"ביבי מנהל מצוין. אני לא מבין למה הוא לא מתעסק יותר בניהול"

תיק 2000? "אם לא יהיה בית משפט - סימן שלא היה דבר" • "ישראל היום"? "גורם נזק לכל העיתונות הכתובה" • הלקוח לשעבר אלוביץ: "הרעיון של רכישה ממונפת שבה אתה רוכש חברה וחושב לשלם עליה בכסף שלה עצמה - חולני בצורה בלתי רגילה" • עו"ד אבי פילוסוף, שהופקד לשמור על מניות בנק הפועלים בדירקטוריון "ידיעות אחרונות", בראיון בלעדי

עו"ד אבי פילוסוף / צילום: ענבל מרמרי
עו"ד אבי פילוסוף / צילום: ענבל מרמרי

ת"ז: אבי פילוסוף | אישי: 71, בזוגיות, גר בהרצליה | עוד משהו: "אני לא טוב בפנאי, אני קורא, שומע הרבה מוזיקה, אבל עדיין וורקהוליק. החצי השני שלי הולכת כל בוקר בים חמישה ק"מ. אז אומנם יש לי ברך מושתלת, אבל קילומטר אחד יכולתי ללכת? אבל אני לא הולך. בזה אני לא טוב". 

עו"ד אבי פילוסוף, שהגיע לפני שבועיים לשמור על המניות של בנק הפועלים (34%) ב"ידיעות אחרונות" כדירקטור, יש רעיון מי יהיה אותו משקיע שבנק הפועלים מחפש ושיסכים להיכנס לקונסטלציה המסובכת של חברה פרטית עם שלטון יחיד של בעל המניות הדומיננטי (נוני מוזס), ועוד בתחום הקשה של עיתונות מודפסת. "אנשים עשירים משקיעים בקבוצת כדורגל, ושם אי-אפשר להרוויח גרוש", הוא אומר בראיון בלעדי ל-G. "בזה אני מבין, הייתי 10 שנים יו"ר מחלקת הכדורגל של בני יהודה".

אבל הם מראש לא חושבים על זה כעל עסק. עיתון זה חברה עסקית ויש להניח שמי שיקנה שליש מידיעות, ירצה תמורה על ההשקעה.

"אני ראיתי אחד מסכן שקנה את "מעריב" (נוחי דנקנר), וגם זה לא היה כדי להרוויח סכום אדיר. אז אני מאמין שהכונסים ימצאו מישהו שיקנה. לא תמיד השיקולים של בעלי ההון הגדול הם השיקולים שלך ושלי. יכול להגיע נגיד אדון אברמוביץ" כזה, שבא לו שיהיה לו לאן ללכת לשבת בבוקר".

כלומר, נראה לך שהקונה הפוטנציאלי יהיה מישהו שבא לא מסיבות עסקיות אלא מסיבות אחרות, כגון יוקרה, השפעה וכדומה?

"ידיעות אחרונות הוא חתיכת מוסד. יש לו הבעיות שלו, ממה שאני מבין, שומע וקורא. אבל כמעט כל דף בית שאני רואה אצל אנשים זה ynet. מאוד יכול להיות שיהיה מישהו שימצא עניין רציני בכך. אני, מכל מקום, מתכוון לשבת בדירקטוריון, ללמוד את החברה בכל הכנות, ולעשות כל מה שאני יכול כדי שהחברה תמשיך להתקיים, בהתנהלות נכונה, ואז אני מקווה שהכונסים ימצאו מישהו שיהיה מוכן לקנות חברה מאוזנת ומסודרת".

הבעיות שאליהן מתייחס פילוסוף כוללות ירידה בהכנסות, הפסדים בתחום הפרינט, זעזועים בצמרת הניהולית-עריכתית של העיתון, זאת לצד מבנה חברה המעניק למוזס, בעל 24% ממניות ההון, כ-60% מזכויות ההצבעה. בנוסף לכל אלה, מרחפת באוויר ההסתבכות של מוזס בפרשת 2000 - שבה נחשד בתיאום מהלכים לכאורה להגבלת "ישראל היום" בתמורה לשוחד בדמות סיקור אוהד לראש הממשלה בנימין נתניהו - מה שבוודאי לא מוסיף חשק למשקיע פוטנציאלי עלום להכניס את כספו לקבוצה.

