גם אתם ישבתם מול המחשב ביום ראשון בשעה 21:00 וניסיתם לרכוש כרטיסים למשחק הכדורגל בין נבחרת ישראל ונבחרת ארגנטינה? גם אתם גיליתם יום אחר-כך שבזבזתם זמן, שלא משנה אם הייתם מקום 140,000 או 2,000 בתור? שאם אתם לא מקושרים, לא עובדים במשרד התרבות והספורט, אין לכם חבר בשופרסל, בהתאחדות לכדורגל, בפוקס, בהייסנס, במגדל, בבנק הפועלים, מישהו בהפקה, חבר של מקורב - שאתם סתם אזרחים מהשורה שרוצים לראות את מסי באצטדיון טדי - אז אין לכם ולא היה לכם סיכוי. כלומר היה לכם, תיאורטי בלבד.
אירועי ספורט בעולם היום לא מתנהלים אחרת מהאירוע ארגנטינה בישראל. מהרגע שגוף מסחרי נכנס למשוואה ומוכן לשלם עשרות מיליוני אירו כדי להפוך לספונסר רשמי, הוא הופך לשותף מרכזי שדורש בחזרה את חלקו, גם בכרטיסים. הספורט מתקיים פחות ופחות עבור האוהדים "האמיתיים". הם חשובים לתפאורה ולסאונד. בגמר ליגת האלופות בקייב בשבת שעברה אופ"א סגרה יותר משליש מ-63,000 הכרטיסים שהנפיקה לטובת ספונסרים, מדיה, שותפים מסחריים וכו'.
בישראל, מדינת התשיג-לי, נושא הכרטיסים לספורט הגיע פעמיים לדוח מבקר המדינה. אז התברר שקיימת תעשייה שלמה של העברת כרטיסים בחינם לעסקנים, מנהלי חברות, חברות מסחריות, שיוצרת מנגנון "שימון" ויחסי תן וקח. ב-2003 דרש המבקר להפסיק עם הנוהג הזה, וגם ב-2009, ואם חסר לו פרק הוא יכול ללכת על זה גם ב-2018.
יוזמה פרטית?
המשחק נגד ארגנטינה החל במקור כיוזמה פרטית של חברת קומטק, וככזה היא זכאית לעשות בו כרצונה. אבל די מהר נכנס המשחק לשטח האפור מתוקף הסיוע שנכפה על קומטק. ניקח לרגע את ההתאחדות לכדורגל. למה במשחק שלא מאורגן על-ידי ההתאחדות והוא משחק פרטי לכל דבר העמידה ההתאחדות תנאי לקבל 2,200 כרטיסים? כי היא יכולה. אחרת לא תעמיד את הנבחרת "שלה" לרשות ההפקה. בהתאחדות טוענים שיש להם שחקני עבר שזכאים לכרטיס, שופטים, ספונסרים, אנשי התאחדות ושבמצב נורמלי הם שמים יד על כ-5,000 כרטיסים למשחק כזה. איך התגלגלנו למצב של אלפים רבים של אנשים "שמחויבים להם"? מתוך האלפים הרבים הללו, כמה דלתות יפתחו בעתיד, בעולם האמיתי, כחלק מהיחסים הנרקמים על בסיסה של מעטפה ובה שני כרטיסים לכסא שממנו אפשר לא רק לראות את מסי אלא גם להריח אותו?
