פרדיקסברג, דנמרק / צילום: Visit Denmark
קצת לפני שקיעת השמש הודלקה שמש חלופית, בדמותה של מדורה בצורת קונוס איתן. מנחה הטקס, בלבוש מסורתי וזר של עלים מעץ אלון לראשו, התחיל לפזם מילים עתיקות. גדודי נשים, גברים וילדים הסתדרו בזוגות ופצחו בריקודי שורות, שהפכו לבבושקה של מעגלים, מעגל בתוך מעגל, שבהם כולם המשיכו לאחוז ידיים, למרות ההסתעפויות המבלבלות. מהופנטת צפיתי בגיצים שעפו מהמדורה, שתוגברה בבולי עץ, ואליה נזרקו זרים מיובשים. כאלו שנתלו על דלת הבית מהטקס דאשתקד ואגרו בתוכם לפי האמונה את כל הנאחס והמיותר של השנה החולפת.
היינו בעיר הקטנה סיגולדה, במרחק גיאוגרפי של לא יותר משעת נסיעה מריגה, בירת לטביה, אבל בתחושה היינו כמו הרחק-הרחק במעמקי הזמן. בימים שאת היערות וכרי האחו של מה שהיום הוא המדינות הבלטיות, גדשו עובדי אלילים שהפנו את פניהם אל השמש השוקעת כמונו עכשיו, בלילה הקצר בשנה של 21 ביוני, יום המפנה הקיצי, שבלטביה הוא נקרא חג אמצע הקיץ יאני (Jani).
מכאן ואילך יתחילו הימים להתקצר והלילות להתארך, עד שיגיעו לשיאם ביום המפנה החורפי, 21 בדצמבר, הלילה הארוך בשנה. לא מפתיע שבסקנדינביה ובמדינות הבלטיות חוגגים סביב יום המפנה הקיצי, בסביבות 21 ביוני, חגי מדורות וקיץ.
עם החלת הנצרות באזור, הבינו הכמרים שהם לא יוכלו לחסל את החג הפופולרי הזה, ועל כן נקטו טכניקה שהתגלתה כיעילה - אם אינך יכול לנצח אותו, הצטרף אליו. הכנסייה פרסה את חסותה על החג והפכה אותו לטקס נוצרי, משולב עם יומו של הנס הקדוש, ב-23 ביוני.
אמרה לטבית ידועה גורסת: "יורד גשם כאילו זה יאני". שכיח למדי שירדו ממטרים בתאריך שהכי מסמל את בוא הקיץ, אבל גם מזג אוויר הפכפך לא ירתיע לטבי הגון מלחגוג. במיוחד לאור הזהות הלאומית המפותחת, שנדרסה תחת הכיבוש השוודי, הרוסי והגרמני והתרוממה מחדש עם שחרור המדינות הבלטיות מעול הכיבוש הסובייטי בשנות ה-90. "יש לנו נוסטלגיה לעידן הפרה-סובייטי. סטאלין הרס את האזורים הכפריים והגלה רבים לגולאגים. החגיגות נאסרו בשנות ה-60, אבל רבים הפרו את החוק", אמר לי מקומי. נראה שכיום, החג פופולרי במיוחד. דווקא בעידן של ווי-פי והייטק, המפותחים מאוד באזור, יש רצון להישען על המורשת.
המדינות הבלטיות: מדברים בפרחים
קולות החוגגים נישאו מעל המדורה. השירה במקהלה, לרוב בכמה קולות הנשזרים זה בזה, היא חלק חשוב מהמורשת המקומית, והיה לה גם חלק חשוב בהפגנות שמוטטו את השלטון הסובייטי. מילות השירים דיברו בשבחי ההתקהלות, העלו על נס את המדורות, נשאו ברכות לשמש ויצרו אווירה מיוחדת, שבה אפשר להאמין כמעט בכל דבר מהאמונות הרווחות בערב הזה: מים הופכים ליין, שרכים לפרחים והצמחים עושים הילינג אלטרנטיבי.
לפרחים חלק חשוב בחגיגה. שזירת זרים היא חלק מהאירוע, זרים מופתיים בצבעים עזים של כחול, סגול וכתום שלא ראיתי כמותם. האמת, שהתקשיתי לעקוב אחרי זריזות הידיים והמיומנות של המקומיות. הזרים של הנשים עשויים מפרחי שדה, אלה של הגברים - מענפים או מעלים של עץ אלון, שמסמלים חוזק וגבריות. גם בעלי החיים לא יוצאים מקופחים. אלה מקבלים נזר מענפי לבנה, אלון או חוזרר כדי להרחיק מהם עין רעה. לתשומת לב מיוחדת זוכות הפרות, כדי שיניבו חלב. בנוסף, מקובל לתלות זרי סרפד וקוצים על גדרות הבית והמשקופים לצד הזרים הוצגו מלאכות ומאכלים מסורתיים נוספים.
