קוסמו 9.8 / צילום: שאטרסטוק
חבל ואלוניה סובל, קצת כמו המדינה שלו, מתדמית של "מקום משעמם". איך אמר לי פעם חבר: "בלגיה היא כמו פתח תקוה של אירופה, לא?!". אז זהו, שלא. אלא אם כן מבצרים עם סיפורים, מסעדות עטורות כוכבי מישלן, טיול ביערות ונזירים שעושים בירה נערצת משעממים אותך. אם כן, אז ואלוניה הוא נומבון פורטה. אבל אם כל אלה נשמעים לך כמו הדברים שאתה רוצה לפגוש בחופשה שלך, אז טוס לבריסל, שים ג'י.פי.אס. והיי דרומה!
קחו למשל את אריק דומב, שמפעל חייו הוא התחנה הראשונה ששווה לעצור בה בואכה ואלוניה. דומב, עורך דין בלגי, קם בוקר אחד עם חלום בלתי צנוע בעליל - להקים גן עדן.
זה התחיל עם הקמת מתחם לציפורים מכל היבשות בשטחו של מנזר עתיק שמצא חן בעיניו, ונמשך עם מגוון של יונקים וזוחלים ועצים אקזוטיים. לצד כל אלה, השתוקק לחבר בין הטבע לרוח הקדושה של תרבויות העולם, ובגן העדן שלו הנצו מקדש באלינזי, מקדשים וגנים סיניים, כפר אפריקאי של בקתות על כלונסאות, ומה לא.
25 שנים אחרי לידת הקונספט הזה, פיירי דאיזה (Pairi Daiza, גן עדן בפרסית עתיקה) הוא אחד מגני החיות ההזויים והמקסימים ביותר, וב-2017 ביקרו בו לא פחות מ-1.9 מיליון מבקרים. יש בו יותר מ-4,000 בעלי חיים, כולל טיגריסים לבנים, קואלות, קרנפים לבנים, נחשי בואה ואנקונדה, אורנג-אוטנגים, פילים, אריות ודובי פנדה.
רוב מתחמי בעלי החיים הם אזורים פתוחים שמאפשרים צפייה מקרוב. מאוד. קופי לאמור שמסתובבים חופשי בשטח הניחו לנו להתקרב ואחד מהם התיישב על כתפו של מבקר נרגש.
סביב מתחם הג'ירפות גילינו שמרפסת התצפית היא בגובה המדויק לליטוף ג'ירף. הצטיידנו בעלים טריים וקראנו בשמו "קונגו...קונגו", והוא בא, באותה הליכה תמירה ענוגה של ג'ירפות, ובמרחק של כסנטימטר מפנינו, נישנש את העלים והניח לכמה בני מזל ללטף את קטיפת לחיו.
אל המנהרות ומעליהן
לקראת ערב הגענו ל-La Table de Maxim בכפר אור (שעה ורבע מבריסל), בית חווה ששופץ למלון בוטיק קטן, הגובל באחו עם כבשים ובאפלולית הנעימה של יער ארדני. לבעל הבית, מקסים קולאר, יש פני ילד וחיוך ביישני, אבל בגיל 23 כבר היה הסו-שף של De Karmeliet, מסעדת שלושה כוכבי מישלן המהוללת בברוז'. ובגיל 27, שנה וחצי לאחר שפתח את המסעדה שלו, זכה בכוכב מישלן משלו.
בערב התכנסנו לעניין שלשמו באנו: שלוש צלוחיות Amuse Bouche, שמתוכן הותיר את רישומו קוט דה בף בקונסומה ופלאן אפונה; מנה ראשונה של פורל וביצי פורל בגספאצ'ו מלפפונים; צלעות כבש וניוקי שום; ולקינוח - קסמים שעשה שף קולאר עם תותים. מחיר הארוחה הדהים אותנו: 50 אירו! גם מחירו של חדר זוגי עם ארוחת בוקר סביר ביותר, 120 אירו.
