סטארט-אפ המוזיקה MyPart / צילום: דרור סיתהכל
הזמר והיוצר עברי לידר הצטרף כשותף לסטארט-אפ מוזיקה ישראלי חדש בשם MyPart, שמפתח פלטפורמה המקשרת בין כותבי שירים לבין יוצרי מוזיקה - כך נודע ל"גלובס". הפלטפורמה, מבוססת אלגוריתמים של בינה מלאכותית, מנתחת מילים ולחנים של שירים, ואף מנתחת אמנות גרפית (עטיפות אלבומים וקליפים) וכך מתאימה את סגנון השיר לאמן שעשוי להתעניין בו.
לידר אמנם מוכר בזכות קריירת השירה אך אינו מסתפק בה, ובשנים האחרונות הפך למשקיע אנג'ל. כיום הוא חבר בוועד המייעץ בקרן PLUS, המתמחה בהשקעות סיד בחברות מתחום המדיה. בתפקידו זה לידר נחשף לעשרות סטארט-אפים המחפשים השקעה, אך זוהי הפעם הראשונה בה הוא לוקח חלק כשותף פעיל בסטארט-אפ טכנולוגי. "אמנים מקבלים שירים מהרבה גורמים ובאמצעות הרבה פלטפורמות", אומר לידר בראיון ל"גלובס", "לאמן ולמנהליו אין דרך לעקוב אחרי הכל באופן מסודר, מייפארט עונה על הצורך הזה".
מייפארט הוקמה על ידי מתן ארז קולנשר, בוגר יחידת 8200, בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל ומחשבים, ותואר שני במנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית, ובוגר בית הספר רימון למוזיקה עכשווית; ואריאל גדילוב, נגן חצוצרה חובב, בוגר תואר שני במנהל עסקים ותואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית, ובתפקידו הקודם מנהל סיכונים של חברת אינטל באירופה. השניים נפגשו במהלך התואר השני וחברו להקמת MyPart על בסיס אהבתם המשותפת למוזיקה. לידר, שהצטרף אליהם כשותף בשלב מוקדם, מספר כי התאהב ברעיון מהרגע הראשון. מתוקף היותו כותב ומבצע, הוא מייעץ בבניית הפלטפורמה כך שתתאים הן לכותבים והן למבצעים.
התאמה אישית של יצירות לכל אמן
הפלטפורמה של מייפרט מנתחת מספר מאפיינים מוזיקליים בכל שיר חדש שעולה לפלטפורמה, כמו גם ניתוח של שירים קיימים של אמנים. בין המאפיינים הללו ניתן למנות מקצב, הרמוניה, מלודיה, נושא ואמצעים אמנותיים. הפלטפורמה מדרגת כל אחד מהמאפיינים שהיא בוחנת על פי סדר חשיבותו לאמן, בהתבסס על מידת הרלוונטיות של המאפיין בשירים שכבר בוצעו על ידו. לאחר מכן מקבל כל אחד מהאמנים המבצעים ונציגיו רשימת יצירות על פי התאמתן לאמן, כשבמקום גבוה יותר יצירות שמאפייניהן דומים לאלה שכבר בוצעו על ידי אותו אמן. בסיומו של תהליך האמן יכול לבחור מהרשימה שמוצעת לו את השירים שירצה לבצע.
בשנים האחרונות אלגוריתמים הפכו כלי מקובל באמנות הפופולרית, והם מעורבים בהחלטות צרכניות רבות בחיי היומיום. כך, לדוגמה, אלגוריתמים הם אלה שקובעים לאיזו מוזיקה ניחשף בספוטיפיי, אילו צילומים נראה בפיד האינסטגרם, ואילו סדרות, סרטים וקליפים נראה ביוטיוב ובנטפליקס. נדמה שאך טבעי הוא שעתה אלגוריתמים יהיו מעורבים בשלבים הבסיסיים יותר של תהליך יצירת מוזיקה, ויקלו על כותבים ועל יוצרים צעירים להשתלב בתעשייה.
קולנשר, המכהן כמנכ"ל החברה, סיפר שלאורך השנים הכיר כותבים שקיוו להשתלב בתעשייה וששירם יבוצע על ידי אמן מוכר. "ראיתי שכותבי השירים הכי מוכשרים שאני מכיר לא מצליחים להגיע לאן שהם היו רוצים להגיע, והתחלתי לשאול את עצמי למה", הוא מספר בראיון ל"גלובס". "התשובה שלי הייתה, שבאופן שהתעשייה היום עובדת, קשה מאוד לאנשים שלא באים מתוך התעשייה להיכנס, וליצור עבור מבצעים גדולים".
