השופטת רונית פוזננסקי-כץ לא לבד: "התלחשות" בין חוקרים לשופטים באולם, דוחות משטרה חסויים שאינם מדויקים והגשת בקשות מעצר ריקות מתוכן - זוהי תמונת המצב באולמות המעצרים בבתי המשפט. כך עולה מדוח הסנגוריה הציבורית לשנת 2017 המתפרסם היום (א'), ובו מוקדש פרק שלם לפגמים ולליקויים בהליכי המעצר, על רקע "פרשת המסרונים" שהובילה להדחתה של השופטת רונית פוזננסקי-כץ.
בשבוע שעבר ניתנה החלטתו הדרמטית של בית הדין המשמעתי לשופטים, לפיה שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, רונית פוזננסקי-כץ, תודח מכס השיפוט בעקבות פרשת המסרונים. הפרשה - שעסקה בחילופי מסרונים בלתי ראויים בוואטסאפ בין פוזננסקי-כץ לבין חוקר רשות ניירות ערך, עו"ד ערן שחם-שביט, בפרשת בזק - חשפה ליקויים שנפלו באופן ניהול הליך המעצר לצורכי חקירה, שכלל דיונים שהתקיימו בלשכת השופטת במעמד הרשות החוקרת בלבד בשלב שבו החקירה הפכה גלויה, והתקיימו הארכות מעצר בנוכחות החשודים ועורכי דינם. אבל אם חשבתם שהשופטת פוזננסקי-כץ לבד, ושכל שאר מערכת המשפט מתנהלת בצורה ראויה - תחשבו שוב.
מדוח שמפרסמת הבוקר הסנגוריה הציבורית עולה כי ישנן התנהלויות נוספות של שופטים בין כותלי בית המשפט בהליכי המעצר שמעלות - לכל הפחות - סימני שאלה. כך, למשל, מתוארים בדוח הסנגוריה מקרים של "התלחשות" בין נציג היחידה החוקרת לשופט באולם. "גם כאשר הדיון מתנהל באולם בית המשפט ולא בלשכה, אנו עדים בחלק מהמקרים לפרקטיקה של 'התלחשות' פסולה בין נציג היחידה החוקרת לבין השופט. זאת, בין אם מדובר במצב בו 'ההתלחשות' מתקיימת בתחילת הדיון בבקשת הארכת המעצר, ובין אם מדובר ב'התלחשות' במהלך הדיון, כאשר נציג היחידה החוקרת מבקש להביא תשובה לשאלה שנשאל על-ידי הסנגור או על-ידי בית המשפט לידיעת בית המשפט בלבד", נכתב בדוח, וצוין כי "פרקטיקה זו צריכה להיפסק, בהיותה מנוגדת להוראות החוק, ובשים לב לכך שהיא יוצרת מראית-עין של חוסר הגינות בהליך... כל תשובה שמוסר נציג הרשות החוקרת לבית המשפט חייבת להיות מוגשת בכתב ומסומנת".
עוד נטען בדוח הסנגוריה הציבורית כי קיימת תופעה של דוחות חסויים לא מדויקים. "נוכח ריבוי הפגמים באופן עריכתם של דוחות סודיים על-ידי משטרת ישראל, יש להבטיח שיינתנו לשופטים התנאים שיאפשרו הקפדה על עיון מלא בחומר החקירה הגולמי, כולל צפייה בסרטונים", נכתב בדוח.
תופעה נוספת נגדה יוצאת הסנגוריה היא החיסיון הגורף על חומרים המוגשים על-ידי המשטרה והגבלה מופרזת על החקירה הנגדית. "במציאות הקיימת, על חומרים המוגשים לבית המשפט על-ידי נציגי הרשות החוקרת - תיק החקירה והדוחות הסודיים - מוטל באופן קבוע חיסיון גורף ואוטומטי, וכמעט לעולם לא נשקלת על-ידי בית המשפט האפשרות לצמצם את החיסיון", נכתב בדוח.
הערותיה של הסנגוריה על הפגמים בהליכי המעצר ניתנו במסגרת המלצות שמסרה לצוות הבדיקה שהקימה נשיאת בית המשפט העליון לסוגיית ממשק העבודה בין שופטים הדנים בבקשות להארכת מעצר לפני הגשת כתב אישום ובין גורמי התביעה, בעקבות "פרשת המסרונים".