נאמור (Namur), בירת ואלוניה, היא עיר חמודה ששווה ביקור, וכשמרימים את העיניים אל המצודה הענקית המתנשאת מעליה, ברור שיש שם סיפור. ב-1977 הפכה המצודה למודת הקרבות והמצור לפארק עם תצפיות נוף נהדרות ולאתר תיירות עם סיור מרתק במנהרותיה. אנחנו צועדים בעקבות מדריכתנו לאורך 400 מטר מתוך 7 ק"מ של מנהרות. צוות יצירתי של אנימטורים עשה שם נפלאות. בכל פעם שהיא עוצרת ולוחצת על השלט, הולכות ומצטיירות על הכתלים דמויות ועלילות. הן מפליאות להנפיש את שגרת חייהם של החיילים, על מצוקות האוויר, המים והחיים מתחת לאדמה לאורך זמן. מקסים. הטמפרטורה הקבועה שם היא 12 מעלות, כלומר קור כלבים, קחו מעיל.
ב-Route Merveilleuse מס' 60 בשטח המצודה התמקם ההיפך הגמור מכל המיליטריזם הזה - הבשם גי דלפורז' (Delforg). במרתף מנהרתו הוא מחזיק את תמציות הבשמים היקרות ומייצר 14 מיני בשמים. יש סיור מודרך ואולם תצוגה גדול.
מוזיקה ליינות וסלון טעימות
ונסה וקסלר היא דור חמישי למשפחת ברונים שוויתרה על תואר הברונית כשנישאה לפשוט-עם, אבל היא כן מתגוררת בטירת Bioul העתיקה היפה, ועושה מה בראש שלה. למשל יין. הדרך שהחלה בהערות לגלגניות כמו "יין בלגי?! ברצינות?! הרי אין לכם שמש בכלל", מסתכמת עכשיו בייצור של 50 אלף בקבוקים בשנה, שעל תוויותיהם כתוב: Made With Love In Belgium, ושכולם יתפוצצו. בימים אלה נפתחה הטירה בסופי שבוע לתיירי יין. הביקור כולל טעימת יינות וביקור במוזיאון מקסים שחושף כמה פרטים מעניינים.
למשל, שמשמיעים מוזיקה מדיטטיבית למכלי התסיסה של היין. "הוכח שהוויברציות של המוזיקה משפיעות על תהליך התסיסה", אומרת וקסלר, "וכן, אנחנו קצת משוגעים".
לעומתה, פיליפ בויון, בעליו של La Maison Bouillon, דווקא הלך בתלם. בויון, דור שני ליצרני נקניקים ובשרים מעושנים בעיירה La Roche-en-Ardenne, מקדם את פנינו בעליצות ומכריז: "אחד מאבותיי ודאי היה צלבן בירושלים", ומכוון אל גודפרואה דה בויון, ממנהיגי מסע הצלב הראשון. הוא מזמין אותנו לרדת מחנות האטליז שלו - בונבוניירה מתוקתקת של מעדני בשרים - אל ליבת העשייה בקומת המרתף. כמו מדריך תיירים מיומן הוא מוביל אותנו על פני חדר המלח, חדר התסיסה של הנקניקים, ויטרינות העישון של הפרושוטו, הסוסיסון ד'ארדן ומוצר הדגל - הז'מבון הארדני, הנושא את התווית היוקרתית PGI, שמעידה על כך שזהו ז'מבון ארדני אמיתי. ב"סלון הטעימות" הצמוד לאטליז אנחנו טועמים מבחר מתוצרתו. 5 אירו לסיור של 45 דקות טעימות ז'מבון ד'ארדן, סוסיסון, פאטה ועוד.
התותים הגדלים באזור העיירה Wepion מפורסמים באיכותם, ותושבי העיירה גאים בהם כל-כך עד שהקימו לכבודם את "מוזיאון התותים". המוזיאון הזערער מתפרס על פני שלושה חדרונים, ופוסטרים מצוירים מתארים ציוני דרך היסטוריים בחיי התות המקומי. למשל, סיפורה של גב' מארי ורוט, שב-1709 השליכה את נפשה מנגד במחאה נגד מס כלשהו שביקשו להשית על מגדלי התות. בחנות המוזיאון ניכר מאמץ לרכז מגוון מוצרים רלוונטי, למשל בושם קשוח בניחוח תות ("היפנים מתים עליו"), שרקח מיודענו גי דלפורז'.
