גם היום הצמרת המדינית לא יודעת לאן היא רוצה ללכת | פרשנות

מה נשתנה הלילה הזה? מה שסופגים תושבי הדרום במשך שבועות ממושכים, לא הביא עד אתמול לתגובה שונה ויצירתית של שר הביטחון, של צה״ל, ושל ראש הממשלה

חייל צה"ל ליד מקום נפילת רקטה בעוטף עזה / רויטרס
חייל צה"ל ליד מקום נפילת רקטה בעוטף עזה / רויטרס

בצהרי יום שישי שר הביטחון אביגדור ליברמן נראה נינוח. הוא הצטרף להרמת הכוסית של השקת סדרת "אריות הירדן", דוקו של ערוץ כאן שיעלה ביום א׳ לאוויר ועוסק בשירות המעורב - גברים ונשים - בגדודים של צה״ל.

ליברמן הודיע שלא יישאר להקרנה עצמה, אך לא פירט מהי הסיבה לכך. אפשר היה לחשוב שסתם אין לו ראש לשבת לצפות ב-40 דקות של דוקו, במיזוג קריר בתוך אולם הקולנוע של מוזיאון ארץ ישראל בתל-אביב.

באותה השעה נערכו כמדי יום שישי בארבעת החודשים האחרונים הפגנות ומהומות בסמוך לגדר של עזה.

שעתיים לאחר מכן, בשעה 15:00 בצהריים, הודיע דובר צה״ל על חדירת כטב״מ לתוך שטח ישראל בצפון. התגובה: ירי פטריוט להורידו. מספר שעות חלפו, ובדרום דיווח דובר צה״ל על רימונים, מטענים, בקבוקי תבערה, הבערת צמיגים וידויי אבנים לעבר הגדר בעזה.

עבור צה"ל והדרג המדיני בישראל, כך נראה יום שישי כמעט שיגרתי. מה שסופגים תושבי הדרום במשך שבועות ממושכים, לא הביא עד אתמול לתגובה שונה ויצירתית של שר הביטחון, של צה״ל, ושל ראש הממשלה.

אך הלילה שבין יום שישי ה-13 ביולי ליום לשבת ה-14 ביולי היה חריג.

צה״ל תקף באופן נרחב בכל רחבי הגדה, ולאורך כל הלילה, החל מן השעה 01:30 לפנות בוקר וכמעט אחת שעה, נשמעו אזעקות צבע אדום ברחבי המועצה האזורית אשכול, חוף אשקלון ושער הנגב.

עד לשעה שש בבוקר היו לפחות 14 שיגורי מרגמות מרצועת עזה לתוך שטח ישראל. בין 06:00 בבוקר לשעה 15:00 זוהו 60 שיגורים נוספים, ולפחות ירי אחד שנחשד על ידי צה"ל להיות ירי נ"ט.

אבל מה נשתנה הלילה הזה?

לפי הדיווחים, צה״ל תקף מחנה אימונים של החמאס ואתרים המשמשים להכנת בלוני/עפיפוני התבערה. צה״ל מסוגל היה לעשות זאת גם קודם לכן, וממילא העליונות הצבאית של צה״ל ברורה מאליה. אין פה תחרות בין הצדדים. בעוד צה״ל יודע להגיב ולפגוע, ניכר שהצמרת המדינית של ישראל אינה יודעת לאן היא רוצה ללכת.

בחודשים האחרונים ניסה הממשל האמריקאי להוביל למהלך של סיוע הומניטרי לעזה. מי שעמד בראש החץ של הפעילות הזו הוא השליח המיוחד ג׳ייסון גרינבלט. עם כל מאמציו לפעול, הוא צידד בישראל לאורך כל הדרך. בזכות התגובה, בכך שתושבי עוטף עזה לא אמורים לחיות תחת אש בלתי פוסקת. וגרינברג, גם עם סל כוונותיו הטובות, לא יכול להחליף את שיקולי המדיניות, היעדים והראייה למרחוק של ממשלת ישראל.

כמה ימים לפני שהחליט הקבינט הישראלי לסגור את מעבר כרם שלום לתנועת סחורות, צייץ גרינבלט בעברית:

"טוב לראות את השיפוצים במעבר כרם שלום שמאפשרים מעבר של אנשים וסחורות - במקרה הזה דלק חיוני - להיכנס ולצאת מעזה אחרי ההתקפה המבישה של החמאס על המעבר החשוב הזה אחרי ההתפרעויות בחודש שעבר".

הציוץ הזה נותר תלוי באויר, כאשר נתניהו וליברמן הודיעו ביום שני האחרון על סגירת מעבר כרם שלום. מאז אותו הציוץ עבר גרינבלט לצייץ על התאילנדים, פקיסטנים, אתיופיה ואריתראה. מה עם עזה? גרינבלט, חלק מממשל טראמפ במשך פחות מ-18 חודשים - ולכן אולי בדוחק, עוד ניתן לייחס לו את היותו חדש בזירה הבוערת הזו - עשוי ללמוד כמו ממשלים קודמים, דמוקרטים או רפובליקנים, שלגבול הלוהט של עזה, אין פתרונות צבאיים. אך האם הוא יפעיל לחץ כל שהוא על ישראל? ככל הנראה, לא.

מספר רב של אנשים, בישראל ומחוצה לה, מתריעים מזה תקופה ארוכה שעזה היא חבית נפץ העומדת להתפוצץ. מפצירים בישראל לשאוף לפתרונות יצירתיים ומדיניים. ואף על פי כן, הדרג המדיני הישראלי מסוגל להתקדם יום אחר יום, באמצעות הפעלת כוח צבאי, כהתרעה. אך נתניהו וליברמן לא יודעים מה לעשות מעבר לכך.