פגמים נוספים עליהם עמדה הסנגוריה היו העומס המוטל על שופטי המעצרים; אופן שיבוץ שופטי מעצרים שלעתים מושפע מעמדת נציג המדינה (כפי שקרה בפרשת המסרונים, במסגרתה העלה עו"ד שחם-שביט בפני השופטת פוזננסקי-כץ את האפשרות שתדון בסבב מעצרים נוסף בפרשת בזק, לאחר שמספר חודשים קודם לכן דנה בסבב המעצרים הראשון בפרשה) וכן הגשת בקשות פגומות על-ידי המשטרה לבית המשפט ("הסנגוריה הציבורית נתקלת בליקויים משמעותיים הנוגעים לאופן הגשת הבקשות על-ידי המשטרה לבתי המשפט, בהם בקשות ריקות או חסרות", נכתב בדוח).
דוח הסנגוריה הציבורית לשנת 2017, שהוגש לשרת המשפטים ולוועדת הסנגוריה הציבורית, סוקר בהרחבה את פעילותה של הסנגוריה הציבורית בשנה החולפת וכן מגמות והתפתחויות כלליות הנוגעות למשפט הפלילי בכלל ולחירויות הפרט וזכויות חשודים, נאשמים ואסירים בפרט.
בין היתר כולל הדוח פרק מטריד במיוחד, שחוזר על עצמו בכל דוחות הסנגוריה מדי שנה, בנוגע לתנאי המעצר והכליאה של עצורים ואסירים. מהדוח עולה כי חרף החלטת בג"ץ לפני כשנה - לפיה על הרשויות לדאוג כי בתוך 9 חודשים כל האסירים במדינה יזכו לשטח מחיה של 3 מ"ר (ללא שטח השירותים והמקלחת) ובתוך 18 חודשים ל-4 מ"ר (או 4.5 מ"ר כולל שטח השירותים והמקלחת) - נכון להיום לא חל שינוי משמעותי בתנאי הכליאה של עצורים במדינת ישראל, וקיימת צפיפות בלתי נסבלת במתקני הכליאה, שמגיעה לכדי 2 עד 3 מ"ר בלבד לכלוא ולעתים אף פחות מכך.
מעבר לתנאי הצפיפות, צוין כי בחלק ממתקני הכליאה מוחזקים עצורים בתנאים הפוגעים בכבודם גם בהיבטים נוספים: מזה שנים רבות נצפים בחלק מתאי המעצר עזובה פיזית ותנאי מגורים קשים; תנאי היגיינה ותברואה ירודים ביותר, בגינם נאלצים רבים מהעצורים להתמודד גם עם תופעות של מקקים ומזיקים; תנאי מזג-אוויר קשים (חום וקור) ותחושת מחנק בתאים; החזקה בתנאי הפרדה או בידוד קשים ביותר; מזון בכמות ואיכות בלתי מספקת; שימוש לא מידתי בכבילה למיטה; מחסור בציוד בסיסי; קשיים במתן טיפול רפואי הולם ועוד.
בנוסף, הקשיים שחווים העצורים במסגרת השהות במעצר כוללים נסיעות ארוכות ומעייפות בין מתקני הכליאה לבתי המשפט, לתחנות המשטרה וליעדים נוספים כשהם כבולים בידיהם וברגליהם.
חיפוש משפיל בעירום מלא
הסנגוריה מתריעה מזה שנים על תנאי הכליאה הירודים, אך מהדוח החדש נראה כי דבר לא השתנה. מהדוח עולה כי גם השהות בחלק ממתקני המעצר שבבתי המשפט היא קשה, והתנאים שם כוללים צפיפות בלתי נסבלת בתאים; תנאי תברואה ואוורור ירודים ביותר; היעדר תנאים הולמים לקיומם של מפגשי עורך דין-לקוח; והובלה באיזוק לעיני הציבור הרחב, תוך פגיעה חמורה בכבודם של העצורים ובניגוד לחוק. בדוח צוינו לרעה תנאי המעצר הקשים בבית משפט השלום בירושלים.
מהדוח עולה כי בחלק מהמקרים נלווים אלמנטים משפילים במיוחד לאופן ביצוע המעצר. כך, נתקלה הסנגוריה הציבורית במקרים חוזרים ונשנים של חיפושים שנעשים בחלק מתחנות המשטרה בגופם של עצורים, ביניהם קטינים ואנשים ללא עבר פלילי, תוך שהם נדרשים להוריד את כל בגדיהם, נותרים עירומים כביום היוולדם ונאלצים לכרוע כשאחוריהם מופנים כלפי השוטרים העורכים את החיפוש.
