נוחי דנקנר / צילום: פול עמי שומן ישראל היום
שופטי בית המשפט העליון, ניל הנדל, דוד מינץ וג'ורג' קרא, החליטו להשאיר את הרשעתו של נוחי דנקנר על כנה ולהחמיר את עונשו משנתיים מאסר בפועל לשלוש שנות מאסר - כך עולה מהכרעתם בערעוריהם של נוחי דנקנר, מי שהיה האיש החזק ביותר במשק הישראלי, ושל מנהל ההשקעות איתי שטרום, על הרשעתם על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בהרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות בפברואר 2012. עונשו של שטרום הוחמר משנה לשנתיים מאסר. ההחלטה נמסרה הבוקר (ד') באופן חריג במייל, ולא בבית המשפט עצמו.
דנקנר ושטרום יתייצבו ב-2 באוקטובר עד השעה 9:00 בבוקר בבית מעצר ניצן לתחילת ריצוי עונשם.
● לקריאת הכרעת הדין המלאה של בית המשפט העליון
שופטי העליון נתנו דגש בפסק דינם על הצורך במגמה של החמרת ענישה בגין עבירות כלכליות בכלל, ועבירות בניירות ערך בפרט. לדבריהם, "מגמה זו מבטאת אפוא את ההכרה בחומרתן הרבה של העבירות הכלכליות, במידת התחכום הגלום בביצוען והמורכבות בחשיפתן, וכן את הנזק העצום שהן מסבות למשק הכלכלי בישראל ולחברה בכללותה. עבירות כלכליות שמבוצעות על-פי רוב תוך ניצול הגישה למוקדי השפעה וכוח, כמו גם ניצול לרעה של האמון שניתן באותם עבריינים כי ינהלו את כספם של אחרים, גורמות לנזקים שאינם פחותים מעבירות הרכוש המסורתיות הנעשות לעתים בכוח הזרוע".
לפי פסק הדין, לאור האמור לעיל, כאשר מדובר בפרשת תרמית בניירות ערך חריגה בחומרתה, בהיקפה ובמידת פגיעתה בערכים המוגנים, "אין מנוס מלהתערב בגזר הדין שהושת על-ידי בית המשפט המחוזי על דנקנר ושטרום".
דנקנר ושטרום, כאמור, ערערו על העונשים שהטיל עליהם המחוזי - השופט חאלד כבוב שלח את דנקנר לשנתיים מאסר בפועל, ובנוסף הטיל עליו קנס בסך 800 אלף שקל; על שטרום גזר שופט המחוזי עונש של שנת מאסר בפועל וקנס כספי בסך חצי מיליון שקל. כעת, כאמור, הוחמרו העונשים לשלוש שנים עבור דנקנר ושנתיים לשטרום.
"המסקנה הסבירה היחידה, העולה ממכלול הראיות שנבחנו לעיל, היא כי דנקנר התכוון להשפיע על שער המניה, וכי פעל במסגרת תוכנית משותפת עם שטרום לשם כך. מסקנה זו מעוגנת במכלול הראיות ובתמונה הכוללת שהן מציירות. משמעות הדבר היא שהיסוד העיקרי שהיה שנוי במחלוקת בפרשה זו - היסוד הנפשי של דנקנר - הוכח מעבר לכל ספר סביר על-ידי התביעה. זהו המפתח להרשעתו של דנקנר הן בעבירת ההשפעה בדרכי תרמית, והן בשאר העבירות של הנעה, דיווח ואיסור הלבנת הון. עם זאת, יסודות עבירות אלה אינם זהים, ואינם מתמצים בהוכחת הכוונה להשפיע על השער. על כן נבחן כעת האם הם מתקיימים", נכתב בפסק הדין.