המבנה המסורתי של תעשיית המוזיקה כולל כותבי שירים, המיוצגים על ידי חברות פאבלישינג (הוצאה לאור), ואמנים מבצעים, אשר מיוצגים על ידי חברות תקליטים. גדילוב מסביר: "חברות התקליטים מחפשות אצל חברות פאבלישינג שירים עבור האמנים שלהן, והמפיצים אוספים שירים מהכותבים שהם מחתימים ומנסים למצוא להם אמנים מבצעים". לדבריו, הכותבים מוחתמים לחוזים ארוכי טווח, שמעניקים לחברות ההוצאה לאור זכויות על כלל שיריהם בתקופה. ככל שכותב מוכר יותר, כך הוא יוכל לשאת ולתת כדי לקבל חוזה קצר וגמיש יותר. מרבית הכותבים לא מצליחים לעבוד עם חברה מוכרת, ושיריהם ניתנים, במקרה הטוב, לפרסומות.
לשנות את האופן שבו מתווכים שירים
לדברי קולנשר, גם אלה שמצליחים לחתום עם חברת הפצה גדולה ומוכרת, מסתכנים בכך ששיריהם "ייקברו" בין כמות החומר הגדולה שמגיעה לכל מפיץ, ולא יושמעו מסיבות שרירותיות. לכן, כותבים רבים מנסים להגיע ישירות אל האמנים המבצעים, דרך הפעלה של קשריהם, או דרך פיתוח נוכחות חזקה ברשתות חברתיות כדי למשוך תשומת לב.
"אם תסתכלי על רשימת שירים מקרית, תראי שהם נכתבו על ידי מספר יחסית מצומצם של אנשים שהצליחו להתברג לתוך התעשייה", אומר לידר. "אני עושה מילואים בלהקה צבאית, התיישב לידי בחור, ניגן לי שיר, ואני אמרתי לו "נעים מאוד, אשמח לעבוד איתך"".
לא כולם עושים מילואים עם עברי לידר.
"בדיוק, וגם לא עם קלי קלארקסון".
קולנשר, גדילוב ולידר, החליטו ליצור פלטפורמה שתאפשר לכותבים להגיע ישירות לאמנים. "האינטרנט פותח ופורץ גבולות", אומר לידר, שמרכיב משקפי שמש כחולים לאורך כל הראיון, "הוא נותן לנו תחושה שאנחנו חלק ממשהו גדול. אבל לא תמיד יש לזה ביטוי ממשי בחיים שלנו".
"אני מקבל שירים על בסיס יומיומי", הוא מספר. "אבל כשיש לך הודעות באינסטגרם ובווטסאפ ובאימייל, זה גם חודר לפרטיות שלך, זה גם לא מסודר, ואתה לא יכול לדעת מי עומד מאחורי זה. לא האמן ולא המנהלים שלו צריכים להתעסק בסינון שירים חדשים באופן הזה. עם זאת, שלל ערוצים התקשורת הללו מצביעים על צורך קיים".
זיהוי הצורך הזה, אומר לידר, הוא שגרם לו להאמין במיזם מהרגע הראשון. לעומתו, גדילוב מספר שכאשר שמע על הרעיון לראשונה, הוא דווקא חשש. "השילוב בין תעשיית המוזיקה וההייטק קצת מרתיע, כי חשבתי שאין בזה כסף", אומר בכנות גדילוב, המשמש כסמנכ"ל התפעול והכספים. "בייחוד כיוון שזה היה לפני שנתיים וחצי, לפני שספוטיפיי צברה פופולריות. אבל אז נכנסתי לעומק הדברים, וניתחתי את הדוחות הכספיים של חברות המוזיקה הגדולות. מה שגיליתי בתוך הדוחות, זה שעל אף שהכנסותיה של תעשיית המוזיקה נמוכות יותר, המפיצים הצליחו לשמור על עלייה קבועה של 5%-4%".
איך זה יכול להיות?
"בעלי הזכויות על התוכן והארגונים שמייצגים אותם, לא בהכרח נפגעים מהשינויים בתעשיית המוזיקה, כי לא משנה איך שומעים את המוזיקה, מי שכתב אותה יקבל כל הזמן את אותם התמלוגים. זה התחבר לי מאוד טוב לרעיון של מתן, לתת פתרון למי שמייצר תוכן לעולם המוזיקה".
מה המודל העסקי שלכם?
