קניון ארנה הרצליה. לעסקה תהיה השפעה "לא מהותית" על הרווח של החברה / צילום: תמר מצפי
החברות אס.אל.אס מפרשים וארנה סטאר גרופ חויבו לפצות את אורי רז, חיים לוזון, יעקב כביר וחברת וכלר אחזקות ב-3 מיליון שקל בשל הנזק שנגרם להם - כך נקבע בפסק בוררות שהתקבל לאחרונה והגיע לידי "גלובס". את הבוררות ערכה השופטת בדימוס הילה גרסטל.
הבוררות עסקה בשאלה האם בינואר 2016 נכרת הסכם מחייב בין הנתבעים לבין התובעים הנוגע לשכירת נכס בשטח 1,341 מ"ר בקניון ארנה הרצליה, שישמש כמרכז אירועים וכנסים. התובעים, המיוצגים על-ידי עורכי הדין רמי קוגן, עומרי חממה ודפנה רותם גבע, טענו כי המשא-ומתן שהתקיים הבשיל להסכם מחייב, ואילו הנתבעים, שיוצגו על-ידי עורכי הדין ניר רוזנר וגיתית רמות-אדלר ממשרד יגאל ארנון ושות', טענו כי לא כך הדבר.
בהמשך נמכר קניון ארנה לקרן ריאליטי בעבור 335 מיליון שקל (ביוני 2016), ומיד לאחר מכן הגישו התובעים תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כי לאכוף את ההסכם. מאוחר יותר הגיעו הצדדים להסכמה כי הנושא יובא לבוררות. בשלב הראשוני אף ניסו התובעים להוציא צו מניעה לעסקה כולה, אולם זה לא אושר על-ידי בית המשפט.
"אובדן רווח של 2 מיליון שקל לשנה"
התובעים טענו כי החוזה אכן נחתם ועקב ביטולו הם סבלו מאובדן רווח בשיעור כ-2 מיליון שקל לשנה במשך 20 שנה, כלומר כ-40 מיליון שקל בסך הכל. מצדו השני של המתרס טענו הנתבעים כי החוזה לא הגיע לשלב של חוזה סופי ומחייב ולכן אין הנתבעים זכאים לכל פיצוי.
בפסק הבוררות כתבה השופטת בדימוס גרסטל כי "ניתן לומר שהוכח לי במידת ודאות הנדרשת במשפט האזרחי כי בין הצדדים נכרת הסכם מחייב, וכי התנהלות הנתבעות לקתה בחוסר תום-לב כלפי התובעים. הנתבעות ניהלו משא-ומתן למכירת הקניון, אשר מטעמים מוצדקים לא יכלו לחשוף כלפי התובעים, אך במקום להפסיק את מהלך ההתקשרות איתם, הוליכו אותם להמשך צעדים למימוש ההסכם, והגדילו את נזקיהם". בסופו של דבר פסקה השופטת בדימוס גרסטל כי "הנתבעות, ביחד ולחוד, יישאו בנזקי התובעים כתוצאה מההפרה וישלמו להם סך של 3 מיליון שקל בצירוף מע"מ".
במקביל נקבע כי הנתבעות יישאו בשכר טרחת עורכי הדין של התובעים בגובה 150 אלף שקל בצירוף מע"מ וכן יישאו במלוא הוצאות הבוררות.
הסיבה לפער בין הסכום שנתבע, 40 מיליון שקל, לבין הפיצוי שנפסק היא, לפי פסק הבוררות, כי "על התובעים חלה חובת הקטנת הנזק. אין להשלים עם מצב בו התובעים יימנעו מכל פעילות משך 20 שנה וייהנו מהעסק, כאילו הוא מניב רווחים... חזקה כי התובעים היו מוצאים תוך פרק זמן סביר חלופה כזו או אחרת לעסק שתכננו להקים ולהפעיל בנכס". לכן קבעה השופטת בדימוס גרסטל, "אני מניחה תקופה בת 18 חודשים כתקופה בה נמנעו רווחים מהתובעים מהפעלת אולם האירועים והכנסים בנכס".
עו"ד קוגן שייצג את התובעים אמר: "פסק הדין נותן ביטוי לכך שחוזים חייבים לקיים והפיצוי משקף את הנזקים שנגרמו למרשיי בגין הפרת ההסכם".