משה ליכטמן וחיים שני / צילום: ענבל מרמרי
על משה ליכטמן וחיים שני, שניים מאריות ההייטק המנוסים בארץ, אי אפשר להגיד שהם לא מאמינים בתחום הבאזז, שזכה לכינוי אוטוטק: טכנולוגיות שקשורות לתעשיית הרכב ומקדמות אותו לעבר העתיד המבטיח, אבל עדיין לוט מעט בערפל, של המכוניות האוטונומית. בפורטפוליו של קרן הצמיחה שלהם IGP, מתוך שמונה חברות יש שתיים הקשורות לתחום. ובכל זאת, הם ממליצים ליזמים לחשוב היטב למה הם נכנסים - בתחום זה וגם באופן כללי בכל הקשור ליכולת לזהות טרנדים מבעוד מועד. "במלוא הצניעות", אומר שני, "צריך לזכור שחלק מהדברים שהם חמים היום, לפני עשר שנים אף אחד לא ידע אפילו להגיד אותם, כמו פינטק, כמו אוטוטק. ממש כפי שבלי ספק בעוד עשר שנים יהיו דברים שאנחנו עדיין לא יודעים להגיד אותם".
השקעה אחת שעשו בתחום היא ב-GreenRoad ש-IGP הובילה סיבוב השקעה של 26 מיליון דולר בה. החברה עוסקת בניהול ציי הרכב ו"אוספת כמויות אדירות של דאטה", אומר שני, "על נהגים וכלי הרכב ומספקת אנליזה על הנהיגה ועל התנהגות הנהגים. נכון שהיא משיקה לתחום האוטומוטיב, אבל בסופו של דבר היא חברה של ביג דאטה, של ניתוח חכם של המון נתונים". ההשקעה השנייה היא של 60 מיליון דולר בוואלנס, המפתחת שבבים לתעשיית הרכב ומעשית מטפלת ב"פלונטר" של כמויות החיווט האלקטרוני במכונית. "ואלנס לוקחת בעיה ענקית, את כל החוטים והכבלים ברכב", מסביר ליכטמן, "ככל שכלי הרכב משתכללים ונוספים חיישנים ומעבדים, נוספים גם חוטים וכבלים וגם הפוטנציאל לתקלות". הפתרון של ואלנס הוא כבל בודד שמסוגל להעביר נתונים בקצבים גבוהים בין החיישנים השונים ברכב לבין המעבד המרכזי. היא מוכרת לספקי רכיבי רכב מהשורה הראשונה, ויש לה שיתוף פעולה עם דיימלר קרייזלר.
אתם לא סבורים שיש אלמנט של בועה בתחום האוטוטק בישראל?
ליכטמן: "תעשיית האוטוטק בארץ היא אחד הסקטורים הצומחים במהירות, יש מעל 600 חברות בתחום הזה. ישראל הפכה למרכז מצוינות שהתפתח הודות למובילאיי. כמו בכל סקטור שצומח מהר, קורטוב של זהירות נדרש מאוד. הייתי אומר ליזמים, לא מספיק לעשות מוצר לתעשייה, תמיד צריך לחשוב איזו שונות יש לו מול מוצרים שכבר קיימים והאם השונות הזאת מספיקה. יש היום מאות חברות חיישנים בתעשייה, והשאלה היא האם התעשייה צריכה את החיישן המאה ואחד והאם יש מקום לעשרות חברות של רדארים. זו גם שאלה שאנחנו כמשקיעים שואלים את עצמנו".
שני: "בין היום לבין אותו יום שיהיו כלי רכב אוטונומיים חשמליים - ואני לא יודע מתי זה יקרה והאם זה יקרה באופן מלא או באופן חלקי - כמות הטכנולוגיה שתיכנס לתעשיית הרכב תהיה אדירה ויהיה, וכבר יש, שינוי דרמטי בתעשייה. אבל השאלה היא מי יהיו השחקנים, האם ייווצר עודף של פתרונות כי כולם רצים לשם, ואיזו קונסולידציה תהיה. כמשקיעים, אנחנו צריכים לבחור את החברות הנכונות ולא את אלה שמייצרות כאמור את החיישן המאה ואחד. אבל אין ספק שזו תעשייה משמעותית ושמדינת ישראל, שבעבר יצרה את הסוסיתא ולא כל-כך הצליחה, רכשה לה היום מעמד מאוד משמעותי בתעשייה".
