אני וההרחבות שלי: המרוץ אל עובד-העל פורץ את גבולות הגוף

בתחרות עם האינטליגנציה המלאכותית, לא מפתיע שהאדם מאמץ כלים טכנולוגיים לשיפור עצמי • ובעצם מה ההבדל בין קפה כשעייפים לאפליקציית שפה זרה המושתלת במוח?

עובד על / צילום: Shutterstock
עובד על / צילום: Shutterstock

ארגונים ששוקלים לבנות או לשדרג את משרדיהם בתקופה הזאת עשויים לנצל את ההזדמנות כדי לשלב בהם תכונות חכמות. החיישנים שקיימים כבר היום יכולים להשפיע על חוויית העובד - מהפניה למקום חניה פנוי בחניון ועד הפניה לשולחן פנוי, התאמת סביבת העבודה להעדפותיו, ניהול יומנים והקצאת חדרי ישיבות וניהול תורים בחדר האוכל. אלא שבמכלול השיקולים, עולה השאלה היכן עובר הגבול בין הוספת ערך לחדירה לפרטיות, שעלולה לעורר תגובות שליליות. הרי אותם כלים, כדי ליצור ערך, זקוקים למידע עלינו - מה אנחנו עושים, עם מי ומתי.

זה שנים שאנחנו נעים על הסקאלה בין ערך לפרטיות, לא רק בעולם העבודה. תוכנות הניווט יודעות היכן אנחנו נמצאים בכל רגע; תוכנות לניהול יומן יודעות עם מי היינו ומתי; תוכנות החיפוש מכירות את תחומי העניין שלנו; והרשתות החברתיות - את הקשרים שלנו. זה עוד כלום לעומת מה שמצפה לנו בשנים הקרובות, כשהטכנולוגיה תעבור ממכשירים ישירות אל גופנו. המגמה הזאת עשויה לאפשר למעסיקים לשדרג עובדים באמצעות כלים חדשים, עד הפיכתם לגזע חדש של עובדי-על, וכך לפתור את המחסור בעובדים מיומנים.

שיפור ביצועים באמצעות עזרים חיצוניים אינו דבר חדש. אנחנו מקבלים בקלות יחסית עזרים כמו מקל הליכה, יד או רגל תותבות, שתל לשמיעה, אפילו קוצב לב. אנחנו גם צורכים חומרים שמשפרים או מתקנים את הביצועים של גופנו. כך לדוגמה עייפות של אחר הצהריים שולחת אותנו לשתות קפה או משקה דומה, שלא לדבר על צריכת תרופות כמו ריטלין במצבים מסוימים. קוראים לזה nootropics, שילוב של המילים היווניות ל"כיפוף מוח". יש עולם שלם של "smart drugs", תוספים ותרופות לשיפור הקוגניציה לצורכי לימודים או עבודה. בעידן הטכנולוגי נוספו מונחים כמו Cobots (קיצור של Collaborative Robots), רובוטים שעובדים לצד אנשים (להבדיל מאלה שמחליפים אנשים), ו-Wearable Robotics, רובוטים לבישים שנותנים לאנשים יכולות שחסרות להם. חברת התעופה דלתא, לדוגמה, הודיעה השנה שהיא בוחנת חליפות רובוטיות שנועדו לשפר את הכוח, את החוזק וגם את הבטיחות של עובדיה.

הרחבת הגוף האנושי

כל אלה כבר נמצאים כאן ועכשיו. צוהר אל העתיד פתחה ההרצאה של פרופ' יובל נח הררי בכנס הכלכלי העולמי בינואר השנה, שעסקה ביכולת שלנו "לפרוץ" בני אדם, כלומר, להשפיע על הגוף ועל המוח האנושי באמצעות טכנולוגיה. במחקר של PwC על כוח העבודה של העתיד, כבר אפשר לפגוש את הרעיון של Human Enhancement. התרגום של גוגל למונח "שיפור אנושי" לא מעביר את מלוא המשמעות כניסת המחשוב הלביש לחיינו ולגופנו. מדובר בהמשך ישיר למה שכבר קורה - לדוגמה, הרחבת הזיכרון באמצעות הטלפון הנייד והחיבור לענן, שנותן לנו יכולות עצומות בתחום התקשורת והמידע. החיישנים ותעשיית הבריאות והפנאי הלבישו אותנו בבגדים, בשעונים, בנעליים ובשאר עזרים חכמים, ואנחנו הסכמנו - הסכמנו שימדדו ויאגרו מידע על פעילותנו ועל גופנו בתמורה לשיפור עצמי. הכלים האלה הם רק השלב הראשון ב"הרחבה האנושית". בהמשך, סביר להניח שהמחשוב הלביש יוכל להשגיח, לטפל, לעדכן ואולי גם להוסיף לנו מידע וחושים, יכולות ואינטליגנציה.