בוא נדבר על הפיל שבחדר. מה שעשוי להטריד אותך כדירקטור בידיעות, הקשר לכאורה בין מוזס לבין נתניהו, מה שקרוי תיק 2000.

"קודם כול, זה סוביודיצה (תיק שנמצא בהליך משפטי), ושנית, אני באמת לא יודע מה היה שם. אני יודע על עיתונאים ובעלי עיתונים שהיו בקשרים עם שרים. אבל מה היה פה אינני יודע. יש חקירה של המשטרה והמלצה שלה (להעמדה לדין). אם יהיה בית משפט, נדע מה היה. אם לא יהיה בית משפט - סימן שלא היה דבר".

תיק 2000 עמד לנגד עיני הכונסים בהחלטה למנות דירקטור מטעם הבנק בידיעות?

"אני לא חושב".

נוני מוזס / צילום: יהושע יוסף - ישראל היום
 נוני מוזס / צילום: יהושע יוסף - ישראל היום

נניח שמה שאומרים על תיק 2000 נכון, אז כל מה שקרה שם נולד בגלל הלחץ שיצר "ישראל היום" על שוק העיתונות המודפסת.

"אין לי ספק ש"ישראל היום" גורם היום נזק לכל העיתונות הכתובה. זה בא לידי ביטוי במחירי מודעות, בתחרות. ברור שעיתון שמחלקים אותו חינם ויכול להגיע לתפוצה אדירה קוסם למפרסמים. אני לא חושב שזה נכון, שבאווירת עיתונות שכולה נמכרת בכסף לצרכנים, יבוא אחד ויחלק בחינם, וגם יהפוך לאחד השחקנים במגרש של המודעות. הייתה חקיקה שניסתה להסדיר את זה ולא הצליחה - וחבל".

תיק 2000 הוא רק אחד מסדרת תיקים נגד ראש הממשלה, ויש רושם ציבורי שהיועמ"ש מנדלבליט מתמהמה בקבלת החלטות לגביהם.

"אף פעם לא הייתי פליליסט, אבל אני יודע שחקירות כאלה הן ארוכות, קשות ומסובכות. כן הייתי עם אהוד אולמרט (היה לקוח של משרדו הקודם) וראיתי כמה זמן זה לקח להם. אני לא מכיר את מנדלבליט, אבל יש כאן במשרד עורכי דין שכן מכירים אותו, שעבדו תחתיו, והם אומרים לי שהוא הדבר הכי ישר שיכול להיות בעולם חוץ מכביש הסרגל. אז בטח שיש עליו לחצים, אבל בסוף הוא יבוא עם החלטה, ואת ההחלטה הזאת נכבד. אני לא מקבל את ההתקפה על אלה שממלאים תפקיד".

"לא יודע אם אין דיבידנדים"

קצת רקע: בנק הפועלים נקלע לבעלות על שליש ממניות ההון של ידיעות בשל הסתבכותו של אליעזר פישמן (בעבר בעל השליטה בגלובס) בהשקעה יקרה בו, שלא הניבה ככל הנראה כל תועלת כספית. לפני קרוב ל-20 שנה ביצע פישמן סדרת רכישות של מניות בקבוצת ידיעות אחרונות, והגיע לאחזקה של כ-34% בה, ועוד, בעסקות שנעשו על-פי שווי גבוה (800-700 מיליון דולר) ומומנו על-ידי בנק הפועלים. בחלוף השנים והריבית, תפח החוב על העסקות הללו ל-1.1 מיליארד דולר.

הכונסים מטעם הבנק למניות הללו הם עורכי הדין פנחס רובין וירון אלכאוי ממשרד גורניצקי, שאליו שייך בימים אלה גם פילוסוף. כאשר הבנק והכונסים ראו כי מציאת הרוכש למניות מתמהמהת ולא ממש רואים את האור בקצה המנהרה הזאת, החליטו שהגיע הזמן להכניס דירקטור מטעמם לעיתון, וביקשו מפילוסוף למלא את התפקיד הזה. הוא מצדו, נעתר בשמחה ואף בהתלהבות.