הגדיל לעשות משרד התרבות והספורט. עטופים בייעוץ משפטי ונימוקים מביכים, עקפו בתור כמו אחרוני החוליגנים כדי ליהנות מאפשרות לרכישת 200 כרטיסים למשחק. כשר אבל מסריח ומכוער. ברגע שמירי רגב נכנסה לתמונה ודרשה לקיים את המשחק בירושלים ולא בחיפה, ובתמורה העניק משרדה 2.6 מיליון שקל להפקה - היא הפכה באופן מעשי לספונסר שרשאי לבוא בדרישות. כך , כחלק מעסקת הקומבינציה דרש משרד התרבות והספורט קדימות לרכישת 200 כרטיסים למשחק לעובדיו. בכך עומד המשרד בתקנות התקשי"ר של מניעת קבלת מתנות ללא תמורה. התקנות אמנם מדברת על טובת הנאה בעצם קבלת כרטיסים בחינם, אבל מה שונה המקרה הזה - בשעה שחצי מיליון איש עומדים בתור לקנות כרטיסים ו-200 אנשי משרד הספורט והתרבות זוכים בהטבה שמאפשרת להם יתרון ששווה הון. גם כאן מדובר בלחץ עתידי שלא ניתן להתחמק ממנו - דני בנעים, של קומטק, עוד יעשה כאן אירועים, הוא יצטרך את משרד הספורט, הוא יצטרך את השרה, אז איך יגיד לה לא.
"רכישת הכרטיסים בכסף מלא באמצעות המשרד אינה נוגדת את הוראות חוק המתנות, חוק שירות המדינה התשכ"ג ואין בכך כל פסול", אומר המשרד במענה ל"גלובס". נכון, אבל 200 כרטיסים!? מה מותר פקיד ממשלתי על סתם אזרח? ואם כבר, מה רע ב-8 או 10 כרטיסים, למה ההתחזרות?
לא, זה עניין מקצועי בכלל. "מעבר לאלמנט רווחת העובד, המשרד מעוניין כי עובדיו יצפו באופן קבוע בתרבות ובספורט, כחלק מהיכרותם עם עבודת המשרד". כלומר, השתלמות מקצועית. אין בעיה, מה לגבי משחק ליגה לצורך היכרות עם עבודת המשרד, נאמר, אשדוד נגד הפועל עכו. אגב, רק לפני כמה שבועות נקט המשרד בשיטה דומה כשאיפשר לעובדיו קדימות ברכישת 100 כרטיסים לגמר גביע המדינה. גם זה היה משחק שאוהדי כדורגל חיפשו עבורו כרטיסים בנרות.
למי שלא מבין איך משרד התרבות והספורט, משרד קטן יחסית, הצליח למצוא 200 עובדים שיקנו כרטיסים למסי בטדי, מתברר שההטבה לא ניתנה רק לעובדי המשרד. "מדובר בכרטיסים לעובדי המשרד בלבד וכן ליחידת הפרסום הממשלתית (לפ"מ) הכפופה למשרד התרבות והספורט". גם החבר'ה מלפ"מ צריכים ללמוד מקרוב, יותר מחצי מיליון אחרים, על השמאלית של ליונל.
לגלגל למשרד אחר
"המדינה אף הסכימה לשאת בעלויות הנוספות הנובעות משינוי המקום בסך של כ-2.6 מיליון שקל. הכסף יוצא מתקציב חגיגות שנת ה-70 ומועבר ממשרד התרבות והספורט למשרד ירושלים ומורשת, אשר עתיד לבצע את ההתקשרות בפועל". רגע רגע , למה העביר משרד התרבות והספורט את הכסף שניתן עבור קיום המשחק בטדי - 2.6 מיליון שקל - למשרד למורשת ירושלים ולא ישירות למפיק המשחק?
"אנחנו לא צריכים בלגאן יותר מאוחר, כשיתחילו לשאול איך הוחלט להעביר סכום כסף כזה לטובת משחק כדורגל שהוא בהפקה פרטית", הסביר לי בכיר במשרד התרבות והספורט את הסיבה. הכוונה: יש במשרד מי שכבר מריח וחושש שכל סיפור מסי בישראל הוא חומר נפץ פוטנציאלי עתידי לבדיקות כאלה ואחרות, וככזה עדיף לגלגל את תפוח האדמה למשרד ירושלים ומורשת. את ההסברים יצטרכו לתת שם.