האם ייקבע רף מינימלי של דמי מחיה שמספיקים לקיום בכבוד?

שופטת בית המשפט העליון, פרופ' דפנה ברק-ארז, הרצתה היום (ו') במהלך כנס חדלות הפירעון של לשכת עורכי הדין באילת על נושא "דמי מחיה והזכות לקיום בכבוד" וחוק חדלות הפירעון החדש. ברק-ארז אמרה: "מה שנתפס כבלתי אפשרי רק לפני 15 שנה, כלומר קביעת סטנדרט של קיום מינימלי בכבוד על-ידי רשויות השלטון, הפך להיות המיינסטרים של החקיקה - וזו בשורה".

השאלה המרכזית בה דנה השופטת ברק-ארז היא: איפה עובר הגבול של הזכות לקיום בכבוד, כלומר מהו המינימום של הזכות לקיום בכבוד? השופטת סקרה את ההיסטוריה המשפטית מתחילת שנות ה-90 דרך שני פסקי דין משמעותיים - "מחויבות" ו"חסן" - עד לשילוב ההתייחסות הקונקרטית לנושא במסגרת חוק חדלות הפירעון החדש.

ברק-ארז הוסיפה ואמרה כי "שילוב דמי המחיה והזכות לקיום בכבוד בחוק החדש הוא מהפכני וממשיך את ההגנה על מינימום של קיום בכבוד בפסיקתו של בית המשפט העליון. במובן זה, הכנסת קיבלה את העיקרון שנקבע בפסיקה ותרגמה אותו לשפת המעשה".

לדבריה, "לא מספיק שבית המשפט יגן על זכויות אדם לבד, אלא צריך גם את שאר הרשויות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוק החדש - יישומו חשוב. לפני 15 שנה היו חששות והסתייגויות לגבי ההכרה השיפוטית בזכות למינימום של קיום בכבוד. היום זה כבר חלק מחוק רשמי. חוק חדלות הפירעון הוא דוגמה לקידום חקיקה לזכויות אדם. עם זאת, יש לזכור שהמהלך הזה היה יותר פשוט, לפחות במידה מסוימת, מאחר שאינו כרוך בהשתת עלויות ישירות על תקציב המדינה".

כונסת הנכסים הרשמית, עו"ד סיגל יעקובי, שאלה את השופטת ברק-ארז - האם הקביעה של דמי מחיה מינימליים במסגרת החוק החדש תשפיע על קביעתם במקרה שהם כן יגרמו להשתת עלויות על המדינה. השופטת ברק-ארז ענתה כי לא ניתן לתת "פרה-רולינג" בנושא הזה. לדבריה, מדובר בשתי זירות נפרדות שהלימוד ביניהן אינו במונחים של "אחד על אחד", אך מצד שני מדובר בזירות ששייכות לאותה שיטת משפט, ויש ביניהן תהליך של הזנה.