5 שנים, 2 אקזיטים
שני - מי שאחראי להצלה הכמעט הירואית של ענקית המחשוב הישראלית נייס - כיהן במשך כשנה וחצי כמנכ"ל משרד האוצר עד שהתפטר באמצעות מכתב זועם ביולי 2011. ליכטמן היה במייקרוסופט כשעוד הייתה חברה קטנה ולא מוכרת בסיאטל, גדל איתה, הפך לאחד מבכיריה, ולאחר תקופה שבה חזר הביתה לנהל את מייקרוסופט ישראל, פרש. שני האירועים הללו קרו באותה תקופה פחות או יותר, והשניים חברו והקימו בסוף 2014 את IGP, שאז נשמעה כעוף מוזר וחדשני בנוף: היא לא חיפשה המצאות מדהימות בגראז' אלא חברות "מתבגרות" שכבר מוכרות בסדר גודל רציני, אבל אין להן איך לקפוץ לשלב הבא. הקרן גייסה 250 מיליון דולר והשקיעה בעשר חברות בצמיחה - כלומר, שכבר מוכרות במעל 10 מיליון דולר, ושיש להן פוטנציאל להגיע להובלה בקטגוריה שלהן.
חמש שנים ושני אקזיטים יפים אחרי, IGP מתהדרת בפורטפוליו מגוון שכולל חברות שמדברים בהן נכבדות ורצות שמועות על עסקות מעניינות סביבן: לדוגמה, קולורצ'יפ, חברת השבבים מיקנעם המפתחת רכיבי תקשורת אופטית, שנודע כי היא מנהלת מו"מ עם חברה סינית כדי להימכר במיליארד שקל במזומן ("אנחנו לא מגיבים לשמועות", הייתה התגובה היחידה ששחררה החברה).
כאשר יצאו השניים לדרך, "עדיין היה סימן שאלה", אומר ליכטמן, "האם במדינת הסטארט-אפ יש תוחלת לחזון הצמחת החברות המשמעותיות. בדקנו את השאלה הזאת בשנה-שנתיים שקדמו להקמת הקרן והגענו לתזה שזה אפשרי".
ומה שלום התזה?
שני: "האמת היא שדווקא רואים בשנים האחרונות עלייה משמעותית גם בחברות וגם ביזמים שנערכים לבנות את עצמם כחברות משמעותיות ולא להימכר כמרכז פיתוח קטן או כחברה שמוכרת בכמה מיליוני דולרים בודדים. פעם שאלו למה אין לנו נוקיה ישראלית. היום אומרים איזה מזל שאין לנו נוקיה. כלומר, חברות משמעותיות אלה לאו דווקא חברות של מיליארדי דולרים, אלא חברות שימכרו בהרבה עשרות מיליוני דולרים ואולי אפילו במאות מיליונים. בנוסף, יש גם הון זמין שיודע לתמוך בצמיחת חברה".
ליכטמן: "חל שינוי מאוד דרמטי גם בפרספקטיבה של המשקיעים. ברבעונים האחרונים, אחוז ההון שהושקע בצמיחה עלה על זה שהושקע בחברות בשלבים מוקדמים. זו אינדיקציה לשינוי מאוד משמעותי. גם מספר החברות הישראליות שמוכרות במאות מיליונים עלה בסדרי גודל".
איך אתם מסבירים את השינוי?
"מזה שנים לא מעטות כבר קשה להנפיק חברה. בעבר, כאשר לחברות הללו לא היה הון צמיחה זמין, הן נאלצו להימכר, אחרת היה נגמר להן הכסף. היום - אם העסק אמיתי וצומח - אין בעיה לגייס הון צמיחה".
