השופט חאלד כבוב / צילום: תמר מצפי
בית המשפט המחוזי בתל-אביב במסר חריף לפועלים בשוק ההון: לא נגלה סלחנות כלפי הונאת משקיעים. השופט חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הטיל 3 שנות מאסר בפועל, פיצויים בסך 280,000 שקל וקנס בסך 50,000 על הסוחר בשוק ההון שי אבני, שהורשע בהונאת משקיעים בשוק ההון.
כבוב ציין בגזר הדין כי מדובר במקרה חריג במיוחד המצדיק ענישה חמורה. "המקרה הנוכחי הוא מקרה חריג מאוד שבית משפט זה טרם נתקל בדומה לו במשך השנים האחרונות, במובן זה שמדובר במי שפעל ביודעין ובמתכוון, מראש ועל-פי תוכנית שיזם, להונות את לקוחותיו ולגזול את כספם, ללא כל כוונה לנהל עבורם תיק השקעות כפי שהתחייב לעשות בפניהם. הנאשם תכנן ויזם תוכנית מרמתית שייעודה היחיד היה גזלת כספם של אותם לקוחות שהצליח לגייס לאחר מסע שכנועים מתמשך, תוך התעלמות מוחלטת מן הנזק שייגרם לאותם לקוחות", כתב.
עוד ציין כבוב כי "אין מדובר במנהל השקעות או מנהל כספים שניהל את כספי לקוחותיו ונקלע למצוקה ועל רקע מצוקה זו החליט לקחת סיכון מסוים על חשבון כספי לקוחותיו, או אף במקרים חמורים יותר החליט לפעול ביודעין לקבל חלק מכספי לקוחותיו כדי להיחלץ ממצוקתו הכספית, אלא מדובר במקרה חריג שבו הנאשם פעל ביודעין ובמתכוון אך ורק לגזלת כספם של לקוחותיו".
בנובמבר אשתקד הורשע אבני, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות גניבה בידי מורשה, השפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך, ניהול תיקים ללא רישיון ומשיכת צ'קים ללא כיסוי.
כתב האישום המקורי נגד אבני, בגין הונאת משקיעים בשוק ההון, הוגש לבית המשפט ביוני 2016, ובמסגרתו נטען כי בין השנים 2014-2012 פנה אבני ל-17 משקיעים שונים, הציג את עצמו בפניהם כבעל מומחיות וניסיון בשוק ההון והציע לנהל את השקעותיהם תמורת חלוקה ברווחים. לחלק מן המשקיעים הבטיח אבני כי במקרה שיהיו הפסדים בתיק, הם יכוסו על-ידו, ולחלקם הוא אף נתן צ'קים ללא כיסוי שנועדו להבטיח את התחייבויותיו כלפיהם.
לפי כתב האישום המקורי, לאחר שהמשקיעים נתנו לאבני את ההרשאה לפעול בחשבונותיהם, הוא החל לבצע עסקאות עצמיות בין חשבונותיו לבין חשבונות המשקיעים, באופן שיצר רווח לחשבונות של אבני על חשבון המשקיעים.
בסך-הכול הואשם אבני בכך שביצע למעלה מ-2,000 עסקאות, שהניבו לו רווח של כ-340 אלף שקל.
בכתב האישום המתוקן, שכלל שני אישומים בלבד, הודה אבני בכך שאכן ביצע כ-2,000 עסקאות מתואמות בין חשבונותיהם של הלקוחות לבין חשבונותיו השונים, אך הסכום שגנב מהם לכאורה הופחת לכ-280 אלף שקל. עוד הודה אבני כי השפיע בדרכי תרמית על שערי ניירות הערך בהם סחר.
הסדר הטיעון לא כלל הסכמה בנוגע לעונש שיוטל על אבני, ובית המשפט ציין כי המקרה שהגיע אל אולמו חמור מאוד ומצדיק שנות מאסר ממושכות, כדי להעביר מסר של הרתעה לפעילים בשוק ההון; ואולם בשל נסיבותיו האישיות של אבני הוטל עליו עונש "קל" ממה שהתכוון כבוב להטיל.
