קווין דה בראונה, נבחרת בלגיה / צילום: רויטרס
בלגיה / המהפכה הגדולה
11.5 מיליון תושבים וכזאת נבחרת?
עשר שנים לאחור, 2008. הבלגים לא עולים ליורו. הטורניר הגדול השלישי ברציפות שהם מחמיצים, אחרי יורו 2004 ומונדיאל 2006. הכדורגל הבלגי מבחינה הישגית בקטסטרופה. באותה שנה משחק בפרמייר-ליג האנגלית רק בלגי אחד - בלם בשם קארל הופקינס, בסטוק סיטי. הבלגים, מדינה של 11.5 מיליון תושבים, נמצאים באמצע "תוכנית שורשים" שנועדה לטפל בכדורגל אחת ולתמיד, מהיסוד, עם עבודה על תשתיות, גיוס שחקנים, הגדלת כמות העוסקים בענף. הלחץ להצליח גובר כשהנבחרת נכשלת להעפיל גם למונדיאל 2010 ויורו 2012 ומשלימה חמישה טורנירים רצופים ללא נוכחות. לא משהו שאפשר לקבל אותו - בכל זאת, נבחרת שבשנות השמונים הגיעה לגמר היורו והפסידה בו (1980) ולחצי גמר מונדיאל (1986).
אבל תוכנית השורשים "מתקדמת בצורה טובה", טוענים בהתאחדות הבלגית. אחרי וינסנט קומפאני שמגיע למנצ'סטר סיטי ומרואן פלאייני לאברטון, מתחילים להגיח בוגרי התוכנית אחד אחרי השני - רומלו לוקאקו עוזב את אנדרלכט ונוחת בצ'לסי, ושנה אחריו מצטרף בחור צעיר ומהיר מליל הצרפתית, אדן הזאר. השיא מגיע עם ההחלטה של מנצ'סטר סיטי לשלם באוגוסט 2015 סכום שזוכה לביקורת עצומה, 75 מיליון אירו, תמורת קווין דה ברוינה מוולפסבורג הגרמנית, ההעברה השנייה הכי יקרה עד אז בפרמייר-ליג.
במונדיאל 2018 אנו רואים את התוצר המרהיב של המהפכה. במדינה הקטנה כבר משחקים 420 אלף כדורגלנים רשומים, הענף הפופולרי ביותר בבלגיה. 95% משחקני הסגל למונדיאל משחקנים מחוץ לליגה הבלגית, מתוכם 11 בפרמייר-ליג. הבשורה היותר מדהימה? זה ממש לא "דור הזהב" שחייב לזכות בתואר. אחרי דה ברוינה, קורטואה, פלאייני , לוקאקו והזאר יש עוד עשר שנים לאחור כדורגלנים שמסומנים להיות חלק מדור לא פחות מוצלח. נכון לתחילת עונת 2017/18 יש 216 שחקנים בלגים שמשחקים מחוץ למדינה. ואם התואר לא יקרה כבר במונדיאל הזה, זה גם בגלל שצרפת בחצי הגמר זו חתיכת משוכה.
צרפת / הסגל הטוב במונדיאל
יצואנית השחקנים מס' 2 בעולם
אצל צרפת, הסגלים שמרכיבים את הנבחרת הלאומית הם כמעט תמיד מרשימים. רק שכידוע שם זה לא נופל על כישרון, אלא כמעט תמיד על חדר ההלבשה, שחורים נגד לבנים, בני מהגרים נגד "מקומיים". בסוף שנת ה-90 הצליחה צרפת להיות מספיק טובה וגם מאוחדת כדי לשלוט לתקופה קצרה בכדורגל - עם זכייה במונדיאל 1998 ומיד אחריה (2000) זכייה ביורו.
בשנים האחרונות נראה שמאגר הכישרונות הצרפתי הוא בלתי נגמר. זה בא לידי ביטוי לא רק בכדורגל, אלא בגישה הכללית לפיה המדינה היא סוג של בית גידול, באמצעות שיטת האקדמיות שמהן יוצאים אחר כך אל הקבוצות הטובות בעולם. למשל, בעשור האחרון דווקא צרפת היא המדינה שמייצאת הכי הרבה כדורסלנים ל-NBA, וגם במפת הכדורגל העולמית הפכה לגורם מוביל - לא פחות מ-781 צרפתים משחקים, נכון לתחילת עונת 2017/18, מחוץ למדינה - נתון שהופך אותה ליצואנית הכדורגלנים השנייה בעולם אחרי ברזיל. למעשה, 8% מהכדורגלנים הלא-מקומיים שמשחקים בעולם מגיעים מצרפת.
גם הסגל הנוכחי בנבחרת הוא חלק מאותה גישה - 15 מ-23 שחקני הנבחרת של דידייה משחקים מחוץ לצרפת, ואלו שבחרו להישאר עושים זאת בעיקר בזכות הכסף הגדול שנכנס לליגה והמשכורות המשולמות מאז הרכישה של פריז סן ז'רמן על ידי זרוע ההשקעות של ממשלת קטאר.
הסגל הצרפתי הוא היקר ביותר מבחינת שווי במונדיאל - מוערך ב-1.08 מיליארד אירו, והוא כולל שלושה מהשחקנים היקרים בעולם - קיליאן אמבפה (שווי מוערך 120 מיליון אירו), אנטואן גריזמן (100 מיליון) ועוסמן דמבלה (80 מיליון).
צרפת עברה בדרך שתי אלופות עולם - את ארגנטינה בשמינית הגמר ואת אורוגוואי ברבע, ומבחינת ההרכב שיעלה למגרש - עם שני הבלמים וראן (ריאל מדריד ) ואומטיטי (ברצלונה) ולפניהם קאנטה ופוגבה, היא נראית כנבחרת שבנויה הכי טוב כדי לעמוד מול ההתקפה הבלגית שכבר כבשה 14 פעמים בטורניר הנוכחי. היא גם הנבחרת ההתקפית הטובה במונדיאל, וכבשה בכל 19 המשחקים הרשמיים האחרונים שלה.