עוד כתבו השופטים כי "ברקע ניצבת הבורסה. הבורסה מהווה 'כביש 6' של הכלכלה הישראלית. עסקינן בכביש בין-עירוני החוצה את המדינה. אומנם ישנם כבישים נוספים בארץ, אך כוחה של הבורסה בכלכלה הישראלית המודרנית רב מאוד, בשל השפעתה על יתר נתיבי הכלכלה, לרבות פעילויות שאינן נסחרות בה. האיסור על השפעה על השער בדרכי תרמית נועד לשמור על טוהר ההליך הכלכלי. תכלית העבירה היא בהכרה כי המשפיע על השער בדרכי תרמית, עלול גרום נזק של ממש למעגלים שונים, כאדוות המתפשטות במי החברה.
"התוצאה היא כי יש לדחות את ערעורו של דנקנר ביחס להרשעתו בעבירות ההשפעה בדרכי תרמית, ההנעה, הדיווח והפעולה ברכוש אסור, בהתאם לכל אמור לעיל".
בפסק הדין ציין השופט הנדל כי פרשת דנקנר-שטרום היא בלתי שגרתית, בין היתר עקב זהות חברת האחזקות שבמרכזה. "מדובר בחברה אשר הייתה בעת ביצוע המעשים חברה ציבורית והקונצרן הגדול במשק הישראלי, תוך שהחזיקה בעשרות חברות שהעסיקו אלפי עובדים. אגב אין מחלוקת, ואין תמה כי העומד בראשה של החברה היה מהדמויות הבכירות והדומיננטיות ביותר בשוק ההון הישראלי. שווי הנכסים, בדמות מניות ומזומן, המעורבים בפרשה עומד על מאות מיליוני שקלים". עכשיו, האיש שהיה שווה מאות מיליונים הולך למאסר.
הפרקליטות טענה בערעורה כי העונשים שהוטלו על דנקנר ושטרום לא חמורים דיים לאור המעשים שבהם הם הורשעו ולא תואמים את מגמת ההחמרה בענישה בעבירות ניירות ערך שמכתיב בעת האחרונה בית המשפט העליון. לדברי הפרקליטות, העונשים שהוטלו על השניים הסיגו לאחור את רף הענישה בעבירות תרמית בניירות ערך, הרחק מהרף הראוי שקבע המחוקק, ועוד בתיק שנסיבותיו חמורות. לדברי פרקליטות מיסוי וכלכלה, "הצבת רף ענישה כזה בעבירות ניירות ערך חמורות המבוצעות על-ידי הדמות החזקה ביותר במשק הישראלי (דנקנר; ח"מ), הובילה לקביעת עונשים בלתי הולמים בתיק זה, ותביא, מיניה וביה, ליצירת נורמת ענישה מקלה יתר על המידה בכל המקרים העתידים לבוא".
"אני מופתע ומאוכזב מההחלטה. בשעה קשה זו אני שואב כוח ממשפחתי, חבריי ואהבתי למדינה. אני מאחל לעם ישראל שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה" - אמר דנקנר בתגובה להכרעה.
באות-כוחו של איתי שטרום, עורכות הדין איריס ניב-סבאג ונוית נגב, מסרו: "אנחנו מצרים על ההחלטה. אנחנו חושבים שלא היה מקום להחמרה בעונש, במיוחד אחרי שבית המשפט העליון לא קיבל את עדות עד המדינה, היה לכל הפחות מקום להקל בעונש ולא להחמיר. אנחנו טענו בפני בית המשפט העליון כי ללא עדות עד המדינה אין בסיס להרשעה, ולחלופין - טענו להקלה בעונש של שנה שהוטל על איתי שטרום. טענו כי בית המשפט המחוזי טעה כשפירש את הפעילות של של שטרום פרשנות פלילית.
"נזכיר כי התביעה התבססה בטענותיה על עדות עד המדינה, עדי שלג. אותה עדות שהוכחנו בחקירה נגדית את שקריותה בממצא מדעי באיכוני טלפון. מדובר בעד שלא הייתה מחלוקת שאף 'עקץ' את איתי שטרום וגנב ממנו מאות אלפי שקלים, כחלק מאותה פעילות. בית המשפט העליון קיבל שעדות שלג כעד מדינה נפלה - ועדיין, לצערנו, דחה את ערעורינו.
