בועה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
ב-2001 יצא לאור בישראל ספרו של גידי רף "יומנו של סטארט-אפיסט בדרך למכה". בספר תיאר רף באופן משעשע עולם ההייטק בשנות הדוטקום העליזות בשלהי בועת האינטרנט של שנת 2000. רף שם ללעג את העולם התרבותי אפוף האשליות והחשיבות העצמית שבו עטפה את עצמה תעשיית האינטרנט בטרם גררה את העולם לבועה הראשונה של המאה הזו.
נזכרתי בספרו של רף כשקראתי לאחרונה את הספר "Disrupted - My Misadventure in the Start-Up Bubble" , פרי עטו של דן ליונס, שיצא לאור לפני שנתיים. ליונס היה העורך הטכנולוגי של מגזין "ניוזוויק", ובשנת 2013 הצטרף לסטארט-אפ HubSpot שגייס יותר מ-100 מיליון דולר. הוא בילה שם כשנה וחצי, עד שהחברה הונפקה בנאסד"ק.
לטורים הקודמים של חנן שטיינהרט:
בועה אחת, בועה שנייה, בועה שלישית. פוף!
מי צריך תכנון מרכזי בשווקים? תנו להם לעבוד לבד
איך הורסים חברה קפיטליסטית? פוגעים במטבע שלה
וכך הוא מתאר בספר, שטיפס חיש מהר לרשימת רבי המכר של "ניו-יורק טיימס": "כלבים משוטטים במסדרונות המשרדים, שמעוצבים בסגנון גן ילדים... בצהריים אני מוזמן לקומה השנייה וכולם עושים שכיבות סמיכה יחד... כולם צפופים במרחב אחד כמו מפעל חולצות בבנגלדש, רק עם לפטופים במקום מכונות תפירה... מדי פעם פורצים 'קרבות אקדחים'. 'הילדים' משחקים בלירות זה בזה ולהסתתר מתחת לשולחנות... לאף אחד אין משרד או שולחן.... כל אחד תופס לו איזה מקום פנוי..."
הספר ממשיך בתיאורים: "בשבועיים הראשונים ביליתי בהדרכה... 'אנחנו לא מייצרים כאן מוצר, אנחנו מובילים מהפכה עולמית, משנים את החיים של אנשים', מסביר המדריך. האמת היא שאנחנו בסך הכול מוכרים תוכנה המאפשרת לעסקים קטנים לשווק אונליין ולמכור עוד קצת מוצרים. הלקוחות שלנו כוללים אנשים שמפוצצים אנשים באימיילים שהם מעולם לא ביקשו, שנושאים כותרות מטעות כדי שהם יתפתו לפתוח אותם, אך המדריך עסוק בלהט בשטיפת מוח על איך אנחנו משנים את העולם והופכים אותו למקום טוב יותר. העובדים החדשים מהנהנים בראשם..."
"התחושה היא כאילו נקלעתי לקבוצת אנשים שחיו במשך שנים בבדידות ויצרו לעצמם שפה, ריטואלים, דת משל עצמם, ואפילו במובנים מסוימים מציאות משל עצמם"...
אלא שהסיפור של ליונס אינו מתמצה רק בתיאור מקרה פרטי וספציפי של הנעשה בחברת הייטק. כמו קודמו הישראלי, ספרו של רף, הספר של ליונס מביא לקוראים את סיפורה של תת תרבות שנערצת על ידי ההמונים והתקשורת, ואותה הוא מצייר כסוג של כת.
כעבור כמה חודשים שבהם שהה ליונס בחברה הוא פנה לחבר שמכיר היטב את עולם הסטארט-אפים. "המקום נראה מחוץ לשליטה", התלונן באוזני החבר, ותהה אם אולי עדיף שיעזוב. החבר הרגיעו: "כל מה שאתה חווה הוא לגמרי נורמלי. הרי מה הסוד הגדול של כל הסטארט-אפים האלו", הסביר, "הסוד הגדול הוא שלאף אחד אין מושג מה הם עושים. כשזה מגיע לניהול, היום זהו עידן הטירונים. הם פשוט ממציאים את הדברים תוך כדי תנועה, וכשהם מנסים להביא מנהלים יותר מנוסים ומקצועיים, הם בדרך כלל עוזבים בתוך זמן קצר. אפילו כמה מחברות הטק הגדולות הן בתת-תפקוד (Dysfunctional) מוחלט".
