חקלאות / צילום: איל יצהר
במדינת ישראל הוקמו מועצות חקלאיות, שאמורות לתכנן את השוק, כמעט בכל תחום.
הכוונה הייתה חיובית: להעניק הגנה לחקלאים ולהבטיח איכות ומחיר הוגן לצרכנים. אך המצב בפועל רחוק כמרחק שמיים מארץ. המועצות ש"פרחו" בארץ בכל תחום - פירות וירקות, חלב, דבש, שמן זית, ועוד, הפכו לטבעת חנק על צווארם של החקלאים.
מסתבר כי מקבוצת חקלאים-ציונים, שמקדמים עבודת אדמה כדי לגאול את אדמות ישראל, שהתכנסה יחד לאיגוד על-מנת להגן על החקלאים וליצור מדד איכותי לייצור מזון, הפכו אט-אט חלק מהמועצות למועדון אקסקלוסיבי סגור, שבו דואגים לחברים ולמקורבים ומעניקים להם רישיונות או מכסות. מאיסוף מסים מהחקלאים למטרות פרקטיות כמו הדברה משותפות, מחקרים, פיצויים לנפגעים, עבודה שיתופית ותמיכה הדדית - הפכו חלק מהמועצות למפעל לג'ובים ולקופה, שכל אחד דואג לקחת כמה שיותר לעצמו.
באותה נשימה, על ענף שהיה משגשג ורווחי בעבר - החקלאות הישראלית - הועמסו מסים, היטלים ועוד תוספות מסים על עובדים זרים בענף, שמגיעים למאות אלפי שקלים בשנה. ירידה ברווחיות וקשיים שונים בענפי חקלאות שונים, הובילו לכך שכל מס נוסף שהמדינה כופה על החקלאים, מעמיק יותר את שקיעתם.
לשם הדגשת האבסורד - עד היום מגדלי הפירות נדרשו לשלם למועצה מס על כל דונם של מטע או שטח חקלאי שבבעלותם. כך למשל, חקלאי שמגדל בננות נכנס לחובות, משום שמטעיו נפגעו ממכת קור, והוא לא מכר בננה אחת, ייאלץ להיכנס לחוב גדול יותר כדי לספק את המועצה.
והנה בשורה: השבוע התקבלה בוועדת הכלכלה הסתייגות לתיקון העיוות; ומהיום החקלאים ישלמו למועצה היטל, רק על-פי כמות הסחורה ששווקה בפועל. כך רק אם יהיה לחקלאי רווח, הוא יצטרך לשלם.
אמנם בשוק שבו ישנם מוצרים מתכלים, יש צורך בתכנון מסוים. אך בעולם גלובלי, שבו קשה לחסום מידע, שירותים, מוצרים וכמעט הכול נמצא בלחיצת כפתור, תכנון חסמים, מסים ורגולציה שמטרתה להקשות על הצרכנים, מתייתרת; ואפילו היא כמעט בלתי אפשרית.
הניסיון להותיר את תכנון השוק ברמה ריכוזית, ולנסות לעקוף אותו עם מנגנונים מיותרים, לא צלח, ורק פגע בחקלאים ובצרכנים. כאשר מועצת החלב הפעילה נוסחה "גאונית" להשאיר את התכנון בשוק החלב, ותוך כדי כך לייצור תחרות מתמדת בין כלל החקלאים, היא קיבעה את התמורה לחקלאי עבור ליטר חלב, בשווי הממוצע של עלות הייצור מכלל החקלאים. בכך, יצרה המועצה מציאות בלתי אפשרית שבה 50% מכלל החקלאים, יספגו כמעט תמיד בהפסדים, ולא יוכלו להרוויח. כך הובילה מועצת החלב למצב שבו רבע מהרפתות נסגרו בשנים האחרונות.
פתיחת השוק לתחרות לא צריכה לגרום לחקלאים לקרוס. היא אמורה לתת לאלו שעובדים קשה ומתייעלים, אפשרות להרוויח טוב! זה בלתי אפשרי לנסות להמציא את הגלגל כל פעם מחדש במדינה. עלינו לבחור בין שוק ריכוזי מתוכנן, שבו הציבור נדרש לשלם מחיר יקר על סל המזון כדי לתמוך בחקלאות כביטוי לערך מוסרי, ציוני, ערכי - לבין כלכלה ליברלית פתוחה שבה נהנה הצרכן ממגוון ומתחרות המובילים להוזלת המוצרים.
בגישה הליברלית, המדינה מאפשרת לחקלאים לנהל בעצמם את עסקיהם, וגם מפסיקה להתייחס אליהם כמסחטת כסף. היא מפסיקה להטיל על הפועלים מסים של מאות אלפי שקלים בכל שנה; ולטרטר אותם במרוץ אחר רישיונות לציוד חקלאי. המדינה מפסיקה להשתמש בהם כשוטרי הגירה ולהערים עליהם קנסות של מאות אלפי שקלים בשל תקנות איכות סביבה, שהמדינה בעצמה לא מצליחה לפתור.
אני את בחירתי עשיתי.
אילו החקלאים שלנו ישוחררו מנטל הביורוקרטיה, המיסוי והרגולציות הבלתי מוצדקות, הם יוכלו להתחרות בארץ ובעולם, בזכות הסרת החסמים האלה, וכך נצא כולנו נשכרים. הצרכנים, הרשתות וגם החקלאים, שיוכלו להפוך לתחרותיים בקנה-מידה עולמי.
■ הכותבת היא חברת כנסת מטעם הליכוד.