ראש עיריית באר-שבע, רוביק דנילוביץ' / צילום: איל יצהר
"אז מתי עוזבים למרכז?" זו שאלה שכל צעיר המתגורר בישוב בפריפריה של ישראל שואל את עצמו. ההגירה השלילית של צעירים מהפריפריה אינה חדשה לכולנו. הנסיבות ידועות ומקומם של הצעירים מהפריפריה מאוד ברור. פחות נראה אותם באקדמיה או בעסקים הגדולים אלא יותר במקצועות של "העולם הישן" שפחות שייכות ל"עולם של הצעירים" ומכניסות הרבה פחות כסף.
בני נוער וצעירים רוצים לעזוב. זה השיח שלהם, טרנד שכזה. אין מה לחפש בפריפריה ורק בעיר הגדולה אפשר להגשים את עצמם. בערי הפריפריה אין תעסוקה שהולמת את כישוריהם של הצעירים שרכשו השכלה או שמוגדרות כמשרות סטודנט. בית שאן, עיר מגוריי, היא דוגמה טובה לעיר פריפריה שצעירים נוטשים אותה בלי סוף. אני יכול להעיד על עצמי שכסטודנט לתקשורת ב-2009 במכללת כנרת עשיתי הכול כדי למצוא עבודה שתתאים למערכת הלימודים העמוסה שלי, מה שהתברר כמשימה כמעט בלתי אפשרית.
הממשלה העניקה ליישובי הפריפריה הטבת מס בניסיון לעודד את הצעירים להישאר, אבל המשכורות הזעומות של העבודות המוצעות כאן לא מאפשרות ליהנות מהנחות מס. בעבר, מחירי הדיור הנמוכים בעיר שאבו אליה זוגות צעירים, אולם לאחרונה, לאחר כניסת מסלול רכבת העמק שמחבר בין חיפה לבית שאן, עולים המחירים שוב. בעבר ניתן היה לרכוש דירת 3 חדרים בשכונה לא אטראקטיבית בכ-350 אלף שקל ואילו היום המחירים מטפסים כבר לכ-450 אלף שקל.
השבוע ציינו בכנסת את יום הסטודנט. חברת כנסת עליזה לביא מ"יש עתיד" כתבה בדף הפייסבוק שלה: "השקעה בצעירים חייבת לעמוד במרכז סדר היום הלאומי, לא כטובה שאנו עושים להם. אלא, לטובתנו. לטובת המשק והחברה כולה". הממשלה אכן חייבת לעשות תוכנית אסטרטגית לאומית בכדי לתת כל מענה אפשרי לקידום הדור הצעיר בפריפריה, אולם תוכנית ממשלתית אינה מספיקה.
הפתרון יגיע מראשי הרשויות, אשר ישכילו לאפשר לצעירים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם ולהצליח לגדול במקום שממנו הם יצאו, בעיר שלהם. לצערי כיום ראשי הרשויות בצפון רחוקים מלהכניס את הצעירים לראש סדר העדיפויות שלהם. מרגיז לשמוע ראשי ערים, שמעודדים השכלה לבני נוער וצעירים מעל כל במה אפשרית, אפילו שלהם עצמם אין השכלה אקדמית, ובפועל לא עושים דבר. לכן, יש להחליף את ההנהגה ולמשוך מנהיגים עם ראייה אקדמית ורחבה, כאלו שיעודדו צעירים להיות מעורבים בסביבתם ושיהיו חלק מהובלת העיר.
ראו לדוגמה את מקרה רוביק דנילוביץ' שצמח בעיר באר-שבע, טופח כמנהיג צעיר והיום עומד בראשות העיר. בבחירות האחרונות נבחר דנילוביץ' ברוב של 92% מהקולות ואחד התחומים שהוא משקיע בהם משאבים רבים הוא השארת הסטודנטים בעיר וקידום אוכלוסיית הצעירים.
באוקטובר הקרוב יתקיימו הבחירות לרשויות המקומיות. בערי הפריפריה לפחות, אנחנו רואים כבר שנים שוב ושוב את אותם מועמדים ולתושבים אין אלטרנטיבה אמיתית לבחירה. זוהי הזדמנות עבור צעירים משכילים ונמרצים להפשיל שרוולים ולהתמודד ברשימות לרשויות המקומיות, להביא את ה"אני מאמין" שלהם ואת הצרכים של הדור הצעיר לקדמת סדר היום הציבורי והמקומי. חשיבה על תנאי מחיה של זוגות צעירים, מקומות תעסוקה מותאמים ל"עולם החדש", יצירת מקומות פנאי ותרבות - ישרתו לא רק את האינטרסים של התושבים הצעירים אלא יניבו רווחים עבור הרשות המקומית, שכל אוכלוסיית העיר תרוויח ממנה.
אני מייחל לכך שיותר ראשי רשויות יידעו לתת מקום לכוחות הצעירים הפועלים בקרבם, יקשיבו לצרכים שלהם ויצמיחו אותם אל-על. אם לא לראשות העירייה, לפחות יוכלו להמשיך לחיות בקרבת הוריהם המזדקנים וליהנות מהעיר שטיפחה אותם עוד שנים רבות.
■ הכותב הוא פעיל חברתי.