"אל תהיה רווחי, רק תצמח מהר"
החבר, שעבד בתעשיית ההייטק מאז שנות השמונים, כמפתח, יועץ ובנקאי השקעות, המשיך להסביר: "היום כבר לא מתוגמלים על המצאת טכנולוגיה מדהימה, היום הכול סובב סביב המודל העסקי. השוק משלם על חברה שצומחת מהר. אל תהיה רווחי, רק תצמח מהר".
צמיחה מהירה מובילה להנפקה, וזו מתגמלת את המשקיעים ואת הבנקאים. הייטק בחסות בועת האשראי 2018.
לפי מחקר של ג'י ריטר מאוניברסיטת פלורידה, בשנת 2017, 83% מחברות ההייטק שהנפיקו מניות לציבור הפסידו כסף. הפעם הקודמת שחברות הייטק הנפיקו ללא רווחים בממדים כאלו הייתה 1999 (86%). אגב, בשנת 1980, כאשר סטיב ג'ובס הנפיק את אפל, החברה הייתה רווחית, כמו 91% מהחברות שהנפיקו באותה שנה.
באקלים של בועת הטק 2.0 נולדה בעמק הסיליקון סיסמא: Losing money is not a bug. it’s a feature, "להפסיד כסף זה לא באג, זה תכונה (כמו של מוצר)".
החברות ממשיכות להפסיד ים של כספים גם שנים לאחר שהונפקו לציבור. הרשימה כה גדולה שלא נטרח לפרט, אך הסיכום פשוט וחוזר על עצמו. חברות ששוות מיליארדים, קרנות הון סיכון שהרוויחו מאות מיליונים, יזמים ועובדים שהרוויחו עשרות מיליונים, והכול מחברות המפסידות עשרות ומאות מיליונים של דולרים שנה אחר שנה, כסף של אחרים, לעיתים כבר חמש, עשר ואף 15 שנה.
וכך כסף ציבורי שמקורו במכונות הדפוס של הבנק המרכזי האמריקאי גורם להרס של עסקים נורמליים שאינם יכולים להרשות לעצמם לפעול בהפסדים של מאות מיליוני דולרים לאורך שנים. הנה כי כן עוד תוצאה של בועת האשראי. טכנולוגיות משבשות (Disruptive technologies), הנובעות לא מחדשנות אלא מכסף זול.
האם עסקים כאלו יכולים בכלל להרוויח כסף אי פעם או שעיקר החדשנות אינה בטכנולוגיה אלא ביכולת לקיים סוג חדש של עסק, כזה שלעולם אינו חייב להרוויח כסף אלא יקווה לחיות על כספם של אחרים?
האם אובר תצליח להרוויח אי פעם?
החברה הפרטית שגייסה את סכומי הכסף הגדולים ביותר בבועה 2.0 היא חברת שיתוף הנסיעות אובר. מאז 2010 היא גייסה כ-21.7 מיליארד דולר. הדוחות הכספיים של החברה אינם רשמיים או פומביים, הם הודלפו לתקשורת, וגם פורסמו באופן סלקטיבי וכללי, ובכל זאת הם מרתקים.
בשנת 2017 החברה הגדילה את הפסדיה לכ-4.5 מיליארד דולר. גם הכנסות החברה גדלו באופן דרמטי ועמדו על כ-7.5 מיליארד דולר. מיליארדים היו ההפסדים גם בשנים 2016 ו-2015.
אובר כידוע מפעילה צי של נהגים ומכוניות העובדים עבורה בקבלנות. כ-80% מהכנסות החברה שולמו לנהגים-קבלנים אלו. הוצאות נוספות, כמו עמלות לצדדים שלישיים, עמדו על כ-9.9% והשאירו לחברה לצורך האופרציה כ-9.6% מהכנסותיה. הוצאות אובר לתפעול המערכת עמדו על כ-15.6% מסך ההכנסות. בגדול, ההפסדים של אובר עמדו אפוא על כ-50% מהכנסותיה. השאלה האם אובר יכולה להרוויח כסף ובפרט את סכומי הכסף הגדולים המסוגלים להצדיק שווי של 62 מיליארד דולר, כשווי סיבוב הגיוס האחרון --שלא לדבר על החזר 22 מיליארד הדולר שהושקעו - עדיין תלויה מאוד באוויר.