"במהלך המשפט נחשף אופיו המיוחד של שטרום, אדם רב-פעלים, ערכי ומוסרי, אשר פועל בנתינה אינסופית שאינה תלויה בדבר ותרם בסתר מכיסו הפרטי ברוחב-לב שאין שני לו. אדם עליו העידו כי השאיר חותם בלבם של כל מי שפגש. עוד נחשפה בפני בית המשפט פעילותו הרחבה של שטרום במסגרת שירותו הצבאי ושירות המילואים שפעל לטובת ביטחון המדינה".
תגובת פרקליטות מיסוי וכלכלה להחלטת העליון: "בית המשפט העליון העניק היום חיזוק משמעותי לחשיבות תקינות המסחר ולשמירה על שוק ההון הישראלי, בו מושקעים כספי הציבור כולו. במקרה זה, בעל שליטה בחברת האחזקות הגדולה במשק באותו זמן, ביד אחת פנה והזמין את הציבור להשקיע מאות מיליונים במניות החברה - וביד השנייה, מאחורי הקלעים ובהסתר, חולל מהלך מרמתי שנועד לצייר תמונת מסחר אטרקטיבית למשקיעים. העבירות בהן הורשעו שני הנאשמים הן חמורות ביותר - מניפולציה בהיקף עצום ודיווח תרמיתי אגב הנפקה לציבור. העבירות בוצעו מתוך משבר אליו נקלעה החברה, ובית המשפט הבהיר כי דווקא בנסיבות בהן האפשרות לפנות למסלול העברייני נושאת אפקט מפתה, חשיבות ההרתעה מתעצמת. בית המשפט העליון אימץ את עמדת הפרקליטות וקבע כי רף הענישה בעבירות אלה מחייב ענישה מחמירה ומכבידה של שנות מאסר בפועל. ההחלטה היום מבהירה חד-משמעית לכל פעילי שוק ההון - בעלי שליטה ומשקיעים - בשוק ההון יש לנקוט ביושר, בשקיפות ובהגינות". הערעור נוהל בידי עורכי הדין חנה קורין ויוני לבני ממחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה. התיק נחקר בידי מחלקת בקרת מסחר מודיעין וחקירות של רשות ניירות ערך.
במסיבת עיתונאים הבוקר אמרה עו"ד קורין כי "בית המשפט שלח היום מסר חשוב, חזק, מהדהד וחד-משמעי לשוק ההון. תרם תרומה מאוד משמעותית לשמירת תקינות המסחר בשוק ההון. בית המשפט קבע באופן חד-משמעי שהוכחה תוכנית מרמתית משותפת של נוחי דנקנר ואיתי שטרום בקשר להנפקת מניות אי.די.בי בפברואר 2012, בית המשפט קבע שהייתה פה תוכנית שבעל שליטה מצד אחד וביד אחת הזמין את ציבור המשקיעים לרכוש מניות בהנפקה אבל הוא פיתה אותו לעשות את זה באמצעות מניפולציה שהציגה תמונת מסחר אטרקטיבית ונוחה להשקעה. הדבר הזה פסול, הדבר הזה מרמתי. הסברים שונים שנתנו הנאשמים וטענות לאקראיות ומקריות נהדפו ונמחקו על-ידי בית המשפט העליון. אנחנו חושבים שזה מסר חשוב מאוד לכל העוסקים בשוק ההון, לבעלי שליטה, למשקיעים. שוק ההון צריך להיות נקי, צריך להיות שקוף, צריך להיות אמין. זו תרומה מאוד גדולה לשוק ההון ולכלכלת המדינה".
