APPLE, אפל / רויטרס
זהו, המירוץ נגמר. לרגע אחד, קצת לפני השעה 19:00 בערב, מניית אפל נגעה בגביע הקדוש - שווי שוק של טריליון דולר. זו הפעם הראשונה שחברה ציבורית מגיעה לשווי כזה אי פעם. יצרנית האייפון, האייפד והמק הגיעה לקו הגמר למרות הכישלונות והנפילות לאורך השנים, למרות המוות של סטיב ג'ובס, למרות החששות ממנהיגותו של טים קוק, למרות נבואות הזעם שאפפו כמעט כל דוח רבעוני, למרות החשש ממלחמת הסחר עם סין, למרות ולמרות ולמרות.
כן, זה רק הישג סמלי. וכן, אם מצמידים את שווי החברות של פעם לערכים של היום, היו כבר כמה חברות שהיו שוות כמה טריליונים. וכן, גם בימינו יש חברות שאם יונפקו - צפויות להגיע לשווי גבוה יותר. וכן, יש סיבות טובות לחשוש מהעוצמה הפיננסית האדירה שמרוכזת בידי ענקיות הטכנולוגיה. אבל למרות זאת, הניצחון חסר המשמעות הממשית הזה מלמד אותנו כמה דברים.
באזז זה לא הכל. אפשר לדבר שעות על מעלותיו ומגרעותיו של סטיב ג'ובס, לכתוב עליהן ספרים וליצור על בסיסן סרטים. האיש חולל במו ידיו (וידיהם של עוזריו, שלא תמיד זכו לקרדיט) כמה ממהפכות הצרכנות הטכנולוגית הגדולות ביותר של העשורים האחרונים. אלא שג'ובס גם היה האיש שיצר סביב אפל את מה שמכונה "שדה עיוות המציאות": פער מדהים בין הדרך שבה היא ומעריציה תופסים את העולם, לבין מה שקורה בפועל.
אירועי חשיפת המוצרים שערך ג'ובס הזכירו טקסים דתיים, יותר מאשר אירועים של חברות טכנולוגיה שבסך הכל מוכרת מחשבים וטלפונים. מכורי החברה ישנו בשקי שינה מחוץ לחנויות כדי לשים את ידיהם על אייפון או אייפד חדש ביום המכירה הראשון. יריבות, כמו גוגל או סמסונג, זכו ל"מלחמה גרעינית" כהגדרתו של ג'ובס, שהתבטאה בין היתר בתביעות ענק. התקשורת עסקה באפל בלי הפסקה - כמו שעוסקים בתופעת פופ, לא בחברת טכנולוגיה. הבאזז היה בשיאו, ואפל הייתה הרבה יותר מסתם חברה.
השוק, כמובן, לא חסין מבאזז. ובכל זאת, טים קוק קטע את החגיגה הזאת. האירועים חזרו להיות די סטנדרטיים, אפילו משעממים. אפל הקלה על רכישת מוצריה, והפכה את תורי הענק לנחלת העבר. הסכסוכים מול המתחרות, ברובם, יושבו. הכת של אפל פורקה, פחות או יותר. זו הפכה להיות שוב סתם חברה, שמקפידה על חשאיות קצת יותר מהמקובל.
היו שחששו שזו תחילת הסוף של אפל, כחברה הציבורית הגדולה בעולם. בפועל, ביום פרישתו של ג'ובס מתפקיד המנכ"ל ב-5 באוגוסט 2011, המניה הייתה שווה 310 מיליארד דולר (בערכים של אז). היום, אחרי עוד רבעון חזק להפליא , היא שווה טריליון.
המצאות זה לא הכל. אם סטיב ג'ובס המציא מחדש את עולם הטכנולוגיה, לטים קוק אין כל שאיפות כאלה. מוצרי החומרה שהושקו בימיו - כמו אפל ווטש או הרמקולים החכמים הומפוד - לא הפכו להצלחה מסחררת. אפל אמנם מחזקת את כוחה בתחום התוכנה, שהופך דומיננטי יותר בדוחות שלה, אבל היא עדיין תלויה לחלוטין במכירות האייפון.
אם סטיב ג'ובס התעקש שיש רק דרך אחת נכונה לעשות סמארטפון - להשיק כל שנה מכשיר חדש בגודל 4 אינץ' - קוק העדיף להקשיב לצרכנים. אז הוא הגדיל את המסך, והוציא את דגמי הפלוס המוגדלים עוד יותר, והוציא דגמים מוזלים, ובחן איך אפשר להשתלב בשווקים עולמיים, תוך דגש על סין.