ממגוון תיקים שבהם נחשפה התופעה נראה כי החיפושים המשפילים נערכו בניגוד לחוק, ותוך הפרה חמורה של זכותם החוקתית של העצורים לכבוד ולפרטיות. על-פי הדוח, "בתי המשפט הביעו לא אחת דאגה רבה מן הנוהג הפסול, ואף הביאו זאת לידי ביטוי בהחלטותיהם. זאת, בין באמצעות שחרור מן המעצר, בין באמצעות קיצור תקופת המעצר לשם הגברת הפיקוח על התנהלות המשטרה, ובין באמצעות העברת דרישה אל גורמי המשטרה האחראים ליתן הסבר. אך למרות זאת התופעה המטרידה נמשכת בחלק מתחנות המשטרה".
עוד הוקדש השנה פרק מיוחד בדוח פגמים באופן ניהול הליך המעצר, בעקבות "פרשת המסרונים". הדוח מפרט את עמדת הסנגוריה הציבורית כפי שהוצגה בפני הוועדה שמינתה הנשיאה חיות בעקבות פרשת המסרונים. הסנגוריה עמדה על שורה של פגמים בהליך, ובהם קיום דיונים במעמד צד אחד ודיונים בלשכת השופט; העומס המוטל על שופטי המעצרים ועוד.
בפרק נוסף מתייחסת הסנגוריה לתופעת "ריבוי המעצרים" בישראל, כאשר מזה שנים טוענים בסנגוריה הציבורית כי קיימת תופעה של ריבוי מעצרים בישראל ומגמה מטרידה של גידול עקבי במספר המעצרים. מנתוני משטרת ישראל עולה כי בשנת 1998 היו בישראל כ-38,000 "מעצרי ימים" - מעצרים במהלך החקירה ולפני הגשת כתב אישום. מספרם של אלה טיפס באופן הדרגתי והגיע לכ-61,000 בשנת 2016. בלמעלה ממחצית ממעצרי "הימים" (כ-34,000), כלל לא מוגש כתב אישום כנגד העצור, ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר מאוחר יותר.
גם מספרם של המעצרים עד תום ההליכים גדל באופן ניכר, ובעקביות: בשנת 1998 היו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים, ואילו בשנת 2016 היו 19,758 מעצרים עד תום ההליכים. מהדוח עולה כי בשנתיים האחרונות הייתה עצירה בגידול המתמיד של מספר המעצרים בישראל. עם זאת, טרם ניתן לומר אם אכן מסתמן שינוי מדיניות שיביא גם לקיטון משמעותי במספר המעצרים.
הדוח מפרט שורה של מקרים בהם בתי משפט הביעו ביקורת על מעצרי-שווא של המשטרה, בעקבות טיעוני הסנגורים הציבוריים. אחד מהמקרים הקשים המתוארים בדוח הוא המקרה של צ', אדם שנקלע למצוקה כלכלית והשאיר מכתב התאבדות בו תיאר את כוונתו לפגוע בעצמו. המשטרה עצרה אותו בחשד לאיומים וביקשה את הארכת מעצרו ב-3 ימים. בית המשפט הורה על שחרור החשוד ללא כל תנאי, וציין "כי ידה של המשטרה הייתה קלה מאוד על הדק המעצר בעניינו של החשוד", שכל חטאו טמון במצוקה הכלכלית אליה הגיע ובמחשבותיו לפגוע בעצמו; וכי הוא לא מוצא במכתב "ולו ראשית ראיה קלושה" הקושרת אותו לעבירה המיוחסת לו.
עוד צוין בדוח, בנוגע למעצרים של חשודים למשך הלילה, כי לתפיסת הסנגוריה הציבורית, ניתן לחסוך מאות מעצרי לילה מיותרים בשנה. "אין כל הצדקה להעניק למשטרה סמכויות נוספות ופוגעניות בחוק, כאשר עד כה לא נראה שהיא מקפידה על יישום החוק במסגרת סמכויותיה הקיימות, וכאשר יש דרך מידתית יותר למנוע את מעצרי הלילה המיותרים", נכתב בדוח.
משטרת ישראל: "טענות ממוחזרות"
ממשטרת ישראל נמסר: "מדובר בטענות ממוחזרות המתעלמות מהנתון החשוב, לפיו כ-97% מכתבי האישום המוגשים על-ידי התביעה המשטרתית לבית המשפט מסתיימים לבסוף בהרשעה.
"משטרת ישראל טרם קיבלה את ממצאי הדוח, אך אם אכן תכולתו היא כמופיע בפנייתכם, נראה כי הוא לוקה באי-דיוקים מהותיים והכללות שאינן נשענות על בסיס עובדתי.
"המשטרה פועלת כדין, תוך הקפדה יתרה על זכויות נחקרים, מתלוננים וקורבנות עבירה, ותוך איזונים ראויים בין טובת החקירה לזכויות אלה. ככל שמושמעת ביקורת שיפוטית בקצה, הרי שהיא נלמדת ונבחנת בהליך שגרתי ותדיר, מבלי להמתין לפרסומו של דוח זה או אחר.
"הדברים למשל אינם מתיישבים עם העובדה שכבר לפני כשנתיים מובל במשטרה הליך של הסדר תיק מותנה המהווה חלופה להליך הפלילי, כאשר רק מתחילת השנה בוצעו אלפי הסדרים מותנים כחלופה להליך הפלילי.
"המשטרה, במסגרת רפורמת האמו"ן שמוביל המפכ"ל אלשיך, שעיקרה מניעה מצבית ואסטרטגיית ניהול ממוקד, היא שיזמה ויוזמת עדיין הרחבת סל העבירות שניתן להפעיל בהן הסדרים כאלה ולהימנע מהפעלת פרוצדורה פלילית.
"לטענות שעניינן ריבוי מעצרים אין כל אחיזה במציאות, שכן בשנים האחרונות קיימת ירידה מתמדת ועקבית בכמות המעצרים שמבצעת המשטרה, להוציא באוכלוסיות שסבלו משיטור חסר, כאלה אשר פריסת תחנות משטרה חדשות מאפשרת לתת שירותי משטרה טובים יותר.
"זאת ועוד, רפורמת האמו"ן שינתה באופן בולט את התמהיל בין אכיפה למניעה, מה שמצמצם למינימום את הפוטנציאל של שיטור יתר.
"נדגיש כי המעצר הינו כלי הכרחי וחשוב שהחוק מקנה לכל שוטר לאכיפת החוק והגנה על קורבנות עבירה, כמו גם מניעת שיבוש חקירה, ולמרות זאת המשטרה נמנעת מלבצעו שלא לצורך ועוצרת חשודים במקרים המתאימים לכך לצרכים המותרים בחוק.
"לפני כל החלטה על מעצר של חשוד בביצוע עבירה נבחנות עילות המעצר הקבועות בחוק. כמו כן נבדקת רמת מסוכנות החשוד, וזאת על-מנת להגן על שלום הציבור וביטחונו ולמנוע שיבוש הליכים והימלטות מפני החוק, והכול בהתאם לצורכי החקירה. לבסוף, כל החלטה בנושא זה מתבצעת לאחר הליך מוקפד ובחינה מדוקדקת של נסיבות כל מקרה ובפיקוח הדוק של בית המשפט".
המחיר היקר של ייצוג חשודים ונאשמים חינם אין-כסף: 176 מיליון שקל
כמה עולה למדינה ייצוגם בחינם של חשודים ונאשמים בהליכים פליליים? דוח הסנגוריה הציבורית המתפרסם היום עונה גם לשאלה זו, וממנו עולה כי היקף התשלומים הכולל בגין העסקת עורכי הדין החיצוניים על-ידי הסנגוריה הציבורית, והוצאות הגנה בהליכים פליליים, עמד בשנת 2017 על כ-176 מיליון שקל. נתון זה, צוין בדוח, משקף עמידה בתקציב שנקבע לסנגוריה הציבורית לשנת 2017 על-ידי אגף התקציבים במשרד האוצר והנהלת משרד המשפטים, שעמד על כ-186 מיליון שקל (בתוספת 10 מיליון שקל מותנים בהכנסה מאגרות).
1,546 שקל להליך
על-פי הדוח, כאשר מחלקים את הוצאות הסנגוריה במספר ההליכים שבהם ייצגו השנה סנגורים ציבוריים, עולה כי העלות הממוצעת להליך בשנת 2017 הייתה כ-1,546 שקל. בשנת 2016 עמד הממוצע על 1,614 שקל לתיק וב-2015 על 1,645 שקל לתיק.
