חווה בשווייץ / צילום: שאטרסטוק
המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה מציעה לכ-250 חקלאים בישראל לחסל את הרפתות שלהם, תמורת 3 מיליון שקל; ובמקביל להעביר את משק החלב בארץ לתחרות חופשית ללא מכסות, ללא מחירי מטרה וגם יבוא חופשי.
הצעת "הדיל" הזאת לרפתני ישראל, אופיינית לגישה הניאו-ליברלית הצרה של קברניטי המשק, המנסה להתמודד עם התוצאות, קרי, מחיר החלב, ללא הבנת הרקע הרחב לבעיה. ההצעה הזו מזכירה לי הצעה גרועה שבעתיים של משרד האוצר, שהופיעה בטיוטת חוק ההסדרים ב-2002. היא קראה למעשה לחיסול ענף החלב על-ידי הכנסת תחרות חופשית בין הרפתנים והתרת יבוא אבקת חלב מסובסדת עמוקות על-ידי האיחוד האירופי, ללא הגבלה, ובכך לחסוך למשק הישראלי 139 מיליון שקל! ההצעה הנ"ל התבססה על עבודה סמינריונית לתואר מוסמך של שני אנשי אגף התקציבים באוצר,שאחד מהם הפך לימים למנהל אגף התקציבים.
שיטת האיחוד-האירופי. כל ינוקא הלומד "מבוא לכלכלה" בשנה הראשונה באוניברסיטה, יודע כי חקלאות מעצם טבעה התלויה בשינויי אקלים, במזג-אוויר, במחלות ובמזיקים, בטיב האדמה וכו', מבוססת על תכנון לטווח ארוך, שבו יש מקום למכסות, למחירי מינימום, לסובסידיות, גם במשקים המפותחים והליברליים ביותר בצפון אמריקה ובאירופה. הגדיל לעשות האיחוד האירופי, אשר 44% מתקציבו, כ-70 מיליארד אירו בשנה, מוקצים לתמיכה בחקלאים (CAP).
בתחילה, שיטת העזרה הייתה דרך "מחירי התערבות", ובה הבטחה לרכוש מהחקלאים את כל העודפים במחירים מובטחים ויחסית גבוהים. הדבר גרם להצטברות של מאות אלפי טון של בשר, חמאה, אבקת חלב, חיטה וכו', במחסני האיחוד האירופי. מוצרים שנתרמו או נמכרו בנזיד עדשים לשאר העולם. בעשורים האחרונים הומרה השיטה בסבסוד ישיר לכל חקלאי על-פי הפעילות הענפית שלו.
השיטה השווייצרית. הרבה יותר מעניינת וססגונית היא התמיכה הממשלתית ברפתני שווייץ, מה שקרוי "הפרה השווייצרית ופעמון עם סרט אדום על צווארה". שם הסבסוד היא פונקציה של מספר הפרות המניבות ושטח המרעה שלהן. קרי, ייתכנו מצבים שבהם לרפתן יהיה כדאי להוציא את פרותיו למרעה על מדרונות ההר, ללא חליבה אינטנסיבית. העיקר שיהיו בריאות ונקיות, עם פעמון לצווארן, לטובת שמירת איכות הסביבה והמוניטין התיירותי של שווייץ.
ובישראל? - לאור הסבסוד הכבד הנ"ל, לעומת סובסידיה זעומה של 7% לחקלאי ישראל (דרך מחירי המים והקרקע), אין פלא כי מחיר החלב לליטר בישראל גבוה יותר מ-4.5-5.5 שקל שמשלם הצרכן האירופי; שלא לדבר על שער החליפין הבעייתי בהשוואה שכזו - ביטול הפרש הסובסידיות היה מעלה את המחיר האירופי בכ-30% מעל הישראלי.
הקשר הישיר והחזק בין החקלאות הישראלית, כולל ענפי החלב, הביצים, הירקות-פירות וכו' להתיישבות בפריפריה, הכוללת גם שמירה על גבולות ישראל, הוא ברור לכל בר-בי-רב. לכן, אין מקום לשיטת "זבנג וגמרנו". לחלופין, יש לאמץ כמה מעקרונות השיטות האירופית והשווייצרית.
שיטות הכוללות, מחד, סובסידיות אטרקטיביות לטווח ארוך לכל ליטר חלב, לתמרוץ הרפתנים הקטנים והחלשים, להתייעל ואף להתמזג; ומאידך, סובסידיה קבועה לכל דונם מרעה לפרות לשמירת איכות הסביבה, שמשמעה - בישראל - היא גם שמירה על גבולותיה של המדינה.
■ הכותב היה סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה.