פרופ' חיים לוי \ צילום: איל יצהר
"אתה מגדולי החוקרים והנה אתה נבחר לדירקטוריון בנק לאומי, ואחרי 3 שנים איכשהו אתה בחוץ. ואז אתה כותב מכתב ליו"ר הדירקטוריון והמכתב הזה נעלם. לפני חודש לערך אני מדברת עם מישהו והוא אומר לי 'את לא יודעת על המכתב?', ואז הגעתי אליך. מאז אתה מתחמק ממני. מה קרה?" כך פתחה היום (ד') פרשנית "גלובס" סטלה קורין-ליבר את שיחתה עם פרופ' חיים לוי, חבר דירקטוריון בנק לאומי לשעבר, באירוע "עושים שוק" של "גלובס".
לצפייה בפאנל המלא (מההתחלה עד דקה 11):
״אני רציתי לדבר על שוק ההון - זה יותר מעניין. אבל אמרו לי שאדבר על דירקרטוריונים. את שואלת אותי שאלה אישית. הייתי שלוש שנים דירקטור, ולאחר מכן היה צריך לעשות קמפיין בין בעלי המניות. לא רציתי לעשות אותו ולא נבחרתי. אתה אמור לשכנע אותם כמה אתה טוב יותר מאחרים. זה לא מכובד לא ולא נעים לי. החלטתי שאני רוצה לעשות דברים אחרים ולא מוכן לעשות את הקמפיין. הייתי בממשלת ישראל ובאוצר התיישבות היהודית, לשניהם נבחרתי ולא רציתי ללכת לאחרים. במכתב כתבתי כך: האם רציתי להיבחר פעם שנייה? כן, אבל לא רציתי את זה מאוד? התשובה היא לא. ולכן לא עשיתי את הקמפיין בלשכנע שאני מלכת היופי״.
מישהו רצה שלא תהיה שם?
״זה נכון. השוק העולמי בארה"ב ובאירופה מכירים אותי טוב מאוד מכל הפרסומים שלי, ואז קרה משהו מוזר - כל המשקיעים הזרים, 10% מבעלי המניות, לא שלא הצביעו בעדי אלא הצביעו נגדי. זה משהו מוזר, מכוון ויוצא דופן. כנראה שהייתה יד שהתערבה, וכתבתי את זה במכתב. אין לי ספק שהנהלת הבנק לא אהבה אותי בדירקטוריון. שאלתי שאלות קשות, לא באתי לאכול צהריים שם. מקבלים 700-800 עמודים יום יומיים לפני. באים ואוכלים שם ארוחות צהריים אני בהפגנתיות לא הגעתי לארוחות האלה.
"אתה מקבל מלא עמודים ומצגות אחת אחרי השנייה ולא דנים בשום בעיה ברצינות, ולא אהבתי את זה. העליתי שאלות וביקשתי הרבה דברים ויו"ר הדירקטוריון לא אהב את זה. אני חתום על סודיות ולא אוכל לפרט, וזו סודיות שתקפה לכל החיים. אני לא רוצה לפגוע בבנק ממילא. מה שכן אגיד - שכל מה שכתבתי במכתב אמרתי לכל דירקטוריון וביקשתי דברים שלא תמיד היו על השולחן וזה לא מצא חן בעיני אנשים".
היית הולך לקנדציה שנייה ושלישית אם היית נבחר?
״הופעתי בזמנו בפני דירקטוריון בנק הפועלים ביקשו שאעשה עבודה על בונוסים לצבי זיו ולדני דנקנר. הוצעו 8 מיליון שקל לכל אחד, ואני כתבתי שכל אחד יקבל 0, ונימקתי את זה בדוח. תקפו אותי על הדבר הזה, כנראה שהייתה סיבה. יש המון מריונטות בכל הדירקטוריונים. הדירקטור רוצה לקבל הרבה שכר, יש אנשים שזו העבודה שלהם. מי שבוועדת ביקורת שמתכנסת המון מקבל שכר גבוה. הייתי בכמה ועדות שאחת מהן התכנסה אפס פעמים, אז המשכורת שלי הייתה נמוכה. בבנק הרווחתי 6,000, לפני כן 12 אלף ולאחר 18 אלף שקל".
פרופ' לוי מפנה אצבע גם כלפי הרגולטור. ״הייתי בהמון חברות. אתה בא לישיבה של שעתיים ומקבל בשעתיים האלה החלטות אחרי שאתה אמור לקרוא מאות עמודים? שאלתי את יו״ר הדירטוקריון איך הוא מצפה שאעמוד בזה. התשובה היתה שהרגולטור מבקש את זה.
"אספר סיפור: הייתי דירקטור בחברה מסוימת ששם המנכ"ל היה תחת חקירה פלילית ברשות ני"ע. בעל המאה בא ואמר שהוא רוצה לתת לו 12 משכורות בונוס. 10 אנשים ישבו איתי ושתקו. קמתי ואמרתי לבעל המאה ׳"תן לו 18 משכורות בונוס אבל שים את הכסף אצל עו"ד". אם ייצא זכאי שיקבל. הישיבה נגמרה בשעה 12:00, נסעתי באוטו בדרך הביתה ואני מקבל טלפון: "היית אצלנו 5 שנים, ואולי כדאי שנחליף אותך". שאלתי אם הוא מפטר אותי בשידור חי? בתגובה ביקש ממני שלא אהרוג את השליח. פיטרו אותי כי מה שאמרתי זה להמתין. בסוף אותו מנכ״ל יצא אשם, ופוטר.
"היום רוב הדירקטורים, כמו במקרים של טבע, פישמן ודנקנר - הם שותקים והם מריונטות. לא כולם אבל הרבה מהם. צברתי המון ניסיון ואני רוצה להציע שהדירקטורים יהיו בלתי תלויים. ב-35 החברות הגדולות במשק צריך שיהיו דירקטורים שיהיו בלתי תלויים ויוכלו לקום ולהגיד מה שהם רוצים. שנית, אסור שהדירקטורים לא יישאו באחריות. כיום יש את בנק הפועלים ובנק לאומי שחייבים 500 מיליון דולר, יש המון תביעות נגזרות והנה יושב חבר הדירקטוריון ומשחק באייפון כי מה אכפת לו - יש לו ביטוח. אני רוצה שתהיה להם השתתפות עצמית ושחלק מהסכום ישלמו בעצמם״.