יו"ר רשות ניירות ערך, ענת גואטה, מסרה: "אנחנו אומרים שוב בקול ברור: פסק הדין יהדהד בכל השוק. שוק ההון צריך להיות מקום בטוח. המשקיעים צריכים להיות בטוחים שבעלי ההון ובעלי התפקידים עושים את עבודתם נאמנה. רשות ניירות ערך תמשיך במדיניות ברורה - אור ירוק לשחקנים הפועלים בצורה תקינה ואחראית ופעולה תקיפה וחסרת פשרות כנגד אלה הפועלים בניגוד לכללי החוק. חוקרי רשות ניירות ערך וכל העוסקים במלאכה ימשיכו בעבודתם המקצועית והעניינית למען שמירת עניינו של ציבור המשקיעים ותקינות המסחר בשוק ההון".
השפעה לא חוקית על מניה
דנקנר ושטרום הורשעו ביולי 2017 כי בשלהי תקופתו של דנקנר כבעלים של קבוצת אי.די.בי, בפברואר 2012, הם "הריצו" את מניות אי.די.בי אחזקות ערב הנפקה של החברה שהייתה קריטית לצורך שיפור מצבה התזרימי החונק. כמו כן הורשעו השניים בעבירות דיווח והלבנת הון. גם החברות אי.די.בי ו"קלוז טריידינג", של שטרום הורשעו בעבירות אלה.
שופט המחוזי בתל-אביב, חאלד כבוב, קבע כי לקראת מועד ההנפקה, קשרו דנקנר ושטרום קשר שבמסגרתו ביצע שטרום, לבקשתו של דנקנר, רכישות מסיביות של מניות אי.די.בי, אותן מכר מחוץ לבורסה, ושב לרכוש מניות חדשות. הכול, כך קבע כבוב - כדי להשפיע באופן בלתי חוקי ומעושה על שער המניה ערב ההנפקה. זאת, בכדי להבטיח את הצלחתה. וההנפקה אכן עלתה יפה, ואי.די.בי גייסה באמצעותה 321 מיליון שקל.
דנקנר הורשע בעבירות על חוק ניירות ערך (תרמית מניות, הכנסת פרט מטעה בתשקיף והפרת חובת דיווח) ובעבירה על חוק איסור הלבנת הון, ונידון לשנתיים מאסר, ואילו שטרום נידון לשנת מאסר. השניים, כאמור, הגישו ערעור לבית המשפט העליון הן על ההרשעה והן על העונש.
המחלצים: בן-דב, ויליגר, טיסונה ועוד
השופט כתב בהכרעת הדין המרשיעה כי "דנקנר הקדיש את כל מאודו כדי להעביר סיגנל לשוק שיש ביכולתו לגייס סכום נכבד שיאפשר לו לנווט את פעילותה העסקית של אי.די.בי, כאשר כישלון של מהלך שכזה היה גם עלול להביא לאובדן השליטה בחברה. זהו התמריץ שהכווין את פעילותו של דנקנר ולמרבה הצער הביא הביא אותו לפעול דווקא בסמוך לפני ההנפקה באופן בלתי לגיטימי בעליל".
לצורך ביצוע התוכנית הורה שטרום לסוחר בניירות ערך, עדי שלג - שהיה זמן קצר קודם להנפקה שותפו של שטרום והפך בהמשך לעד המדינה בפרשה - לרכוש באמצעות חשבונות חברת ISP שבבעלות שטרום מניות של אי.די.בי אחזקות, במטרה להשפיע על שער המניה. שלג, כך נפסק, פעל בהתאם להוראות של שטרום ורכש מניות עד לניצול מלוא מסגרת האשראי שהייתה קיימת בחשבונות ISP בבנק הבינלאומי.
כשיבשו מקורותיו הכספיים של שטרום, זה פנה לדנקנר, שפנה לכמה מחבריו כדי שאלה ירכשו את המניות שרכש שטרום מחוץ לבורסה. הפרקילטות תיארה זאת כ"חילוצו" של שטרום בידי דנקנר. אותם "מחלצים" הם אנשי העסקים אילן בן-דב; לשעבר בעל השליטה בחברת פרטנר; יוסי ויליגר, שהיה הבעלים של חברת ויליפוד; שמעון וינטראוב, בעל השליטה בבראק קפיטל; צביקה בארינבוים; וגלעד טיסונה.