לדבריהם, הם משקיעים בכל סקטור כמעט, למעט תחומים רפואיים, אבל בעיקר מושכים אותם תחומים כמו ביג דאטה, פינטק, שירותי ענן וסייבר. כמעט בכל התחומים הללו יש להם השקעות, אבל בסייבר, תחום כה משמעותי וכה מפותח בישראל, אין להם ולו השקעה אחת.
מה קרה עם הסייבר?
שני: "לא ראינו חברות בסדר גודל שמתאים להשקעה שלנו. יש פה או חברות מאוד גדולות שעוסקות בתחום שנים, כמו צ'קפוינט, סייברארק ואימפרבה, או חברות מאוד קטנות". "וזה לא קורה מפני שלא הקימו פה מספיק חברות בתחום", אומר ליכטמן, "יש פה קרוב לאלף סטארט-אפים בתחום".
איך קרה הפער הזה, שבין חברות הענק לבין הסטארט-אפים אין שום שכבה של חברות בינוניות?
ליכטמן: "כי רבות מהן נקנות לפני שהן מגיעות לגודל משמעותי. ומייקרוסופט" - הוא "מודה באשמה" - "הייתה אחראית ללא מעט מהקניות הללו".
"רק עכשיו", אומר שני, "מתחילים לראות כמה חברות שמתחילות להגיע לנפח מסוים. אולי השנה נתחיל לראות חברות בהיקף עסקים שמעניין את IGP".
ויש לכם שיחות עם חברות כאלה?
"כל הזמן".
יש כבר קרן שנייה
ביוני החולף גייסה IGP קרן שנייה, שאליה הצטרפו כל המשקיעים של הקרן הראשונה - מוסדיים ישראליים - ובשלב הבא יצטרפו גם משקיעים חדשים. בעוד הקרן הראשונה של IGP הורכבה מ-70% מוסדיים ישראליים, הקרן השנייה היא על טהרת המוסדיים הישראליים. "אצלנו תמיד המוסדיים היו הרוב", אומר ליכטמן, "אבל אנחנו רואים - וזה חלק מההתבגרות של המערכת האקולוגית של ההייטק הישראלי - שמוסדיים ישראליים מבינים יותר ונוח להם יותר עם מודל ההשקעה בשלבים מאוחרים".
מי שעוד מעבירות את ההשקעה שלו לשלב מאוחר יותר בחיי החברה - וזו מגמה עולמית, ולא בשורה טובה עבור כולם - הן קרנות ההון סיכון, "שמעבירות חלק משמעותי מהכספים שפעם הקצו לחברות בשלבים מוקדמים - להשקעות בשלבים יותר מאוחרים", אומר ליכטמן.
אז הון הצמיחה של החברות הבינוניות בא על חשבון החברות הצעירות בחלקו?
"בגלל שערי הריבית הנמוכים יש המון כסף בשוק, כי אין איפה להשקיע. כך שיש מספיק כסף, אבל מה שאני כן יכול להגיד, כמי שמעורב אישית בהשקעות גם בשלבים מוקדמים, זה שיש שינוי: משקלם של גורמים כמו אנג'לים ומאיצים (אקסלרטורים) עולה ומשקל הקרנות יורד".
אולי גם בשל כך, הממשלה מנסה להתערב בדמות קרנות השקעה בהייטק עם רשת ביטחון ממשלתי.
"לזכותה של הממשלה עומדות תוכניות ממשלתיות שעזרו מאוד אם לא יצרו את תעשיית ההייטק. אבל הגענו לשלב בהייטק הישראלי שכוחות השוק עובדים. יש מקומות אחרים שבהם תוכניות ממשלתיות יכולות לעזור, אבל לא בעוד קרנות השקעה כלליות. לא היה צורך בזה, וזה בא לידי ביטוי ביכולת לערב משקיעים מוסדיים בנושא".
שני: "אתה רוצה להתערב עם רשת ביטחון ממשלתית במקומות שבהם מתקיימים שני דברים משמעותיים: חשיבות אסטרטגית גדולה, וכשל שוק. אז נכון שתעשיית ההייטק מאוד חשובה, אבל בנושא המימון, אני ממש לא בטוח שיש כשל שוק. כך שלתת רצפת ביטחון לנושא המימון, להשקעות כלליות בהייטק, לא עומד בראש סדר העדיפויות. אם רוצים לסייע לתעשיית ההייטק, צריך לבחור נושאים ממוקדים".