מבחינת הבנק, לא היה מדובר בצעד פשוט. ואכן, הוא לווה בכותרות בסגנון "לבנק הגדול במדינה יש דירקטור בעיתון הגדול במדינה" - תוך רמיזה חזקה על הידוק הקשר של הון-עיתון. "קראתי שבנק הפועלים מגביר את אחזקתו בידיעות אחרונות", מתייחס פילוסוף, "ואני אומר לך שלא דיברתי עם אף אחד מבנק הפועלים כבר כמה שנים, ובוודאי לא על העניין הזה. מי שבא אליי היו פנחס וירון (רובין ואלכאוי, הכונסים)".

אבל איתם יכולים לדבר מהבנק.

"איתם הבנק יכול לדבר כמה שהוא רוצה, אבל היום, אם מישהו רוצה לקנות מניות, הוא צריך לדבר עם שני אלה ולא עם הבנק. אני חושב שהם החליטו לשגר אותי לשם בשביל לנסות לשמור על יציבות, ובגדול, לסייע בזה שאם יבוא קונה - שזה הדבר הכי חשוב למי שמינה אותם - יהיה אולי מישהו אחד שיוכל לספר לו באופן עצמאי מה קורה שם.
"אני בכלל חושב שבחברות משפחתיות, דירקטור אחד שהוא לא מהמשפחה לא מזיק, אולי אפילו קצת מסייע. בטח אם הוא איש לא צעיר".

הבנק נמנע מהצעד הזה במשך זמן ועכשיו עושה אותו, מן הסתם, מדאגה לכסף ש"תקוע" שם ואין אפשרות לממשו.

"אני לא יודע אם הבנק דואג. הכונסים הם אלה שפנו אליי. אנשים לא מבדילים בין הדברים, אבל יש הבדל גדול".

ואיך עובדת בינתיים החברות בדירקטוריון?

"הייתי בסך הכול בשתי ישיבות, אבל רובין לא שואל אותי מה היה בישיבה. כשמישהי פה שאלה אותו אם סיפרתי לו מה היה בישיבה, הוא ענה, "אני לא צריך שהוא יספר לי. אם ירצה, יספר, אבל זה שיקול שלו".

אז אולי תספר לנו מה היה שם?

"אלה היו ישיבות על דברים קטנים. אני גם חושב שאחד היתרונות שנותרו לחברה פרטית זה לשמור שהעסק יתנהל בבית. אם גייסת כסף, מגיע לכל בעל מניה או אג"ח לדעת מה קורה בעסק. אבל אם החלטת להסתמך על הון עצמי, או על הלוואות אחרות - אז שמי שנתן את ההלוואות ידאג, אבל לא העיתונות".

בנימין נתניהו / צילום: אמיל סלמן-הארץ
 בנימין נתניהו / צילום: אמיל סלמן-הארץ

אתה לא סתם דירקטור חיצוני למשפחה שבא לעזור, אתה מייצג בעל מניות גדול שלא בהכרח יראה עין בעין עם שאר בעלי המניות.

"החוק מחייב אותי להסתכל על טובת החברה, וזה מה שאעשה. אני גם לא בגיל שאכנס עכשיו להסתבכויות. זה לא הסטייל שלי. לפעמים טובת החברה היא גם טובת בעלי המניות וזה בסדר גמור. אבל אם יש התנגשות בין מה שטוב לחברה למה שטוב לבעל מניות פלוני, הדירקטוריון צריך להצביע לפי מה שטוב לחברה - ואם לדירקטור יש ספק בעניין הזה, שישאל. אני לא אשב בדירקטוריון כעורך דין אלא כאדם, ואם אצטרך ייעוץ משפטי, אחפש אותו, ולא בבית הזה (במשרד גורניצקי)".

ועדיין, האינטרס של הכונסים שאתה דירקטור מטעמם הוא שהבנק יקבל חזרה את הכסף.