עבודת הסנגוריה הציבורית מתחלקת בכל שנה בין מאות עורכי דין. כל עורך דין רשאי לפנות בכל עת בבקשה להתקבל לרשימת הסנגורים הציבוריים. מהדוח עולה, כי ישנה תחלופה משמעותית ומתמדת של עורכי דין העובדים עם הסנגוריה. כך, בשנת 2017 עבדו עם הסנגוריה הציבורית 965 עורכי דין פעילים (פנימיים וחיצוניים), ושיעור התחלופה ברמה הארצית עמד בשנת על 10.47%. עוד נבדקו 50 עורכי הדין שמונו לייצג מטעם הסנגוריה הציבורית מספר הפעמים הרב ביותר בשנים 2016 ו-2017, והשוואה זו העלתה כי 11 מעורכי הדין שהופיעו ברשימה בשנת 2017 לא הופיעו בה בשנת 2016 - נתון המשקף תחלופה של 22% בתוך שנה. בדיקה אחרת של 10 עורכי הדין שמונו לייצג מטעם הסנגוריה הציבורית מספר הפעמים הרב ביותר באותן שנים העלתה, כי 4 מבין עורכי הדין שהיו ברשימה בשנת 2015 לא הופיעו בה שוב בשנת 2017 - תחלופה של 40% בתוך שנתיים.
בהשוואה רב-שנתית בין קבוצת 50 עורכי הדין בעלי השכר הגבוה ביותר בשנת 2017 לעומת 2016 נרשמה תחלופה של 32% בתוך שנה; כאשר התחלופה המשמעותית ביותר נרשמה בבחינת 10 עורכי הדין להם שולמו בשנים 2017 ו-2015 הסכומים הגבוהים ביותר מבין הסנגורים הציבוריים - התברר כי רק שני עורכי דין נמצאו בשתי הרשימות. כלומר, המדובר בתחלופה של 80% בתוך שנתיים.
חוזה העסקה מיוחד
הדוח מפרט גם את דרכי ההעסקה ואופן התשלום לסנגורים החיצוניים, ואלה כוללים חמש דרכים: הראשונה, מינוי מתיק לתיק, כשהתשלום נעשה בהתאם לתעריף המפורט בתקנות הסנגוריה הציבורית (שכר-טרחה לסנגורים ציבוריים). היקף התשלומים בשנת 2017 לעורכי הדין שהועסקו בדרך עמד על מעל 130.8 מיליון שקל.
דרך העסקה נוספת הנה בתורנות בבית המשפט, כשהתשלום הוא לפי שעות התורנות ו/או שעות הכוננות שבוצעו. השימוש בדרך העסקה זו רלוונטי רק לצורך ייצוג בהליכי מעצר בבתי משפט השלום, והיקף התשלומים בשנת 2017 לעורכי הדין שהועסקו בדרך זו עמד על כ-12.5 מיליון שקל.
דרך נוספת היא העסקה במסגרת חוזה העסקה מיוחד, הקובע מראש ייצוג במספר תיקים מוגדר לתקופה, כשהתשלום הוא קבוע לכל תיק ותיק ומשולם ב-12 תשלומים חודשיים שווים ("חוזי ריטיינר"). צורת העסקה זו משמשת לייצוג בתיקים פליליים המוגשים על-ידי לשכות התביעה של משטרת ישראל לבתי משפט השלום, וכן לייצוג מאושפזים בכפייה בפני ועדות פסיכיאטריות מחוזיות בבתי החולים. בשנת 2017 נחתמו 506 "חוזי ריטיינר" עם סנגורים ציבוריים חיצוניים בכל מחוזות הסנגוריה, ושולמו כ-20.5 מיליון שקל לעורכי הדין בגינם.
הסנגוריה מעסיקה עורכי דין חיצוניים גם במסגרת חוזה העסקה מיוחד, הקובע תשלום עבור יום עבודה בבית המשפט, שם אמור הסנגור לקלוט לטיפולו את כל הנאשמים שהוזמנו לאותו יום לעריכת "דיון מקדמי" בכתב האישום שהוגש נגדם - "ימי הקראות" - ושכרם של עורכי הדין משולם לפי מספר ימי ההקראות בהם הופיעו ולא לפי מספר התיקים הפליליים בהם ייצגו. בשנת 2017 שולם סך של כ-5.27 מיליון שקל ל-89 סנגורים ציבוריים חיצוניים שהועסקו בדרך זו.
דרך העסקה נוספת הנה במסגרת חוזה העסקה מיוחד, על-פי שעות עבודה, כאשר התעריף לשעה ומספר שעות העבודה לתקופה נקבעו מראש. צורת העסקה זו משמשת לייצוג בתיקים גדולים ומורכבים, בהם נדרשות שעות הכנה מרובות, כאשר התעריפים המפורטים בתקנות אינם יכולים להוות תמורה הולמת למאמץ המושקע; אך מהדוח עולה כי אלה מעטים. היקף התשלומים בשנת 2017 לעורכי הדין שהועסקו בדרך עמד על כ-1.3 מיליון שקל בלבד.