"מפיצים אוספים את התמלוגים בשביל הכותבים, ובדרך כלל הם לוקחים לעצמם 25% ונותנים לכותב השירים 75%. אנחנו לא מחתימים את כותבי השירים על כל הקטלוג שלהם, אלא אומרים להם משהו פשוט: שלמו 5 דולר על כל שיר שאתם מעלים דרך הפלטפורמה שלנו, ואם מישהו מתעניין לבצע אותו, אנחנו נייצג אתכם תמורת אחוזים דומים. עשינו את זה כדי שנהיה מיושרים באינטרסים שלנו עם היוצר - אם הוא מצליח, אנחנו מצליחים".
הפלטפורמה שלכם מדרגת התאמה של שירים לאמנים לפי קטגוריות, אבל יש מי שיגידו שמה שחשוב בשירים, ובאמנות בכלל, הוא מעבר לקטגוריות.
קולנשר: "גם בחברות ההפצה, אנשים מנסים לתרגם שיר שהם שמעו למילים כמו 'שיר פופ' או 'קאנטרי' עם 'קצב מהיר', 'מיועד לאישה כזמרת ראשית'. בסופו של דבר כולנו מתעדפים לפי מה שאנחנו חושבים שיש לו סיכוי להצליח מסיבות כאלה ואחרות, אבל זו שיטה שבעינינו היא לא מספיק טובה, כי צריך להיות ממוקד מאוד מאוד וזו רמת ניתוח שבני אדם לא מסוגלים להגיע אליה".
ואלגוריתמים כן?
לידר: "אני טיפוס רומנטי: יש לי מצלמת פילם ואני כותב בעפרונות, אבל זו שאלה לא רלוונטית בעיני. אני חושב שיש מערכת יחסים בין אנשים ובין הטכנולוגיה החדשה, וכמו באפליקציית היכרויות או בגוגל, אנחנו צריכים לעבוד כדי לבנות אמון.
"כשיתחילו לסדר עבורי את השירים, כמשתמש ברור שאשמע גם את עשרת הראשונים וגם את עשרת האחרונים. אבל לאחר מספר שימושים מסוים, אם אבין שהטכנולוגיה הזאת באמת מבינה את הצרכים שלי, אסמוך עליה יותר ויותר, ובסופו של דבר אקשיב רק ל-20 השירים הראשונים".
קולנשר: "יש הבדל בין להיות מי שיוצר את השירים, אני חושב שלזה הטכנולוגיה של היום עדיין לא מוכנה, לבין להיות איזשהי מראה שמסדרת את השירים. אני חושב שסידור השירים היא בעיה ממוקדת ופתירה יותר באמצעות הטכנולוגיות של היום. אנחנו לא חושבים שמישהו יכול לומר מראש על שיר שהוא יהיה הצלחה בינלאומית ענקית, זה תלוי בכל כך הרבה פרמטרים שלא קשורים לשיר. אנחנו יכולים להגיד בהקשר של אמנית מסויימת, עד כמה השיר הזה יתאים ויהיה רלוונטי עבורה".
השקת הפלטפורמה בישראל מתוכננת להתקיים בשבוע הבא, ומעט לאחר מכן בארה"ב. ההשקה בישראל צפויה להתמקד בלידר, וההשקה בארה"ב תלווה בתמיכתם של אמנים בינלאומיים מוכרים, כמו קלי קלארקסון ואירוסמית. גם חברות תקליטים גדולות, כמו אטלנטיק רקורדס, DefJam ו-MOM+POP music צפויים להשתמש בפלטופרמה של מייפרט כדי לחפש שירים לאמנים אותם הם מייצגים. בנוסף, אנשי תעשייה הצטרפו לחברה כיועצים, בינהם רוני ואנס, לשעבר נשיא גפן רקורדס ואינטרסקופ, שאחראי על החתמתם של אמנים כמו גוון סטפאני וטופאק; עו"ד מאט גרינברג, המתמחה בתעשיית הבידור, ומייצג אמנים כמו פרגי מה-Black Eyed Peas; ואוון בוגארט, כותב שירים זוכה גראמי שכתב בין השאר את "Halo" עם ביונסה ואת "S.O.S" של ריהאנה.
תעודת זהות
MyPart
תחום עיסוק: פלטפורמה לתיווך מוזיקה
הקמה: 2016
מייסדים: מתן ארז קולנשר (מנכ"ל), אריאל טולי גדילוב (COO ו-CFO)
משרדים: תל אביב
עובדים: 7
גיוס הון: מיליון דולר
משקיעים בולטים: TheTime (במסגרת חממה), משקיעים פרטיים