"בשביל שהבנק יקבל את הכסף בחזרה, הכונסים צריכים למכור את המניות".

והנה חזרנו לנקודת ההתחלה. איך אפשר למכור מניות בחברה שבה לאחד מבעלי המניות יש שליטה מלאה בדרך של החברה ובהחלטות?

"אני מכיר את נוני הרבה שנים, ואני חושב שחשוב לו שהנכס העיקרי בחיים שלו יהיה יציב וחזק, ואם קרה אסון או תקלה לבעל מניות אחד (פישמן), יבוא בעל מניות אחר וימשיך את הקו".

הדוגמה של פישמן לא תעודד בעל מניות אחר להיכנס בנעליו. הוא די "נתקע" שם, בלי אפשרות למכור את המניות ובלי דיבידנדים.

"אני לא יודע אם אין דיבידנדים. עוד לא ישבתי בישיבה שבה אמרו אם יש או אין דיבידנדים".

ומה אתה אומר על ההערכה שלנוני יש מעין שלטון יחיד בעיתון?

"אני לא חושב ששליטה במדיית תקשורת דומה לשליטה בסופרמרקט. זה קצת שונה משום שבתקשורת צריך שתהיה לך נשמה לעסק שלך. מדיה תקשורתית, אולי כמו קבוצת כדורגל, לא יכולה להתנהל על-ידי אנשים שמשוחררים מאהבה לעניין הזה, מההבנה שזה חשוב, ומההבנה שזה לא כלי תקשורת עבורם כדי שיכתבו עליהם או בשביל החברים שלהם שיתקשרו ויבקשו "תוריד אותי מעמוד הרכילות". אז ככה אני מרגיש וחושב, ועם התחושות האלה אני הולך לדירקטוריון".

"מותר לבקר ראש ממשלה"

לאחר שחווה את ההתפוררות הכואבת של המשרד שהקים לפני 30 שנה עם מיקי צלרמאיר, ומצא את עצמו מחדש בגורניצקי - פילוסוף שש אל האתגר החדש והתקשורתי. מה גם, שהוא תמיד חי על התפר בין עריכת דין לעסקים וברזומה שלו יש בין היתר את ניהול עלית, יו"רות של חיפה כימיקלים ואפילו תקופה שבה כיהן כיו"ר התעשייה האווירית.

את נוני מוזס הוא מכיר היטב כבר שנים רבות. "הכרתי את אביו וגם אותו", מספר פילוסוף. "היינו בקשר הדוק מאוד אחרי הרצח של יצחק רבין. הוא עשה בשביל המשפחה דברים שאני ביקשתי ממנו ועלו לו המון כסף (פילוסוף היה מקורב מאוד לראש הממשלה המנוח רבין, וגם היה נשוי באותה עת לבתו דליה). למשל, ביקשתי שידפיס את הסטיקר "שלום חבר" ויכניס אותו לכל עיתון. כשהוא הראה לי את העלות של הסיפור הזה, לא האמנתי. הוא עשה את זה שנתיים ובשנה השלישית כבר לא ביקשתי. בשנים האחרונות לא נתקלתי בו".

ידיעות אחרונות נחשב עיתון בעל אג'נדה פוליטית נגד ראש הממשלה נתניהו.

"ישמור אלוהים מאג'נדה פוליטית שהיא נגד. אני בעד אג'נדה פוליטית שהיא בעד. לא יודע אם העיתון הוא עם אג'נדה פוליטית. "הארץ" לדוגמה מבטא הרבה יותר אג'נדה פוליטית. יכול להיות שאני אומר זאת כי יותר מוצא חן בעיניי מה שכותבים בידיעות, אבל אני חושב שאני רואה שם מגוון של דעות. חוץ מזה, אני חושב שמותר לבקר ראש ממשלה".

אני מתארת לעצמי שאתה שותף לחלק מהביקורת הזאת ברמה האישית.