מתברר שיאני הוא לא רק שם החג, אלא גם אחד השמות הכי פופולריים לבנים בלטביה. הוא לא בלתי קשור ל"בייבי בום", שמתרחש כתשעה חודשים לאחר היום הארוך בשנה. כמו ל"ג בעומר אצלנו, גם חגי המדורות הפגאניים קשורים לענייני כלולות / זיווגים/ אהבה. זהו חג הפריון של האדמה שהניבה יבול קציר.
כך למשל, מעודדים זוגות לקפוץ יחדיו מעל להבות המדורה בעודם אוחזים ידיים, ובכך לחזק את נדר האהבה שלהם. באסטוניה הסמוכה יש אישור לקפוץ מעל נדנדה במקום מעל מדורה. עשן המדורה נחשב באסטוניה כמקל על פציעות ועל כאבי גב. לכן שכיח לראות קשישים יושבים, שגבם מופנה למדורה. באסטוניה, אגב, מי שמבריז לחגיגת יאני עלול להתרושש, ביתו יישרף, או שבריאותו תתרופף.
ועוד ממנהגי החג
להתאייד בסאונה: זוהי ללא ספק הכנסייה של המקומיים. יש טקס הכנת צרור זרדים שאיתם חובטים בגוף, להמרצת הדם, בדומה ל"באנייה" הרוסית. לאחר שלבי "הבישול" והאידוי, מומלץ לרוץ למקור מים קרים, נגיד נחל, ולזנק פנימה. מחסיר פעימות לב. מניסיון.
לילה לבן: לא ללכת לישון, ולחכות בסבלנות לזריחה. עם עלות השחר, צריך לצעוד בין אגלי הטל. סגולה לעושר.
לרוץ עירומים עם שחר: מנהג לגברים בלבד. יש מקומות שבהם נהוגה ריצה קבוצתית.
לטבול את הפנים בטל בוקר: סגולה ליופי.
אוכל ושתייה: הררי גבינה עם קימל נצרכים בחג הזה, וגם קציצות בשר.
להשתכר: נו, זה ברור. מומלץ לשתות הרבה, כי זה מבטיח יבול פורה בהתאמה.
סקנדינביה: מדורות וריקודים
בין אמצע חודש יוני לסופו, בצפון אירופה השמש לא שוקעת בכלל, ונוצרת תופעת ה"לילות הלבנים". בסנט פטרסבורג שברוסיה זהו פסטיבל שלם של עשרה ימים. זו גם חופשת הקיץ הארוכה בסקנדינביה, שכולם מייחלים לה. רבים יוצאים לנפוש בבתי קיץ ליד אגם או נחל, או על אחד מאלפי האיים והאיונים.
בדנמרק חוגגים את ליל סנקט הנס (Sankt Hans Aften) ב-23 ביוני. למרות מקורו הדתי, זהו חג חילוני לגמרי, בעל אופי קהילתי עליז. גם מי שאין לו בית קיץ יכול לחגוג באחד הפארקים הציבוריים, שם מודלקות מדורות - לא פעם על דוברה צפה בלב אגם - או עם שכנים שאפשר לחלוק איתם את מאכלי החג, לשיר ולרקוד בצוותא.
בפינלנד חוגגים בשבת הראשונה שאחרי ה-19 ביוני, וגם כאן מדליקים מדורות, שנקראות בשם החמוד קוקו ((Kokko ואחר כך רוחצים בסאונה. מקובל לעשות רעש ולהשתכר, בין היתר, כדי להרחיק את הרוחות הרעות ולהביא מזל וגם שגשוג לתוצרת החקלאית. במסורת השוודית, הבערת מדורה מרחיקה את הטרולים ואת הרוחות הרעות, שיוצאים מבטן האדמה.
עוד מסורת אופיינית לשוודיה היא חגיגה וריקודים סביב מוט גבוה מקושט בפרחים. בנורווגיה התורן המקושט בפרחים עשוי בצורת צלב מעץ. אף שהצלב שולב בעץ בידי הכנסייה, שורשיו הפגאניים בולטים מאוד. משני צדיו קשורות טבעות והוא מהדהד את העץ המפורסם מהמיתולוגיה הסקנדינבית, היגדראסיל (Yggdrasil), שלפי המיתוס מקשר בין תשעת העולמות שמרכיבים את היקום הנורדי, ובהם חיים האלים, הגמדים, האלפים וגם בני האדם - כל אחד בעולמו. סביב המוט המקושט נהוג לרקוד ריקוד בשם "הצפרדע הקטן" - ריקוד ילדותי למדי, אבל אין שוודי שלא למד אותו בגיל הגן, ואי אפשר לפסוח עליו כאשר מתקבצים סביב המוט.
אגב, גם בישראל חוגגת הקהילה השוודית המקומית חגיגת אמצע קיץ, במכון התיאולוגי השוודי בירושלים. מתברר שזו מסורת כבר משנות ה-50, כאשר המכון החל את פעילותו בעיר הבירה. מי שלא מבין שוודית מצויה ולא את הסמבוליות, אולי יתקשה ליהנות מהטקס, שכולל הכנת זרים לראשים וקישוט בפרחים של עץ הדקל בחצר המתחם, תחליף צנוע למוט הרם שמקובל בשוודיה.
המוט הזה מזכיר את "עמוד מאי" (ה-May Pole) שרוקדים סביבו במקומות רבים באירופה, מגרמניה ועד אנגליה, בחגיגות 1 במאי הקדומות, הלוא הוא ליל ואלפורגיס, החל בלילה שלפני 1 במאי. זהו ליל המכשפות, הטסות בשמיים לחג משלהן על הר גבוה, שיש הממקמים אותו בגרמניה, ואחרים בהרים שונים ברחבי סקנדינביה.
מסורת סקנדינבית מקשרת את ליל ואלפורגיס עם דמות נשית מקודשת בשם ואלבורג (Valborg), שזוהתה עם כוחות הטוב וסמלה היה האש. חגה של ואלבורג נחגג במדורה גדולה בלילה שלפני 1 במאי, אך עם השנים התאחד עם חג המדורות של אמצע הקיץ. גם במסורת האנגלית יש קשר בין חגיגות אמצע הקיץ ליצורים מיתולוגיים היוצאים מן האדמה (ראו מסגרת).
הכנסייה כדרכה אספה תחת כנפיה גם את החג הפגאני הזה, ומחג של מכשפות רבות עוצמה התהפכה המסורת לשריפה של דמויות מכשפה במדורות החג. עד היום יש לא פעם דחלילי מכשפות במדורות בפארקים ועל שפת הים והאגמים. אלה עשויים בדרך כלל ממצעי מיטה ישנים, שממולאים בזיקוקים ועליהם מולבש מטאטא.
ועוד ממנהגי החג הסקנדינביים, המזכירים מאוד את הבלטיים:
לקפוץ לאגם בחצות: הטבילה נעשית לאחר קומזיץ עתיר אוכל, שבו מנגנים באקורדיון ושרים שירי זימה ויין מסורתיים.
ממאכלי החג: בשוודיה אוכלים הרינג כבוש, חתיכות בקר, עוף וכבש, נתחי סלומון, סלט עגבניות, בצלצלים, תפוחי אדמה עם שמיר. קינוח: תותים טריים עם שמנת. שותים בירה והרבה שנאפס. בנורווגיה נותנים לילדים פנקייק מסוכר עם ריבה, ולמבוגרים סלט צדפות שנקרא Skagen, שמוגש על טוסט ונחשב מעדן.
שלא ייגמר הקיץ | עוד חגיגות
אנגליה, פסטיבל אמצע הקיץ
מי שמתמזל מזלו לבלות בחו"ל את 21 ביוני, הלילה הקצר בשנה, כדאי לו לבדוק מה צפוי בארץ שבה הוא נמצא ומהו התאריך המדויק שבו מציינים במקום את האירוע (מתישהו בין 18 ל-24 בחודש).
לפי המסורת, בלילה הזה כוחו של העל-טבעי גדול במיוחד. אז יצאו לפי האמונה העממית ענקים, דרקונים ומכשפות ממאורותיהם. הכנסייה, כדרכה, התלבשה על החג והצמידה קדוש מטעמה (סנט הנס / סן חואן / סנט ג'ון) אבל גירוד קל בקליפה הנוצרית חושף שכבות קדומות יותר.
בבריטניה למשל מתקיימת בעיר צ'סטר תהלוכת אמצע הקיץ Chester Midsummer) Watch Parade), שריד צבעוני לחגיגות בימים עברו. זוהי אחת החגיגות העממיות העתיקות באנגליה, עוד מימי הביניים, אבל בתקופה הפוריטנית (מאות 17-16) נאסרו החגיגות, והוקמו לתחייה רק במאה ה-20.
כיום זוהי אטרקציה תרבותית ותיירותית, עם בובות דרקונים וענקים, יורקי אש ואקרובטים ואווירה קרנבלית, בדיוק מה שהפוריטנים לא אהבו (אבל תיירים כן). 23-24 ביוני.
ספרד, מדורות קיץ
גם בספרד חוגגים את אמצע הקיץ במדורות, עם הרבה מוזיקה, צבע, חגיגות וזיקוקים, אבל כאן הקדוש הרלוונטי הוא סן חואן (יוחנן הקדוש), שיומו חל ב-23 ביוני. גם כאן רוקדים סביב המדורות ומסיימים ברחצה בים. המקום המומלץ הוא העיר אליקנטה (Alicante), שם מוקדשת תשומת לב רבה לדחלילים המועלים באש, שכאן הם יצירות אמנות, לא פעם בעלות גוון סאטירי הומוריסטי. את החגיגות חותמת תחרות זיקוקים של כמה ימים. 25-29 ביוני.
מידע מעשי