הכנסה בסיסית לכולם תדרוש קיצוץ בקצבאות וגם העברת האחריות על חייהם לידי האזרחים
חיסכון / צילום: שאטרסטוק
לאחרונה פרסמנו הצעה ליישום הכנסה בסיסית בישראל, שבבסיסה קצבה המוענקת מדי חודש לכל אזרח בישראל, המחליפה את מרבית הקצבאות והטבות המס הקיימות. ידידיה לאו פרסם מאמר תגובה למחקר (" כדאי שתתחילו לחסוך ליום גשום ", גלובס, 14.08.2018). במאמרו טוען לאו כי הצעתנו "מבקשת לבטל כמעט לחלוטין את העיקרון הביטוחי - המדינה איננה אמורה להתחשב כלל במצבי חיים שונים של האזרחים".
אמירה זו איננה מדויקת: הצעתנו משאירה על כנה את קצבאות הנכות והסיעוד, וכן את הרפואה הציבורית, החינוך הציבורי וחלקים רבים ממערכת הרווחה (כולל כל השירותים הניתנים לאוכלוסיות נזקקות על ידי משרד הרווחה והרשויות המקומיות). מלבד זאת, אנו מציעים לפצות באופן זמני את הקבוצות הנפגעות מהרפורמה, על מנת שכל האנשים המשתייכים לקבוצות אלה יוכלו להסתגל אל המצב החדש בהדרגה. חשוב גם להזכיר כי בסימולציות שערכנו לגבי קבוצות שונות באוכלוסייה, לא מצאנו פערים עצומים בין מצבן לפני ואחרי הרפורמה, וגם לא מצאנו שינוי משמעותי במידת אי-השוויון בהכנסות משקי הבית כתוצאה מהרפורמה (למעשה מצאנו ירידה קלה באי-השוויון).
לגבי דמי הלידה - החשובים כל כך ללאו - אנו ממליצים לבטל רק את החלק של מענק הלידה ושל דמי הלידה הניתנים להורי הילד; אנחנו משאירים ללא שינוי את תקצוב בית החולים על ידי המדינה, שנועד לכסות את ההוצאות הרפואיות המשמעותיות.
אך לאו צודק בנוגע לכך שקצבאות רבות יבוטלו, והפרטים ידרשו לשנות את התנהגותם בהתאם. למשל, זוג המתכנן להביא ילד לעולם יצטרך לחסוך מראש לצורך כיסוי ההוצאות בתקופת חופשת הלידה. אך האם זה בהכרח דבר רע? עלות גידול ילדים היא הרי גדולה בהרבה מהעלות של חופשת הלידה, וזוגות ממילא נדרשים לחסוך ולוותר על חלק ניכר מהכנסותיהם על מנת לממן אותה. באותו האופן, עובדים יוכלו לצבור חסכונות למקרה שבו יהיו מובטלים, אם הם ידעו מראש שלא יקבלו דמי אבטלה.
מכיוון שהעלויות הרפואיות של נכות או של טיפול במצב סיעודי הן עצומות, ומכיוון שבדרך כלל הפרטים לא יכולים להשפיע בהתנהגותם על הסיכוי להיקלע למצבים אלו, החלטנו להשאיר את המערכת הביטוחית הקיימת בנושאים אלו.
אך עבור נושאים יותר מינוריים ועבור נושאים התלויים בהתנהגות הפרט אין סיבה למעורבות המדינה. למשל, כיום המדינה איננה מעניקה לכל האזרחים ביטוח מקיף לדירה ולרכב. האם גניבת רכב היא לא נזק כלכלי קשה? ומה לגבי דירה שעלתה באש? מדוע עבור נושאים אלו אנחנו מאפשרים לפרטים לרכוש ביטוח או לחסוך בכוחות עצמם, ואילו עבור חופשת הלידה או אבטלה לא? הצעתנו תאפשר לכל פרט להחליט כמה הוא מעוניין לחסוך או איזה כיסוי ביטוחי הוא מעוניין לרכוש, בהתאם לתקציבו ולסיכונים העומדים בפניו. בנוסף לכך, תינתן לכל אדם (גם למובטלים) רשת ביטחון מינימלית, בדמות הקצבה האוניברסלית.
עקרון האחריות האישית נתפס בעיני רבים, ביניהם ידידיה לאו, בתור דבר רע. התרגלנו לחיות בעולם שבו איננו צריכים לחסוך ליום גשום, עולם שבו ישנה מדינה "שתדאג לנו", אך ההרגל הזה מסוכן. המדינה איננה מסוגלת להגן עלינו ממשברים גלובליים העלולים להוביל לתקופות אבטלה ממושכות, ממגמות דמוגרפיות המסכנות את יציבותו הפיננסית של הביטוח הלאומי, ממגמות טכנולוגיות המייתרות את המקצוע שבו אנו אוחזים, או מכל מני אירועים בלתי צפויים אחרים. התלות שמפתח האזרח במדינה עשויה לעודד אותו לבצע בחירות "מסוכנות", כגון לימוד מקצועות שאינם נדרשים בשוק העבודה, פתיחת עסקים ללא היתכנות כלכלית, לקיחת הלוואות למימון צריכה שוטפת ועוד.
יתרון מרכזי של הכנסה בסיסית הוא בנייתה של חברה יציבה יותר וחסינה יותר, בזכות השקיפות והפשטות של הוצאות הרווחה ובזכות הדגש על האחריות האישית, המוביל את הפרטים לדאוג לעצמם. יתרון זה מצטרף ליתרונות רבים אחרים, ביניהם חיסכון ביורוקרטי ברמת המדינה וברמת הפרט, וחיסולן של מלכודות עוני המונעות מעובדים עניים לשפר את מצבם. זהו שינוי ערכי בעיקרו, הנחוץ במיוחד במדינת ישראל, היכן שהציפייה שהממשלה תציל אותנו מכל צרה נפוצה בדיון הציבורי-תקשורתי.
■ ד"ר אורי כץ הוא חוקר בכיר בפורום קהלת לכלכלה, ד"ר מיכאל שראל הוא ראש פורום קהלת לכלכלה