"אני חושב שיש לנו ראש ממשלה מאוד מוכשר. אבל השנים האחרונות שלו לא כל-כך מוצלחות בעיקר בגלל אובר-פוליטיזציה. אני קם בבוקר ושומע שהארגנטינאים ביטלו את המשחק (משחק הידידות המפורסם) בגלל אובר-פוליטיזציה: קודם אמרו נעביר את זה לירושלים, אחר-כך אמרו שמסי יצטלם עם ראש הממשלה והשרה (מירי רגב). חייתי בארגנטינה ואני חושב שהיא הייתה משתלטת על ה-BDS, אבל הם הבינו שעם כל זה, הם הפכו לחלק מהסכסוך, והם לא רוצים להיות חלק ממנו".

איפה עוד אתה רואה אובר-פוליטיזציה?

"אם ראש הממשלה ורעייתו נותנים ראיון לטלוויזיה (שבו הכחישו את הפרסום בדבר תקיפה פיזית לכאורה של שרה נתניהו את מנכ"ל משרד ראש הממשלה היוצא אלי גרונר), כשמאחוריהם מודעת אבל של חייל שנהרג בנסיבות איומות וכנראה היה בחור מדהים - זה לא עושה לי טוב על הנשמה. ונתניהו עוד בסדר יחסית. כל השרים מתחתיו מתעסקים רק בקשקושי פוליטיקה. ביבי הוא מנהל מצוין. אני לא מבין למה הוא לא יכול להתעסק בניהול במקום להיגרר לפוליטיקה ועוד פוליטיקה".

מה אתה רוצה שהוא ינהל?

"איזשהו הסכם עם הפלסטינים. לא עשינו מספיק. נכון, אין פרטנר. נכון, יש משהו לקוי אצל אבו מאזן אם הוא לא קיבל את ההצעות של אהוד אולמרט בשעתו. אבל אני גם רואה שלושה אנשים שדעותיהם רחוקות מהשמאל - רבין, אולמרט ושרון - שהגיעו למסקנה שצריך לעשות משהו. אז השמונה-תשע שנים שאנחנו לא עושים כלום הן לא טובות.

"תראי את עזה. צריך למצוא משהו כדי להקטין שם את הלחץ. נכון, הם אשמים, החמאס אשם, אני מסכים לכול. אבל אני גם מסכים שהם אומללים, והעם הזה שסבל כל-כך הרבה, מותר לו להבחין בזה. אני קורא בעיתונות כל מיני רעיונות מאוד הגיוניים, אבל אם מתבצרים בעמדה שקודם כול יתפרקו מכל הנשק, זה לא יילך".

ואולי פשוט נתניהו לא חושב ככה?

"אני משוכנע, משיחות עבר שהיו לי עם ראש הממשלה, שאם הוא היה משוחרר מפוליטיקת היתר, התמונה הייתה אחרת. שהוא מוכן לעשות צעד, אבל הוא מסונדל".

פילוסוף עם מיקי צלרמאיר ואיל רוזובסקי / צילום: יוסי כהן
 פילוסוף עם מיקי צלרמאיר ואיל רוזובסקי / צילום: יוסי כהן

"בהתחלה הייתי באבל"

זה שלוש שנים שפילוסוף שותף במשרד גורניצקי, לאחר שהמשרד שאותו הקים לפני למעלה מ-30 שנה עם מיקי צלרמאיר קרס כאמור, בשל שתי קבוצות גדולות שנטשו אותו לטובת הצטרפות למשרדים אחרים, והותירו אותו למעשה די ריק מתוכן. העזיבה הראשונה הייתה של עו"ד דוני טולידאנו, ראש מחלקת מיזוגים ורכישות, שעבר ב-2016 בראש קבוצה גדולה של עורכי דין למשרד ארדינסט בן נתן; והשנייה של עו"ד איל רוזובסקי, ראש מחלקת ליטיגציה, ששלושה שבועות לאחר מכן עזב עם קבוצה של עורכי דין נוספים למשרד מיתר. שני המייסדים נשארו עם משרד כמעט ריק. חודש לאחר מכן, צלרמאיר עצמו הצטרף למשרד פישר בכר, ופילוסוף בתורו נענה להצעתו של חבר הילדות שלו מוריאל מטלון ממשרד גורניצקי, ועבר לשם.