למשל?
"אני לא אובייקטיבי, כי כמנכ"ל האוצר היה לי יד במספר תוכניות ממשלתיות כאלה. למשל, בתחום מדעי החיים זיהינו שמצד אחד יש מגוון רחב של מומחים ישראלים בביוטק ומצד שני אלה פיתוחים שלוקח להם הרבה זמן להבשיל. בנושא הזה הממשלה ניסתה לגשר על הפער באמצעות קרן ייעודית ולהערכתי זה באמת עזר. או כאשר רצינו לעודד הקמה ממוקדת של חברות בתחום הפיננסי - אז לא קראו לזה פינטק אלא IT ושירותים פיננסיים - התוצאה הייתה הקמת שני מרכזים, של ברקליס וסיטי בנק, שסביבם נוצרו מאות סטארט-אפים".
אז מה כן הייתם רוצים שהממשלה תעשה?
ליכטמן: "שתעזור לתעשייה בנושא כוח אדם. צורכי כוח האדם של התעשייה גדולים בהרבה ממה שהמדינה מסוגלת להנפיק. אז יש כל מיני תוכניות ממשלתיות בקצוות, כמו למשל לאפשר למהנדסים זרים להגיע לארץ לתקופות מסוימות, אבל זה טיפה בים. יש היום אפשרויות לחשוף מגזרים שהיום לא מגיעים לתעשייה ולהביא אותם לרמה שיתאימו להשתלב בה.
"יש תחום שכולם מדברים עליו, חרדים וערבים - אבל יש גם מאות אלפי אקדמאים שלא מתפרנסים מהמקצוע שלמדו, והם יכולים להשתלב בתעשייה. ויש מבוגרים בני 45 ומעלה שנפלטו מהתעשייה ועדיין יכולים לתת המון ערך לחברות טכנולוגיות. כאן יש לממשלה הזדמנות לחולל שינוי משמעותי".
איך עושים את זה?
"הסיליקון ואלי סובל מאותו אתגר - על אף היתרון בדמות המון מהגרים מוכשרים מאוד, שגם הם נושא לדיון מאוד גדול שם היום. אבל למרות זאת, נוצר שם מערך תוכניות כמו מחנות גיבוש (בוט-קמפס). בת של חברים שלי, שלמדה ראיית חשבון ומאסה במקצוע, הלכה למחנה כזה והיום, עוד לפני שסיימה את התוכנית, השתלבה בעבודה בסטארט-אפ. בארץ יש חברות ישראליות שעושות תוכניות כאלה כדי להכשיר לעצמן עובדים, אבל רק חברות מאוד גדולות יכולות להרשות זאת לעצמן".
ניסיתם לעניין את הממשלה בתוכנית מהסוג הזה?
"לפני כמה שנים, בחור ישראלי מאוד מוכשר שחזר מהסיליקון ואלי רצה להקים פה מחנה כזה. הוא פנה לכל מיני משקיעים פרטיים, וביניהם אני, וכולנו אמרנו שנשקיע בתוכנית הזאת למרות שהיא לא השקעה טכנולוגית. אבל כדי להגיע לסכום הנדרש הוא ניסה לגייס כספים ממשלתיים, ולא הצליח".
ומה לגבי החזרה לעבודה של מי שנפלט מהתעשייה? הרי החברות יכולות לעשות את זה בכוחות עצמן.
"לצערי, חברות נזהרות. פוחדות להכניס אנשים שכבר לא מעודכנים, שלא ישתלבו בצוות הצעיר יותר. אלה פחדים שרובם אינם מבוססים. לו הייתה איזו עזרה ממשלתית, לפחות בשנה הראשונה להכשרה וקליטה של העובד, זה היה עוזר. לא הייתי קורא לזה עניין קיומי, כי הביטוי יותר מדי בומבסטי, למרות שיש כאלה שכן משתמשים בביטוי. אבל הנושא מספר 1 שמעסיק את התעשייה, ברמה של דאגה אמיתית, הוא שצורכי כוח האדם של התעשייה הם בכמה סדרי גודל יותר ממה שהמדינה מסוגלת להנפיק".
