פרשת החשד לשוחד של ראש עיריית חדרה המועמד לכהונה נוספת, מעלה מחדש את הנושא של תרומות הניתנות למועמד כאמור, החורגות מן המותר ועשויות בנסיבות מסוימות לסבך את המועמד לא רק בעבירות לפי חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) התשנ"ג - 1993 ( להלן; "חוק המימון") שאינן בעלות חומרה יתרה, ודינן בדרך-כלל קנס בלבד, אלא בנסיבות מסוימות, גם בעבירות של שוחד או לפחות היפר אמונים. קל וחומר ששאלות אלה עולות ביתר חומרה בשנת בחירות לרשויות המקומיות.
הנושא של תרומות מותרות ואסורות למסע בחירות של מועמד לראשות רשות מקומית הוא נושא מורכב הזוכה להסדר מפורט למדי בחוק המימון המגביל את הזכות לקבלת תרומות.
המטרות העומדות מאחורי מגבלות אלה הן הגברת השוויון בכל הנוגע לסיכויי הזכייה בין המועמדים, הקטנת השפעות פסולות על תוצאות הבחירות מצד גורמים מעוניינים שונים והבטחת שקיפות של זהות התורמים וגובה תרומתם, המאפשרת בהמשך מעקב אחרי התנהלות המועמד בתקופת כהונתו מול התורם.
ההגבלות בתמצית מתבטאות באיסור קבלת תרומה מתאגיד בארץ או בחו"ל, מאדם שאינו רשום במרשם האוכלוסין או ממי שתורם בעילום-שם (ולעניין זה מוטלת חובה על מקבל התרומה או מישהו מטעמו לבדוק את זהות התורם ומענו).
תרומה הניתנת על-ידי יחיד בעצמו או יחד אם מי שהוא מבני ביתו הסמוך על שולחנו, לא תעלה על 5,000 שקל. הגבלת הסכום כאמור חלה גם כאשר המועמד עצמו תורם מכיסו לסיעה התומכת בו, סכום העולה על ההגבלה.
תרומה לא חייבת להינתן בכסף דווקא, אלא גם על-ידי סיפוק שירותים או נכסים ללא תמורה ריאלית. למושג "תרומה" ניתנה בפסיקה משמעות רחבה, הכוללת למשל גם השגת ערבות בנקאית לשימוש המועמד, גם כאשר המועמד נושא בתשלום העמלה.
כדי להרשיע מועמד בקבלת תרומה אסורה, אין צורך להיכנס לשאלות הנוגעות למודעותו למניעיו של נותן התרומה, ודי בכך שיוכח כי היה מודע לעצם מתן התרומה לגובהה של התרומה או לכך שהתורם לא זוהה.
האבחנה בין קבלת תרומה האסורה לפי חוק המימון, הנחשבת לעבירה קלה יחסית, לבין מצבים בהם קבלת תרומות (בין אם הם אסורות לפי חוק המימון ובין אם אינן אסורות לפי החוק האמור) יכולות להניב הרשעה בשוחד, מתמקדת בשאלה אם מקבל התרומה מודע לזיקה בין התרומה להנחת נותן התרומה ולציפייתו כי המועמד יפעל במסגרת תפקידו לקידום ענייניו של נותן התרומה, אם בעניין מסוים או באופן כללי בבחינת "שלח לחמך על פני המים", וזאת ללא קשר אם מקבל התרומה התכוון לממש את ציפיותיו של נותן התרומה ואם לאו.
מודעות זו יכולה להילמד במישרין על-ידי ראיות על תוכן שיחות בין המועמד והתורם (למשל באמצעות האזנת סתר), או בעקיפין על-ידי קיומו של אינטרס עסקי ברור אצל התורם שביכולתו של המועמד לקדם או ביצוע בדיעבד של פעולות חריגות לטובת התורם שאין מקבל התרומה נוהג לבצען עבור תושבים אחרים של אותה רשות. כמו כן נלקח בחשבון אופי היחסים בין התורם לנתרם, והאם התרומה יכולה להיחשב כמתנה מקובלת בין חברים.
■ הכותב הוא שופט בדימוס ופרופסור באוניברסיטת חיפה.