"היינו אחלה משרד", מסכם פילוסוף את צלרמאיר פילוסוף. "הבת שלי, שעוסקת בדיני משפחה, מסבירה לי - ואני גם יודע את זה מחיי שלי - שאין גירושין שבהם רק אחד אשם. השאלה איך מתחלקת האשמה. האם זה 50%-50% או 80%-20%. ובמקרה שלנו, זה היה 80%-20%, כאשר ב-80% האשמה נושאים אלה שהלכו.

"הראשון שהלך היה דוני טולידאנו, עורך דין מעולה, אהבתי לעבוד איתו ואני לא מבין למה הוא הלך. הרגשתי סוג של כאב גדול, בעיניי זה היה חוסר לויאליות. מה שהכי הפריע לי, שבאותה שנה הוא ורוזובסקי היו צריכים לקבל את הובלת המשרד, שהעומס יירד ממיקי וממני, וגם להרוויח הרבה יותר טוב. זה היה ממש ערב העברת השרביט, שהייתה אמורה לקרות באוקטובר, והוא עזב בינואר. אני לא יודע אם הכמה חודשים האלה הם מה שגרם לו ללכת, אבל אני מוכן לקבל אפשרות שהוא לא אהב אותנו. כאשר קבוצה של עורכי דין משכנעת עוד עורכי דין ללכת איתם - זה היה צעד אחד יותר מדי".

"מאוחר יותר הלך רוזובסקי. הוא אמר משהו שלא יכולתי להתווכח איתו. הוא אמר, "אין לך משרד, אתה רוצה לבנות הכול על ליטיגציה?". אמרתי לו, "חכה, אשיג אנשים", כי כבר אז התחילו לדבר איתי אנשים שהלכו ורצו לחזור. אבל לא הייתה לו סבלנות. ככה יצא שזה לקח 20, וזה לקח 15, ונשארו 10. עזרנו לכל אחד מהם למצוא את מקומו וגם אנחנו הלכנו".

ומה קרה אחר-כך?

"בהתחלה הייתי באבל. לקח לי יותר משבעה ימי אבל, לקח לי שלושה-ארבעה חודשים. אבל אחר-כך מוריאל מטלון (שפרש מאז מניהול המשרד) הרים לי טלפון - זה היה בתקופה שהוא היה חולה, מאוד הערכתי את זה. לא מבין איך הוא הלך להתעסק עם אבי פילוסוף כאשר הוא התעסק עם החיים שלו".

אתם מכירים ממזמן?

"להוריי הייתה דירה בדמי מפתח בבית של משפחת מטלון, והיינו משחקים למטה כדורגל. יש בינינו הבדל קטן בגיל, הוא יותר צעיר ולכן חטף יותר מכות".

אז חבר הילדות הושיע אותך?

"במלוא הצניעות היו עוד שלוש הצעות, ובמלוא הצניעות הייתה גם הצעה להיות יו"ר באיזו חברה".

ואיך הייתה ההתחלה במשרד כה שונה?

"אנחנו תמיד הערכנו את המשרד הזה מבחוץ כמשרד מעולה, אבל כנורא מרובעים, אנגלים כאלה. אני דווקא חשבתי שדי, מספיק הוכחתי את עצמי, אבל בבית - אשתי ובתי - אמרו לי, תתמודד פעם נוספת, תראה מה אתה יכול לעשות. באתי לכאן, בשלושה חודשים הראשונים לא ידעתי לאן אני הולך. הם רצו שאשב לידם, משרד לידי פיני. אמרתי לא רוצה. אחרי ארבעה חודשים באה עסקת ענק שאני הבאתי למשרד, מכירה של חטיבת הפלסטיקה של נילית באירופה (מיכאל לוי, בעלי נילית ויבואן פיאט וסובארו, הוא לקוח ותיק של פילוסוף). ברוך השם, מיכאל לוי בא איתי, ויש עוד כמה לקוחות שהבאתי - אם כי את הרוב דוני לקח".

בוא נרחיב ב"מרובעים".