האקזיט הגדול הבא?
החברות המבטיחות בתיק של IGP
ביוני השנה גייסו שני וליכטמן כאמור את החלק הראשון של הקרן השנייה, 230 מיליון דולר, כולם מהמשקיעים של הקרן הראשונה. כיוון שהקרן הראשונה ממשיכה לפעול עד תום השנה, הרי ההשקעה האחרונה והטרייה של IGP משותפת לשתי הקרנות. מדובר בחברת זדרה (Zadara) שמספקת שירותי אחסון בענן. IGP הובילה בה השקעה של 25 מיליון דולר, שמתוכם 20 הם מכספיה שלה. החדשנות של זדרה היא להציע פלטפורמה של אחסון כשירות, ולא כפתרון אחסון שנרכש מחברות כמו EMC ו-IBM במיליוני דולרים. הפלטפורמה של זדרה מנוהלת מרחוק על ידיה ומספקת אחסון לפי הצורך, שיאים או שפלים של פעילות. היא גם מאפשרת לארגונים לעבור בצורה קלה ושקופה לענן ולהשאיר בידיהם את השליטה במשאבי האחסון.
"זדרה", אומר ליכטמן, "מאוד מתאימה למודל שלנו. היא צמחה בצורה די יפה ועצמאית - על אף שהיו בה משקיעים לפנינו - על-ידי צוות מאוד מנוסה, שזה המיזם השלישי שלהם. את החברה הראשונה בתחום האחסון הקימו כבר לפני 20 שנה. אני לא יכול לומר בכמה הם מוכרים, אבל זה גבוה משמעותית מפרמטר המינימום שלנו כקרן (מעל 10 מיליון דולר בשנה) והחברה צמחה בשנה האחרונה מעל 100%".
חברה אחרת בפורטפוליו היא אופטימוב שבה השקיעו 20 מיליון דולר. אופטימוב שייכת לתחום של אוטומציית שיווק, והיא מאפשרת לחברות סחר מקוון, משחקים ושירותים פיננסיים, לעשות אוטומציה של כל סוגי הקשר עם הלקוח - מ-SMS ועד שיחת טלפון, מפרסום בפייסבוק ועד אימייל, ויודעת להתאים את הקשר במדויק ללקוח, לסוג הקשר שהוא מעדיף ולטעמו. שנתיים לאחר הרכישה, אומרים השניים, היא צמחה מאוד ולאחרונה אף ביצעה רכישה - את חברת DynamicMail הישראלית. "לפני שנתיים", מספרים השניים, "הגיע אלינו יזם מאוד כישרוני בשם פיני יקואל, שבנה יחד עם הצוות שלו במשך כמעט 12 שנה חברה בלי השקעה של דולר אחד, חוץ מקצת כסף של משפחה וחברים בסדר גודל של מאות אלפי דולרים בודדים, וזה דבר שאנחנו מאוד אוהבים".
למה? הרי חברות מהסוג שנעזר בקרנות קיבלו כבר "גושפנקא" שמישהו העריך אותן.
ליכטמן: "הניסיון שלנו - ואולי אנחנו קצת ייחודיים בכל הסצנה של הצמיחה בהקשר הזה - אומר שחברות כאלה הן יותר יעילות, חדות וגמישות, כי הן חייבות להיות. ולכן היכולת שלהן לנצל את ההשקעה שלנו אופטימלית יותר. הרבה חברות מהסוג הזה שהשקענו בהן, גם האיצו את הצמיחה וגם נשאר להן המון כסף בקופה, וכך יכלו גם לבצע רכישות".