בשנה שעברה הגיע תורו של האייפון X - סמארטפון שעולה 1,000 דולר, ושמסך התצוגה מהווה כמעט את כל חזיתו. רבים ניבאו למיזם הזה התרסקות. העובדה שאפל מוכרת בתקופה האחרונה פחות אייפונים משצופים לה, אך מכניסה מהם יותר כסף, מעידה שהוא הצליח בגדול.
חלומות זה לא הכל. ארבע חברות טכנולוגיה נהנו בשבועות האחרונים משווי שנע סביב קו 900 מיליארד הדולרים: אפל, אמזון, אלפבית (החברה-האם של גוגל) ומיקרוסופט. אלפבית ומיקרוסופט מראש סומנו כמועמדות חלשות יותר לכתר, עליית המניה שלהן לא הייתה מהירה מספיק. אבל אמזון, שהכפילה את ערכה פי כ-1.5 מתחילת השנה, נראתה כמו אופציה הרבה יותר ממשית, ולא מעט אנליסטים הימרו דווקא עליה ולא על הענקית מקופרטינו.
שווי השוק האסטרונומי של אמזון מבוסס על ההערכה שהחברה, שתחגוג בשנה הבאה חצי יובל להיווסדה, עדיין רחוקה משיאה. ההתפשטות שלה לכל תחום אפשרי, צמיחת עסקי מחשוב הענן והפרסומות, ובעיקר העובדה שהיא סוף סוף מציגה רווחים אמיתיים - כל אלה גורמים למשקיעים להאמין שזו רק ההתחלה.
ובכל זאת, את מה שאמזון עוד צריכה להוכיח, אפל מוכיחה מדי רבעון. הרווח הנקי של ג'ף בזוס וחבורתו ברבעון האחרון, 2.5 מיליארד דולר, גבוה בהרבה מבעבר - אך עדיין פחות מרבע מהרווח הנקי של יצרנית האייפון באותה תקופה, 11.5 מיליארד דולר. מכפילי הרווח הדמיוניים, שלפיהם אמזון נסחרת, מעוררים לא מעט הרמות גבה. כן, עדיין ייתכן מאוד ששוויה יעקוף את זה של אפל בעוד כמה חודשים, בהתאם לחדשות ולדוחות הבאים. אבל כרגע, לפחות, הסולידיות ניצחה את אי-הוודאות.
שיבוש זה לא הכל. שיבוש, או Disruption בלעז, היא אחת המילים הפופולריות (והמאוסות) ביותר בעמק הסיליקון בעשור האחרון. היא מתארת את יכולתה של חברה לשנות באופן עמוק, בלתי נתפס לעתים, תעשיות מסורתיות ותחומי פעילות אנושיים שלא השתנו זמן רב. חמש חברות הטכנולוגיה הגדולות, אם לכלול ברשימה את פייסבוק החבוטה, הן כמובן משבשות ענק. ובכל זאת, אפשר למקם אותן על סקאלת השיבוש.
בצד אחד נמצאות פייסבוק, אלפבית ואמזון. הראשונה משנה ללא היכר את התקשורת האנושית, את עולם המדיה והפוליטיקה, ובמשך שנים עשתה הכל כדי "לבלוע" לתוכה את האינטרנט כולו. השנייה לא מסתפקת בשינוי חסר התקדים של הדרך שבה אנו מוצאים מידע, ומתפרסת לכל עבר - מכוניות אוטונומיות, פרויקטים בתחום החלל, ניסיון להאריך את חיי האדם, והרשימה עוד ארוכה להפליא. השלישית מטלטלת כל תחום קמעונאות שהיא קורצת לכיוונו, ובהרף עין הופכת תעשיות שלמות על פיהן.
לשיבושים האלה יש כמובן גם מחיר: פייסבוק והרשתות החברתיות האחרות הפכו לכלי בידיהם של גורמים המבקשים לרסק את הדמוקרטיה המערבית. היא, לצד אלפבית, אחראית לחיסול הפרטיות שלנו במרחב המקוון - ובכלל. אמזון הופכת לנגד עינינו לטיטאן חובק-כל, שירכז בידיו כוח שטרם נראה כמוהו. קשה לראות בכך מצב בריא.
אפל ומיקרוסופט, מנגד, הן חברות שכבר שיבשו את שלהן. כעת הן לא מתמקדות בשינוי העולם, אלא במכירת מוצרים מוכרים, המשתכללים בהדרגה, בשולי רווח נאים. זה משעמם יותר, יוצר פחות בעיות מוסריות שמתבטאות בחקירות רגולטוריות ובזעם ציבורי, ומוכיח שעם כל הכבוד לסיפורים היפים על ענף הטכנולוגיה פורץ הדרך - אפשר גם לשבת בצד, להשתפר ולהשתפר, ופשוט לעשות המון כסף.