"גורניצקי זה משרד מקסים, קצת פורמליסטי. אני משגע אותם, מוריד להם את הפורמליות. הם קיבלו אותי בכל-כך הרבה אהבה. אבל האהבה גם נובעת מידיעה ברורה שהנה זה בא לשלוש-שש שנים ואחרי זה ייצא לפנסיה, אז אין מה לפחד ממנו. הם משתמשים בידע ובניסיון שלי ומשתפים אותי כמעט בכל דבר שיש, ואני לא דואג ב-15 לחודש למע"מ. בדיעבד, זה הדבר הטוב ביותר שקרה לי".

בין פדרמן לג'ולס טראמפ

הקריירה של פילוסוף החלה בעלית. הוא התחיל כעוזר מנהל אגף הקפה, מתישהו באמצע נישא לתמי פרומצ'נקו, בת של אחת ממשפחות הבעלים אז, אפילו שלדעתו, "לא חושב שעשו לי פרוטקציה". הוא עבד שם כמעט 20 שנה, שבמהלכן הפך למנכ"ל משותף, עם דוד מושביץ (גם הוא ממשפחות המייסדים) וזוכר בגעגוע איך עברו מטבלאות שוקולד ל"כיף כיף" ו"פסק זמן".

למה באמת עזבת את עלית?

"כי דיוויד פדרמן קנה מניות (פדרמן, דרך חברת מאן של משפחתו, השתלט על עלית בסוף שנות ה-80) ולא מצאתי את מקומי. הוא לא מצא חן בעיניי בגלל שהוא היה ספק חומרי הגלם של עלית, ואני לא ראיתי בעין יפה שבעל מניות הוא גם ספק חומרי גלם. מושביץ ראה את זה פחות בחומרה, אבל אמרתי לו כשעזבתי, האריה הזה יאכל גם אותך. ובאמת, אחרי כמה חודשים גם מושביץ עזב".

השלמתם מאז?

"אני לא מבין את המושג לא לסלוח, אם מישהו בא ומבקש ממך לסלוח. אם לא - זה משהו אחר".

אז דיוויד פדרמן ביקש ממך סליחה?

"לא, דיוויד פדרמן לא ביקש ממני סליחה. בחיים לא. היחסים לא תוקנו, אבל כמו בני ציביליזציה רגילים, אנחנו אומרים שלום".

במהלך התקופה כמנכ"ל משותף של עלית, הכיר פילוסוף את אריה גנגר, איש העסקים הישראלי-אמריקאי שהיה מקורב מאוד לאריאל שרון ולימים מינה את פילוסוף ליו"ר חיפה כימיקלים. הם הכירו סביב מפעל שוקולד בארצות-הברית שעלית שקלה לקנות, וגם גנגר שקל זאת. הייתה מחשבה על רכישה משותפת, המפעל בסוף לא נרכש, אבל פילוסוף וגנגר התחברו - ולימים יכיר גנגר בין מיקי צלרמאיר לפילוסוף, והשניים יקימו יחדיו את המשרד המדובר שלהם.

זמן מה לאחר מכן, רכש גנגר את השליטה בחיפה כימיקלים וביקש מפילוסוף למלא את תפקיד היו"ר שם. פילוסוף קצת ספג אש בעת ההתייעלות הגדולה במפעל בצפון, כולל מפגינים על-יד ביתו, אבל לאחר מכן, "החברה המריאה ונתנה פרנסה להרבה אנשים". אלא שבעסק היה שותף בשם ג'ולס טראמפ, הבעלים הנוכחיים של חיפה כימיקלים.

לא ניכנס לסאגה שכבר סופרה ובה בין טראמפ וגנגר, מקודם ידידים, התגלעו חילוקי דעות. אבל בשלב מסוים בנו של גנגר, שגיא, שרצה לנקום באביו, מכר את חלקו לאחים טראמפ ואלה "העיפו את גנגר", כדברי פילוסוף. "גנגר חטף מכה איומה. זו הייתה בגידה, מה שהבן שלו עשה לו, העסק היה באמת החיים שלו. הוא עדיין חבר שלי והוא קם אחרי עשרות משפטים באמריקה ונכנס עם שותפים לעסק חדש שקשור בציוד לקידוחי נפט".