שתי חברות נוספות שבהן השקיעו הקרן הן ארניקס ופיפל. "ארניקס", מספר שני, "זו חברה הממוקדת כולה בתעשייה הפיננסית ועוזרת ללקוחות להתמודד עם המגמה שפחות ופחות רואים את הלקוח והכול נהיה דיגיטלי. העולם הישן שבו סוכן הביטוח הגיע ללקוח הביתה, או שהלקוח היה נכנס לסניף הבנק, נעלם ועכש יו צריך לתת את ההצעה הטובה ביותר לביטוח או לפיקדון בלי לפגוש אותו. לשם כך נדרש הרבה מאוד ביג דאטה".
"פיפל", כך ליכטמן, "זו חברה מדהימה שהוקמה על-ידי יזם סדרתי (מאת'יו הרץ) וגדלה בכוחות עצמה מאוד יפה. יש בה יוצאי יחידות המודיעין המובחרות, והיא בנתה את מסד הנתונים אולי הכי גדול בעולם חוץ מזה של גוגל ופייסבוק".
עם ביל גייטס בסיאטל
דרכו של משה ליכטמן
בטרם היותו איש הייטק, משה ליכטמן, 61, היה טייס קרב בחיל האוויר. לאחר שבע שנות שירות הלך ללמוד בטכניון, עבד בתחום הטכנולוגיה, ואפילו חיבר רב מכר על שפת התכנות C. לאחר מכן נסע עם אשתו, ארכיטקטית במקצועה, לארצות הברית כדי ללמוד מנהל עסקים ב-MIT. התוכנית המקורית הייתה לסיים תוך שנתיים ולחזור לארץ, אבל השנתיים הפכו ל-17 שנה.
אחרי הלימודים קיבל הצעה לעבוד בניו יורק בבנקאות השקעות, "מה שכל בוגר מנהל עסקים חולם עליו", אבל הוא החליט דווקא לקחת את הצעת העבודה הנמוכה פי 2 וחצי וללכת לחברה, "שלא רבים שמעו עליה אז", מייקרוסופט בסיאטל. "היו לכך שתי סיבות", אמר בעבר ל-G, "אז נולדה בתנו הבכורה ולא נראה לנו לגדל אותה במנהטן, והדבר השני, משך אותי לשנות את העולם דרך טכנולוגיה".
הוא הצטרף למייקרוסופט כשביל גייטס עוד הסתובב במסדרונות והיה אחד מהחבר'ה. ליכטמן היה מהאנשים שהובילו את פיתוח מערכת ההפעלה חלונות 95 שהזניקה את מייקרוסופט. לאחר מכן הוא הוביל את העסק, כראש המחלקה הבינלאומית, לאירופה, לקנדה, לאוסטרליה ולשווקים אחרים בסוף שנות ה-90. בתחילת שנות ה-2000 הוא הוביל כסגן נשיא את תחום הטלוויזיה האינטרנטית, ה-IPTV, של החברה. כאשר חזר לארץ ב-2006, סטיב באלמר, אז מנכ"ל החברה, שלא רצה שיעזוב, ביקש שיקים בישראל קבוצה שתעבוד על פיתוח כלשהו. ליכטמן אמר שהוא רוצה לעשות משהו גדול בהרבה, והקים את מרכז המחקר והפיתוח שלה בישראל.
ליכטמן עזב את מייקרוסופט ב-2012, קצת אחרי ששני עזב את משרד האוצר, ושניהם ישבו לגלגל יחדיו את רעיון קרן הצמיחה שלהם. בהמשך הצטרפו אליהם שני שותפים נוספים, אסף הראל ואורי ארדה. הקרן הראשונה גייסה 250 מיליון דולר והשקיעה בעשר חברות. שתי חברות כבר נמכרו והשיבו למשקיעים 111 מיליון דולר: האחת, חברת האוטומציה Panaya שנמכרה לאינפוסיס ההודית ב-220 מיליון דולר. השנייה, R2net, פלטפורמת מסחר מקוון אמריקאית ליהלומים ותכשיטי כלות, שחלקה של IGP בה נמכר לקרן פרנסיסקו פרטנרס ב-75 מיליון דולר לפי הערכות.