כשאלה רכשו מניות משטרום - האחרון שב ורכש שוב מניות אי.די.בי בבורסה, ובכך נמנע מפגיעה בשער המניה על-ידי הגדלת ההיצע בבורסה.
כששוב יבשו מקורותיו של שטרום, הוא פנה לבנק הבינלאומי כדי לקבל אשראי, אך המהלך לא צלח. אז דנקנר פנה למנהלת מחלקת שוק ההון בבנק, ניצה זעפרני, ולמנהל החטיבה העסקית, אילן בצרי, ו"זרק מילה טובה", כלשונו של שטרום בעדותו - עד שהבנק נעתר לבקשת שטרום והעמיד לו אשראי במיליוני שקלים, ללא בטוחות כלשהן ובתנאים נוחים למדי.
המטרה: לסדוק את דברי עד המדינה
עד המדינה עדי שלג היה אחד מן האדנים שעליהם נשען כתב האישום נגד דנקנר ושטרום, בעיקר בשל עדותו על פגישות שקיים עם שטרום, במסגרתן חשף בפניו לכאורה שטרום את התכנית התרמיתית. ואולם, ההגנה הצליחה להפריך, לשיטתה, את גרסתו של שלג, באופן פשוט - על-פי איכוני מכשיר הטלפון של שלג, הוא בכלל לא היה היכן שטען שהתקיימו הפגישות, בשעה שטען שהתקיימו.
בערעור שהגישו לעליון על הרשעתם וגזר דינם תקפו דנקנר ושטרום את הכרעת הדין המרשיעה בעניינו מזוויות והיבטים שונים. הניסיון המרכזי של דנקנר בערעורו שמשתרע על פני 80 עמודים, היה להציג הסבר אלטרנטיבי לזה של השופט כבוב באשר למשמעות המעשים שלו ושל איתי שטרום שהורשע בשותפות עם דנקנר בהרצת המניות ונשלח לשנת מאסר, בימי הנפקת המניות בפברואר 2012.
דנקנר טען בערעור כי ההרשעה מתבססת על ראיות נסיבתיות בלבד; וכי המסקנה שהסיק בית המשפט מהראיות הנסיבתיות אינה הגיונית ואינה המסקנה היחידה שאפשר להסיק אותה. לדבריו, לעובדות שהוכחו בפני בית המשפט יש הסבר סביר המחייב את זיכויו של דנקנר. "בהרשעתו של נאשם רק משום שגרסת התביעה נראית סבירה יותר, טמונה סכנה של בלבול היוצרות וגלישה לנטלי הוכחה הנהוגים במשפט האזרחי", טען דנקנר.
באמצעות עורכי הדין גיורא אדרת ויפעת מנור-נהרי, שייצגו את דנקנר במחוזי, ועורכות הדין מיכל רוזן-עוזר ואפרת ברזילי, שהצטרפו לייצוג, טען דנקנר כי "טעויותיו של השופט כבוב בניתוח הראיות וגיבוש המסקנות הן טעויות היורדות לשורש הכרעת הדין. לא רק שהמסקנה ההגיונית היחידה העולה מן הראיות אינה המסקנה המרשיעה, אלא ש'סיפור המעשה' העולה מהכרעת הדין אינו מתיישב עם ההיגיון. כך, שעה שההסבר ההגיוני שנתן דנקנר לעובדות נשלל מבלי שנבחן". לדברי דנקנר, טעויותיו של כבוב הובילו לקביעה השגויה לפיה למעשיו של דנקנר התלוותה כוונה להשפיע על השער. זאת, שעה שהאפשרות שדנקנר לא פעל בכוונה להשפיע על השער היא האפשרות הסבירה וההגיונית העולה מן הראיות.
בחלק הראשון של ערעורו עמדו דנקנר וארבעת סנגוריו על הטעויות שלטענתם נפלו בקביעות כבוב ביחס להיכרותו של דנקנר את פעילות איתי שטרום ומודעותו לה. "בחינת הראיות באופן הנכון מלמדת שדנקנר ראה בשטרום מי שהחליט להשקיע במניות אי.די.בי משיקולים כלכליים ולגיטימיים".