אבל אותך טראמפ פיטר.

"הוא פיטר אותי כי הוא אמר, "אני רואה אותך - אני רואה את גנגר'. נורא כאב לי, אבל הם לא הרגו אותי. אני חזרתי למשרד".

פילוסוף תבע את חיפה כימיקלים על שלא קיימו את הסכם מצנח הזהב שהיה לו, והעניין "עלה לי הרבה כסף ובסוף התפשרנו". אבל הלקח שהוא למד שם היה אחר. "בפעם הראשונה שאתה תובע, אתה נחשף לצד שכעורך דין אתה לא רואה. אתה רואה את הבלגן של משפט, וכמה זה עולה ואיך זה מתנהל. ואתה חושב לעצמך, שבפעם הבאה שיבוא לך איזה קליינט ותהיה בחירה בין פשרה לבין דיון - אם הפשרה סבירה, אגיד לו, קח את הפשרה. ההתנהלות המשפטית נראית אחרת כשאתה עורך דין, וכשאתה לקוח של המערכת ומישהו אחר מופיע בשבילך".

כרגע ג'ולס טראמפ לא ממש נהנה מחיפה כימיקלים, וגם העובדים שלו לא.

"זה אסון. מפעל כימי שלא עובד כל-כך הרבה זמן, אי-אפשר להחזיר אותו לפעולה, במיוחד כשמדובר במפעל ישן (הכוונה היא למפעל בחיפה. בדרום מפעל החברה פעיל). כואב הלב. זה היה עסק נהדר. בעיית מכל האמוניה הייתה אמורה להיפתר וכבר הכנו תוכנית. אצל גנגר זה לא היה נשאר 10 שנים ככה. אני חושב שהיינו יודעים לפתור את זה, אבל אלה לא דברים שאפשר לדעת בביטחון. בכל מקרה, זה מאוד עצוב לי. אהבתי את חיפה כימיקלים".

אריה ושגיא גנגר חזרו לדבר?

"לא, הם עדיין בנתק. אנחנו מתפרנסים לפעמים מסכסוכים במשפחה, אבל זה גועל נפש. טרגדיה".

הלקוח שאול אלוביץ

צלרמאיר-פילוסוף היה משרד שטיפל בעסקות מהגדולות במשק, ביניהן הקפאת ההליכים של נורטל, חברה קנדית שהיה לה פה מפעל ונקלעה לקשיים - אחד התיקים שבהם פילוסוף גאה במיוחד הוא התיק של הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ', שהסתבך עם ההסתדרות הרפואית בפרשת "האח הגדול" - ופילוסוף הוציא אותו מזה. והיו גם לקוחות כמו אייפקס סבן ובזק. בעלי הזיכרון הארוך בינינו יכולים לזכור את הגאווה שבה דיברו ראשי המשרד על המכירה המוצלחת של בזק לשאול אלוביץ, והצהרותיהם כמה ראוי הוא הקונה.

נו, ומה אתה אומר עכשיו על אלוביץ?

"לא טיפלתי בזה אישית, אלא מיקי. אני אגיד משהו ברמה הכללית: הרעיון שקרם עור וגידים בארצות-הברית בשנות ה-70, של רכישה ממונפת שבה אתה רוכש חברה וחושב לשלם עליה בכסף שלה עצמה, ובדיבידנדים והלוואות, הוא חולני בצורה בלתי רגילה. בארצות-הברית התמוטטו אימפריות בגלל הדבר הזה. אנחנו קצת באיחור אחרי ארצות-הברית. פתאום מנסים להמציא את הגלגל הזה פה".

"אני רואה אנשים שבוחנים את תוצאות החברה, מגייסים איזה סכום קטן ולפעמים גם את זה לא, ולוקחים עסק תוך כדי שהם בונים על תזרים המזומנים שצריך לבוא ב-10 השנים הבאות. ומה אם הוא לא יגיע? ומה אם פתאום הורידו את מחירי הסלולר או עברו לבנקאות דיגיטלית?".