"מדובר בנאשם אשר יזם מהלך תרמיתי שהתבסס אך ורק על העיקרון של גזילת כספי לקוחותיו, כאשר מדובר בלקוחות פרטיים שגויסו על-ידי הנאשם על רקע של היכרות מוקדמת עמו ותוך ניצול האמון שנתנו בו, כאשר הנאשם פעל במימוש תוכניתו המרמתית כבר עם החתמת לקוחותיו על ייפוי-הכוח לנהל את חשבונם. מדובר בכוונה של ממש לשלוח יד בכספי לקוחותיו, מבלי לפעול כהוא זה לנהל את כספם של הלקוחות בשוק ההון, כאשר הפעילות היחידה בחשבונות הייתה לנהל אותם לצורך העשרת כיסו של הנאשם, וזו בלבד", כתב כבוב בפסק הדין.
"חלום הבלהות של שוק ההון"
עוד הוסיף כבוב כי מעשיו של הנאשם פגעו ישירות ובאופן ברור בליבו של הערך עליו ניסה המחוקק להגן, פגיעה באמון הציבור, בפעילי שוק ההון ובעיקר במנהלי השקעות, וכי מדובר בפגיעה תדמיתית חמורה.
"מנהל תיקי השקעות שפועל לרכוש את אמונם של לקוחותיו אך ורק במטרה לגזול את כספם, הוא בעצם חלום הבלהות של שוק ההון, הוא פוגע במידה משמעותית בערכים המוגנים שמושתתים על אמון הציבור, בעקרונות אלה ותלויים בו. מדובר בפעילות שנמשכה על פני פרק זמן של כשנתיים בכ-2,200 עסקאות עצמיות. כמו כן, אין לשכוח שמדובר ברווח כספי ניכר שהפיק הנאשם בדמות סכום של כ-280,000 שקל שנגזלו מאותם משקיעים פרטיים", כתב.
השופט ציין כי הנאשמים המגיעים אל אולמו במקרים דומים הם נאשמים "נורמטיביים" לכאורה ולא עבריינים, אשר נקלעו למצוקה כלכלית; אך לא כך היה בעניינו של אבני. "בפרשיות מעין אלה מדובר כמעט תמיד בנאשמים נעדרי עבר פלילי שמנהלים אורח חיים נורמטיבי, הם לרוב אנשי משפחות, שתרמו ותורמים למדינה ולחברה, שמעדו בשל סיבה כזאת או אחרת, לרוב בשל מצוקה כספית או משבר שחוו בחייהם, אך אף אחד מאותם מקרים שציינתי לא משתווה למקרה שבפניי שבו הנאשם פעל ביודעין ובמתכוון אך ורק כדי לגזול את כספם של לקוחותיו! מדובר במעשה גזל מכוון שתוכנן על-ידי הנאשם, מבלי שתתלווה אליו כל פעילות מסחר בשוק ההון מכל מין וסוג, למעט מסחר עצמי שנועד להעשיר את כיסו של הנאשם".
עוד הוסיף כבוב כי "מדובר במעשים שגובלים בעזות-מצח בלתי שגרתית ובנכונות אינסופית של הנאשם להבטיח כל דבר ללקוחותיו הפוטנציאליים על-מנת לזכות באמונם תוך הפרחת הבטחות-שווא, תוך התחייבות להסתפק בנתח מהרווחים, תוך נכונות להפקיד בידיהם המחאות שנועדו לכסות הפסדים עתידיים ותוך התשת אותם לקוחות פוטנציאליים בתקשורת חוזרת ונשנית, עד אשר אלה ישתכנעו להפקיד את ניהול כספם בידי הנאשם".
לדברי כבוב, מקרה כזה הוא "חמור שבעתיים" מפרשיות אחרות שהגיעו אליו, ובנסיבות רגילות היה קובע מתחם ענישה של 4-7 שנות מאסר, זהו המתחם הראוי; ואולם, השופט התחשב בנסיבות האישיות של אבני, שסבל מבעיות נפשיות מלפני כ-3 עשורים בעקבות שירותו בצבא ועקב מאסר שהוטל עליו בגין עבירות נהיגה.
שירות המבחן הגיש המלצה בתסקירו להסתפק בעונש הרתעתי שצופה פני עתיד תוך העדפת האינטרס השיקומי של אבני, הטלת צו מבחן שיחייב את הנאשם לקבלת טיפול משך שנה וכן להסתפק לכל היותר בעונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות.
ואולם, השופט ציין כי "המקרה דנן הוא מקרה מובהק שבו המלצת שירות המבחן עומדת בסתירה בולטת ומשמעותית לאינטרסים הציבוריים המוגנים במקרה זה, ומדובר באינטרסים בעלי משקל נכבד עם השלכות רוחב".