אובר היא רק דוגמה טובה לעולם המושגים של ההייטק היום. בספרו ממשיך וקובע ליונס: "עמק הסיליקון התנתק באופן רשמי מהמציאות בפעם השנייה בשני עשורים, ואפילו משקיעים מנוסים ומתוחכמים מודים כי הם כבר לא יכולים להבחין בין טוב לרע.
הטריק החדש-ישן: דיווחי נון-גאאפ
כדי לטשטש את התמונה, התפתח בשוקי ההון מוסד חדש-ישן - דיווחים כספיים מדומים. לפי החוק, חברות ציבוריות חייבות לפרסם דוחות כספיים בהתאם לסטנדרט חשבונאי מסוים המכונה גאאפ (GAAP- General Accepted Accounting Principals). הסטנדרט הזה נועד לוודא שכל דיווחי החברות הציבוריות יהיו זהים ויכללו את כל המידע החשוב שיש לגלות למשקיעים.
בנוסף לדיווחי הגאאפ מותר לחברה גם לדווח Non GAAP. אלו דיווחים המתבססים על היגיון אחר, כפי שהנהלת החברה מוצאת לנכון. למשל, אם לחברה הייתה הוצאה גדולה חד פעמית יכולים המנהלים שלא לכלול את ההוצאה בדיווח ה"נון-גאאפ" בנימוק שהוצאה חד פעמית כזו אינה מלמדת על המצב האמיתי והמתמשך של החברה.
עם השנים הפכו דיווחי הנון-גאאפ ליותר ויותר פופולריים וגם קיבלו ביטוי מיוחד בהודעות של החברות לעיתונות ובסיקור התקשורתי של החברות.
לא רק חברות קטנות משפצות את הדוחות הכספיים. הנה למשל דיווח של בלומברג משנת 2017: "פייסבוק עדיין מדווחת את הכנסותיה ללא עלויות השכר המשולם במניות, אלו היו קבורים בעמוד 11 של הדוחות. ההכנסות נטו של החברה ב-2015 קפצו מ-3.7 מיליארד דולר לפי כללי גאאפ ל-6.5 מיליארד דולר לפי נון-גאאפ, קפיצה של 78%".
מאמר של ה"ניו-יורק טיימס" מאפריל 2016 מפרט: "לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה, 90% מהחברות הכלולות במדד 500 S&P דיווחו לפי נון-גאאפ בשנת 2014 לעומת 72% בשנת 2009. המחקר גם הראה כי ב-2015 ההכנסות על פי נון-גאאפ עלו בממוצע ב-6.6% (בהשוואה ל-2014). לעומת זאת, לפי כללי גאאפ ההכנסות דווקא ירדו ב-11% (לעומת 2014)".
בשנת 2011 התפרסם הספר "This Time is Different - Eight Centuries of Financial Folly" ("הפעם זה שונה - שמונה מאות של איוולת כלכלית"), פרי עטם של שני כלכלנים בעלי מוניטין, כרמן ריינהרט וקנת רוגוף.
שם הספר אינו מקרי כמובן. הוא סוקר משברים כלכליים שונים לאורך שש מאות שנה ובעשרות מדינות, ומסביר: "בכל פעם המומחים טענו: 'הפעם זה שונה' והסבירו כי הכללים הישנים של הערכות שווי לא חלים עוד ושהסיטואציה החדשה אינה דומה בשום דרך לקטסטרופות העבר" .
קהילת ההייטק מלאה במומחים שמסבירים מדוע גם הפעם זה שונה ומדוע 2018 שונה מאוד מ-1999. נותר לנו רק להמתין ולראות אם ה"טכנולוגיה ההרסנית" תצליח להרוס את מה שהוכח כנכון שוב ושוב לאורך מאות שנות היסטוריה של "איוולת כלכלית" או שמא הפעם זה שונה, בדיוק כמו שהבטיחו ששנת 2000 תהיה.
■ הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com.