורת בעלי חיים, ונמצא רק מפעל פסדים אחד בעמק יזרעאל".
קרנון הוסיף כי למרות שבתי המשפט קבעו לא פעם שראוי להתייחס לחיות מחמד כמעט כאל בני משפחה, וכך קובע גם השירות הווטרינרי באתר משרד החקלאות, הרי שאדם הרוצה לקבור את חיית המחמד האהובה שלו באופן חוקי מוצא עצמו ללא פתרון."במציאות זו, אין פלא שהוואקום הזה מתמלא ביוזמות פרטיות" הוסיף קרנון. "אם הרשויות המקומיות יקצו קרקע כזו, הרי שהדעת נותנת שהן צריכות לקבוע כי הקבורה לא תהיה תחת מצבות, דבר אשר יותיר קרקע חשופה, אלא ידרשו שבתי קברות כאלה יקבלו רישיון רק אם הקבורה בהם תהיה מתחת לעץ פרי או עץ נוי, בכך יושגו מטרות סביבתיות רבות, קליטת פחמן דו חמצני שהינו גז חממה, פליטת חמצן, ריאה ירוקה ליישוב, פתרון אסתטי לקבורת בעלי חיים וגם יצירת בוסתנים מניבי פירות".
ממשרד החקלאות נמסר: "טיפול בפגרי בעלי חיים הוא באחריות הווטרינר. הווטרינר הרשותי יכול להציע לבעלים של חיית המחמד להטמינם במטמנות מאושרות לקליטת פגרי בעלי חיים הפזורות ברחבי הארץ או במתקן כילוי או בבתי קברות פרטיים המיועדים לקבורת בעלי חיים.
חלק מן הרשויות המקומיות מציעות לפנות את בעל החיים בעצמן ולהעבירו למתקן כילוי או הטמנה".