על המדפים מבחר משקאות ורטבים על בסיס תותים, ביניהם ליקר ורוד שטעמו אינו נופל מזה של סירופ נגד שיעול. במבחן הטעימה התותים של Wepion הם באמת שוס - ענוגים ומתוקים כמו שתותים צריכים להיות. השלמת ההיכרות עם התות הוופיוני נערכה בחלקה זעירה בסמוך למוזיאון, שם סקר סיור מודרך מקיף את עשרת העצים ושיחי הפרי וחמישה שיחי התות, שפירותיהם עמדו להבשיל ממש בקרוב. בהגיענו לשיח שהיה אמור להניב בבוא העת דומדמניות שחורות התחיל לרדת גשם.
אנחנו חולפים על פני מישורים ירוקים וחוצים עוד יער. קרני השמש חודרות בין הצמרות ומעניקות לו נופך של אגדת פיות. מעבר לעיקול מתגלה Abbey Notre Dame D'Orval, מנזר בנדיקטיני בלב שמורת טבע.
כה אמר בנדיקטוס הקדוש: "תנו לאחים לחיות מעמל כפיהם", וזה בדיוק מה ש-12 האחים הנזירים (פעם היו שם 120) עושים - הם מייצרים את אחת הבירות הנחשקות בבלגיה. 6.8% אלכוהול, 23 מיליון בקבוקים בשנה, ולא מדביקים את הביקוש.
אבל הבירה היא רק אחת הסיבות לבקר במנזר. אוולין, מדריכה ידענית עם אנגלית מצוינת, מובילה אותנו אל בריכה קטנה מול השרידים הרומנטיים של המנזר מהמאה ה-12, כשהיא מגוללת באוזנינו ציוני דרך בדברי הימים של מנזר אורוואל. במקום הבריכה היה המעיין שבו איבדה במאה ה-11 המרקיזה מתילדה מקנוסה את טבעת הנישואים שלה וקיבלה אותה חזרה בפיו של דג טרוטה. מתילדה אחרת השליכה מטבע לבריכה ובאותה שנה נישאה לפיליפ מלך בלגיה הנוכחי, ומאז דוחקים שם ברווקות להשליך מטבע.
המקום מקסים, ויש גם גסטהאוס, למי שמשתוקק להישאר ולהרהר במהות החיים. המחיר ללילה מ-40 אירו. חיוני לסיים את הביקור במסעדת l'Ange Guardien (המלאך השומר) הסמוכה, על פלטת גבינות ודגים מעושנים (13 אירו) ובירה אורוואל.
הסיפור המעניין ביותר התרחש במנזר לפני כמה שנים. נזיר התאהב באורחת הגסטהאוס ועזב למענה את המנזר לאחר 40 שנות נזירות. הם חיים באושר ואושר בקהילה המקומית.
עוד בוואלוניה
העיר דינאן (Dinant): עיר ימי-ביניימית יפה היושבת על גדות הנהר מוז. מעליה, בקצהו של צוק, תלוייה המצודה הענקית המפורסמת שלה. אפשר לעלות אליה ברכבל או לטפס 400 מדרגות, לתצפית על העיר, לשוטט בחדריה ולבקר במוזיאון הנשק. גשר שארל דה גול מעל לנהר מלא בפסלי סקסופונים ססגוניים, הומאז' ליקיר העיר, אדולף סאקס, ממציא הסקסופון, ואפשר לבקר במוזיאון הקטן המוקדש לו במרכז העיר. חובבי המולים לא יחמיצו ארוחה ב-Chez Bouboule, מסעדת מולים כיפית ביותר על גדות הנהר.
www.chezbouboule.be
מוזיאון המדע Le Pass: מוזיאון לכל המשפחה עם תערוכות מרתקות שעוסקות בקשר שבין מדע וחברה, למשל העולם המדהים של ההמצאות - נעלי ריצה עשויות מסיבי אננס, לבני בניין עשויות מפטריות, אריחים עשויים מפסולת חקלאית; או מפגש עם נמלים, מקקים, שבלולים, טרמיטים, עקרבים. תכנן האדריכל הנודע ז'אן נובל.
יש סדנאות מדליקות לילדים, כמו סדנת כימיה ובישול מולקולרי שבה עושים ספגטי ממיץ תפוזים, וסדנת רובוטים. כרגע רק חלק מהתערוכות באנגלית, אבל בשנה הבאה, מבטיחים, תורחב משמעותית התצוגה באנגלית. אינטרנט: pass.be