מההייטק לאוצר ובחזרה
דרכו של חיים שני
חיים שני, 61, צמח עם ההייטק הישראלי, למעט תקופת הכשרה קצרה של כמה שנים ב-IBM, שאליה הגיע ישירות מהטכניון. התחנה הראשונה הייתה סאיטקס, "שכמנהל צעיר יצא לי לראות איך היא צומחת מ-100 מיליון דולר ל-700 מיליון דולר". חברת טכנולוגיות הדפוס החדשנית הייתה בלי ספק גאווה ישראלית גדולה בזמנה, אבל סופה לווה במשברים ובמכירת חיסול (מה שקרה הרבה אחרי ששני עזב). "כמובן שיש את הצער האישי על חברה שנקלעה לקשיים", אומר שני, "אבל לא פחות חשוב הוא שנבנתה סביבה אקולוגית שלמה עם מגוון של חברות שנבנו מיוצאי סאיטקס. זה היה בית ספר לתעשייה ובית ספר לניהול, כך שהחברה תרמה הרבה מעבר לחיים שלה כחברה עסקית".
לאחר סאיטקס, עבר לאורבטק שבה מילא מגוון רחב של תפקידים, כולל תקופת מגורים בהונג קונג כדי לפתוח את הסניף הישראלי הראשון אי פעם בסין של חברה ישראלית. התחנה הבאה הייתה אפלייד מטיריאלס, שעבורה ניהל את האופרציה הישראלית שלה, ואז "נחת" על כיסא מנכ"ל נייס, ובתקופה הקשה ביותר האפשרית. "קצת לפני שנכנסתי, ב-2001, התפוצצה הבועה. יומיים לפני שנכנסתי לתפקיד פרסמה החברה אזהרת רווח חמורה, לאחר מכן המניה התרסקה והיה על החברה ניסיון השתלטות, וכל זה קרה בשבועיים הראשונים שלי כמנכ"ל". שני הפך את הכיוון. החברה המרוסקת שנשאה הפסדים של 100 מיליון דולר הפכה לחברה המוכרת ב-600-500 מיליון דולר ויותר ושוויה הלך ועלה (כיום הוא עומד על כ-2.6 מיליארד שקל). שני כבר לא שם מאז 2009, אבל "כל יום שאני רואה אותה ממשיכה לצמוח, אני שמח. תמיד אהיה רגשן כלפיה".
מה קרה ב-2009? הגיע טלפון משר האוצר דאז יובל שטייניץ, כאשר ברקע המשבר הכלכלי העולמי שהחל ב-2008. "בהתחלה הייתי בטוח שזו מתיחה", אומר שני. "בדיעבד, אמרו לי שרצו להביא לאוצר מישהו שבא לתעשייה, שמכיר את העולם 'האמיתי' ויש לו רקע ניהולי. נייס כבר הייתה חברה גדולה, יציבה וצומחת, אז נעניתי".
את הקדנציה לא סיים. הוא התפטר ביולי 2011, לאחר חילוקי דעות עם שטייניץ, שהגיעו לשיאם במחאת הדיור ויוקר המחיה, ובעיקר בהחלטה להקים ועדה חיצונית לבחינת מצב מעמד הביניים (מה שהפך לימים לוועדת טרכטנברג). את ההתפטרות ליווה במכתב שבו כתב לשטייניץ: "חילוקי דעות בנושאים מהותיים מזה זמן רב ואופן ההתנהלות השוטפת מביאים אותי להחלטה קשה זו. אירועי הימים האחרונים מעצימים את הבעיות שתיארתי ומחזקים את דעתי כי בנסיבות הקיימות לא אוכל למלא את תפקיד מנכ"ל האוצר כפי שאני רואה לנכון".
אתה מצטער שהלכת לאוצר?
"ממש לא. אני ממליץ לכל מי שיכול ללכת למגזר הציבורי לתקופה של כמה שנים לעשות זאת".
הדימוי היה: הנה הגיע המנהל המוצלח מתחום ההייטק, שאין לו מושג איך לשחות עם הכרישים הפוליטיים.
"דימוי זה דימוי. במבחן התוצאה, בתקופה ההיא עברו חוקים כמו חוק הריכוזיות והיו ועדת הריכוזיות, חוק עידוד השקעות הון ותוכניות להייטק".