סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן / צלם: איל יצהר
"מהפכה", קראו כמה כותרות למהלך שסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שוקל לאשר בעקבות המלצות ועדה של משרדו. על פי התוכנית, תרופות מצילות חיים שאינן נכללות בסל הבריאות הממשלתי, ייכללו בביטוחים המשלימים של קופות החולים. על פניו, נשמע כבשורה משמחת ובפרט לאלו שזקוקים לתרופות, אולם במבט לעומק לא מדובר ב"מהפכה" חיובית, אלא בצעד שידיר כרבע מאוכלוסיית המדינה, וימנע מהם להשיג תרופות יקרות שאינן בסל.
הציבור כבר שכח. "מהפכת סל התרופות" עלתה לסדר היום כבר ב-2006 על ידי שר הבריאות דאז, יעקב בן-יזרי ז"ל. אלא, שלאחר שהשר למד את הנושא לעומקו, הבין והשתכנע (גם בעזרת הח"מ), שמדובר במהלך שגוי שיכול להסב נזק לא פחות מאשר תועלת. והיוזמה נגנזה.
אמנם חלפו 12 שנים, אך החברה הישראלית נשארה בעינה, כך גם הטיעונים והנימוקים שהועלו נגד "המהפכה".
ראשית, ל-25% מאזרחי המדינה אין ביטוח משלים בקופות החולים, לכן המהלך יפגע בשוויון, שמהווה אבן-דרך למערכת הבריאות. לא "אולי"/"עשוי" לפגוע, המהלך יפגע(!), בלי מכבסת מילים. מדובר במדיניות ממשלתית שתוביל לפגיעה בזכות לשוויון בכלל ובבריאות בפרט.
שנית, המהלך יביא לעלייה במחירי הביטוח המשלים, כך שפחות אנשים יוכלו לרכוש אותו. צעד שיגדיל יותר את אי-השוויון. סיבה נוספת לגניזת התוכנית היא העובדה, שברגע שיהיה פתרון, ולו חלקי לתרופות, המוטיבציה של משרד האוצר וועדת הכספים של הכנסת להגדלת תקציבי התרופות בסל - תקטן. נכון, הכוונה טובה, אולם בסופו של דבר, מי שייפגעו הן השכבות החלשות ובהדרגה גם מעגלים סוציו-אקונומיים נוספים, ומעמד הביניים.
המדיניות המתאימה יותר להתמודדות עם המחסור בתרופות בסל, היא עידוד הציבור לרכוש ביטוחים פרטיים. כי מערכת הבריאות הפרטית והביטוחים הפרטיים מהווים נדבך משלים למערכת הציבורית - הם אינם אויבים או מתחרים שלה!
המדינה לא תוכל לגייס את כל המשאבים הנדרשים לרפואה מושלמת. לכן, גם בתחום הבריאות (בדומה למגזר השלישי, גופים ללא מטרות רווח) נדרש שילוב בין המערכות כדי להיטיב עם התושבים.
גם במצב שבו יצליחו משרדי הבריאות והאוצר להכניס תרופות מצילות חיים לביטוח המשלים, מגבלות תקציביות יהפכו במהירות את הכיסוי לכיסוי חסר, שאין לסמוך עליו.
נזכיר, שבניגוד לביטוח פרטי שבו בעלי החברה נושאים בסיכון, הביטוח המשלים מחויב לאיזון תקציבי, ללא סיכון, גם אם העלויות יגדלו, ואז הכיסוי יצומצם, דבר שלא יקרה בביטוח פרטי.
הפתרון הנכון בעולמנו (כשהצורך עולה על יכולות המדינה לממן) הוא ביטוח פרטי. על המדינה לעודד אקטיבית ובהטבות מס רכישת ביטוח פרטי לתרופות שאינן כלולות בסל הבריאות (הכרה בפרמיית הביטוח כהוצאה לצורכי מס).
כאשר חלק הארי של הציבור יחזיק בפוליסה זו (היום יש לכ-40%) ובמחיר הגיוני, אפשר יהיה למצוא מנגנונים סוציאליים נוספים (המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות), שיעניקו מימון להשגת תרופות מצילות חיים למי שידם אינה משגת.
המבקרים ישאלו - מדוע לא להעלות את מס הבריאות ולהכניס את הכיסוי ישירות לסל? והתשובה לכך כפולה: המדיניות הכלכלית של הממשלה אינה תומכת בהגדלת המיסוי, אלא בהקטנתו ובצדק. וכן, אם מס הבריאות יועלה, מי ערב לכך שההכנסות יופנו לכסות תרופות שאינן בסל ומצילות חיים? מה הערובה להבטיח שכספים אלו לא יילכו למחוזות אחרים, דבר שלא יכול לקרות כשאדם רוכש בכספו תוכנית ביטוח ספציפית לרכישת תרופות שאינן כלולות בסל.
בדיונים על ה"מהפכה" חובה לשאול, אם הרפורמה של ליצמן תעבור - האם כל החולים יקבלו תרופות מצילות חיים? והתשובה היא לא. לפחות 25% מהציבור שאינו מבוטח בביטוח משלים, לא ייהנה מהרפורמה. וכאן עולה עוד שאלה: למה? למה ששר הבריאות יפגע באוכלוסייה "שלו", שמהווה חלק משמעותי מקבוצת באזרחים שידם אינה משגת לרכוש ביטוח משלים?
והתשובה - כנראה ה"מהפכה" לא תצא לפועל.
■ הכותב הוא מומחה למדיניות בריאות ולביטוחי בריאות וסיעוד.