דמיינו עולם שבו נחוש יותר, נרגיש יותר, נתקשר עם בינה מלאכותית שתספק לנו את כל מה שאנחנו מקבלים היום מהאביזרים שאנחנו נושאים על עצמנו ועוד, אבל ישירות. חוקר המוח דיויד איגלמן מאוניברסיטת סטנפורד מציע לנו לחשוב על זה כמו על היכולת של כלב להריח את מה שאנחנו לא מריחים, ואז לפתח בעצמנו את היכולת הזאת. הצוות שלו כבר מציג חולצה שמפתחת חוש שישי, נרכש. במחקר של PWC 70% מהנשאלים אמרו שהם מוכנים לשקול שיפור יכולות קוגניטיביות ו/או פיזיות באמצעים חדשים כדי לשפר את סיכויי התעסוקה העתידיים שלהם.

עכשיו דמיינו בעל חנות עם "הרחבה" שלא זקוק לצליל המסמן שהדלת נפתחת כדי לדעת שמישהו נכנס לחנות שלו; הוא "מרגיש" את זה באמצעות חיישן שמפעיל עצב ביד או בצוואר, תצוגת העין שלו מראה לו מה שרואה הלקוח ואולי גם מי הלקוח, מה הוא חיפש אתמול ברשת ומה האירוע שעבורו הוא רוכש את המוצר. בזמן הזה, האינטליגנציה המלאכותית הפרטית של בעל החנות כבר מתקשרת עם היצרן כדי לקבל מידות, צבעים, לוחות זמנים ושולחת לתצוגת העין של הלקוח את כל המידע ואת האופן שבו המוצר ייראה. כשמסכימים על הרכישה, הלקוח מעביר את ידו על אמצעי התשלום בחנות וברקע ישות אוטונומית כבר משנעת את המוצר אל הבית או מדפיסה אותו שם במדפסת תלת ממד.

אם אתם מרגישים לא נוח, זכרו את התנועה שכבר עשיתם על הסקאלה הזאת ומה כבר קיבלתם ככלי לשיפור עצמי לגיטימי. הכנסתן של טכנולוגיות לגופנו - לא בכפייה או לצורכי רפואה - תשנה כנראה את האופן שבו אנחנו תופסים את היכולת לשפר את עצמנו. דמיינו חנות אפליקציות למוח, לחושים, לגוף, שיחברו בינינו לעולם הדיגיטלי ויאפשרו לנו להוריד מידע, חוכמה, ביצועים ופעילות פנאי. יש לכם פגישה בסין? תורידו אפליקציית שפה עם מבטא, כולל שיעור מהיר על כל מה שמקובל ולא מקובל בכללי הטקס. רוצים לרכוש מתנה למארח? חברו את עצמכם לחנות, הרגישו את המוצרים, הריחו את הריחות, טעמו את הטעמים. עייפים אחרי יום ארוך של פגישות? תנו לטכנולוגיה לשחרר מה שצריך אצלכם בגוף כדי שתוכלו להישאר ערים, ולחלופין להכניס אתכם במהירות לשנת צהריים מרעננת של 20 דקות.

השד כבר יצא מהבקבוק

החיבור בין הגוף לעולם הדיגיטלי מעלה שאלות רבות - אתיות, בטיחותיות, פסיכולוגיות, חברתיות. אבל השד הזה כבר יצא מהבקבוק, והעובד המשופר הוא רק עניין של זמן. בעידן שבו האינטליגנציה המלאכותית מתחרה בנו על מקומות עבודה, לא מפתיע הניסיון לשפר את עצמנו, כדי להפוך את עצמנו לתחרותיים יותר. לפחות בעתיד הזה, במקום לחשוב על הטכנולוגיה כמי שתחליף אותנו בעולם העבודה, אפשר לחשוב איך להשתמש בה כדי לשפר את עצמנו. היא עתידה לאפשר לנו למיין כמויות עצומות של מידע במהירות, לתקשר בדרכים חדשות, לשתף פעולה עם אנשים ועם מחשבים - ושני הצדדים במשוואה יעשו את מה שהם עושים הכי טוב. בעולם כזה אולי נהיה חכמים יותר, חזקים יותר, גמישים יותר, יעילים יותר. נקווה שגם נהיה מאושרים יותר.

■ הכותבת היא יועצת אסטרטגית, מרצה ובלוגרית בעולם העבודה העתידי niritcohen.com