רביב דרוקר, עיתונאי "המקור" / צילום: תמר מצפי
אם בתוכנית תחקירים מחפשים סקופ, הדבר הכי בטוח הוא לשלוח צלם וכתב למכינות הדתיות. תמיד יימצאו שם רבנים שישמיעו דברי השמצה ונאצה נגד מדינת ישראל ומוסדותיה השונים. הציטוטים של רבנים אלה יוצרים "סנסציה" וגוררים תגובות של המתנגדים והמתחלחלים. כל זה מתבטא ברייטינג, שהוא הדת של אמצעי התקשורת.
"המקור" שלא חידש
למעשה התוכנית "המקור" בערוץ 10, שיצרה את הסערה התורנית בימים אלה, לא הביאה שום דבר חדש. כן, יכול להיות שהייתה אמירה או שתיים של רב כזה או אחר שעדיין לא שודרה במקומותינו. אז מה? האם חיכינו לעוד תחקיר ועוד אמירות כדי לדעת את המצב העגום במכינת עלי ובמוסדות דומים אחרים?
יובש יצירתי
אני מניח שבערוץ 10 חושבים שתחקירים כאלה מהווים שירות חשוב לציבור. זה נכון - אבל בעירבון מוגבל מאוד. למעשה מדובר בתחקיר ש"מגלה" דברים שהתגלו בתחקירים קודמים, בידיעות עיתונאיות, במאמרים בשידורי הרדיו. בלי סוף פעמים. אז עוד פעם הרב הזה אמר כך, והאחר דיבר אחרת? מי שכך מתכנן את לוח תוכניותיו לוקה ביובש יצירתי. הרי בתחום הזה עצמו יש אפשרויות תחקיריות הרבה יותר חשובות ולא לעוסות.
מה רוצים מהרבנים?
התחקיר המתבקש לגבי מכינת עלי הוא: למה היא עדיין קיימת? מדוע לא סוגרים אותה, כאשר ברור שמדובר בקן צרעות החותר תחת קיום המדינה הדמוקרטית-חילונית. בתקשורת רצינית היו עושים תחקירים על זה כנושא העיקרי, אבל דווקא הוא מוזנח, אם מטעמים של כדאיות ואם מסיבות של דמנציה יצירתית. מדוע לא סוגרים את הברז למקומות כמו המכינה בעלי? כל עוד זה לא נעשה, מה אנחנו רוצים מהרבנים הפועלים נגד המדינה המממנת אותם? למעשה, כאשר אנחנו יודעים מה עושים וחושבים שם בעלי, הרי שהתמיכה הכספית בהם וחוסר התגובה המשפטית מהווים הסכמה שבשתיקה עם האמירות והמעשים החתרניים. מירי רגב, הקרויה שרת התרבות, למשל. היא הודיעה שלא תיתן תקציבים למוסדות תרבות חילוניים המציגים חומרים שנראים בעיניה "נגד המדינה". ומה עם מוסדות תורניים שעושים זאת? תשובתה של רגב: השתטחות על קברי צדיקים. אז היא יותר טובה מהם?
גם בחלק גדול של התקשורת מעדיפים ללכת על הבטוח, הסנסציוני, האמירה המביאה כותרות. בתקשורת רצינית היו עושים תחקירים על איך זה קורה שמכינת עלי עדיין קיימת, כאמור, אבל דווקא הנושא החשוב הזה לא מטופל.