חלקו השני של הערעור התמקד בבחינת פעולותיו של דנקנר שנעשו כעזרה לשטרום. לפי הנטען, בחינת הראיות מלמדת שעזרתו של דנקנר לשטרום - בשיחה עם אילן בצרי מהבנק הבינלאומי, בהפניית רוכשים ובמתן ההלוואה - מתיישבת עם סיוע לפעילות לגיטימית של השקעה באי.די.בי. החלק השלישי של הערעור התמקד במה שדנקנר מכנה "טעותו היסודית של בית המשפט המחוזי לעניין קיומו של מניע להשפיע על שער מניית אי.די.בי".
האם ההנפקה "חשובה" או "קריטית"?
הדיונים בערעורים נדונו בעליון במהלך חודש יוני האחרון. שלושת שופטי העליון ובעיקר השופט הנדל הפנו שאלות קשות הן לסנגורים והן לתביעה, אך קשה מאוד לדעת לאן הרוחות מנשבות. השופט דוד מינץ לא התערב כלל במהלך הדיון, אולם הוא הסתודד מספר פעמים עם ראש ההרכב הנדל במהלך הדיון, כך שלא מן הנמנע כי חלק משאלות השופט הנדל נבעו ממה שנאמר בין השניים. השופט ג'ורג' קרא ישב מימינו של השופט הנדל והיה "קצת" יותר מעורב. שאל את באי-כוח הצדדים שאלות הבהרה ובעיקר היה שם כדי למנוע "מריחות זמן".
דוגמה קטנה לכך היא התעקשותה של עו"ד ברזילי כי ההנפקה במסגרתה גייסה חברת אי.די.בי 321 מיליון שקל היא "חשובה" אך לא קריטית, כפי שטוענת באת-כוח הפרקליטות. השופט קרא, מצדו, בחר לבסוף להציע לעו"ד ברזילי "להתפשר" על כך שזו הנפקה חשובה, תוך שהוא ספק שואל אותה ספק קובע כי "קריטי לא קריטי... הייתה הנפקה חשובה, את מסכימה להגדרה הזו?". הסנגורית כמובן הסכימה.
כשהגיע זמנה של התובעת, עו"ד חנה קורין, לטעון, היא סירבה לקבל את הסברה הטוענת כי ההנפקה הייתה רק "חשובה", ודימתה אותה להבדל בין פצוע קשה שמגיע לבית חולים אחרי שחיברו אותו לבלון חמצן בדרך לבין פצוע קשה שלא חובר. הפצוע הקשה היא אי.די.בי, וההנפקה היא כמובן החמצן שהוזרם לפצוע.
במהלך הדיונים השופט הנדל (יחד עם קרא לעתים) לא פעם דחק את הפרקליטות לפינה, תוך שהוא ממקד את עו"ד קורין לטענות שעליהם לא השיבה, ובהן הטענות נגד עד המדינה עדי שלג. נראה כי שם הפרקליטות הייתה בבעיה, היות והשופטים לא הצליחו להבין איך בית המשפט המחוזי יישב את הסתירה שהתגלתה בעדותו של שלג, על הפגישה שלכאורה לא התקיימה. עוד תהו השופטים אם המדינה טוענת שהעדות לא כל-כך דרמטית כמו שמציגים אותה דנקנר ושלג, אז מדוע היה צריך אותה בכלל. סנגוריו של שטרום טענו כי רק על בסיסה הוא הורשע, ובלעדיה אין ראיה המעידה כי שטרום ביצע עבירה פלילית.
לקראת סוף הדיון העלה השופט קרא תהיות על כך. "בהנחה שאנחנו מוציאים את עדותו של עד המדינה, אין מספיק ראיות?", שאל את הסנגורית של שטורם; וזו כמובן השיבה בלהט: "בהחלט שאין מספיק ראיות".