מי שומר על המידע של משתמשי פייסבוק? שאלה טובה / צילום: shutterstock
ביום שישי הודתה פייסבוק בפריצה החמורה ביותר שחוותה מאז הקמתה. האקר, או האקרים, הצליחו לנצל חולשה בקוד החברה הקשורה לאפשרות View As, המאפשרת לראות את פרופיל המשתמש כפי שהוא נצפה בידי גולשים אחרים. כך הם שמו את ידם על מפתחות (אסימונים) של 50 מיליון חשבונות משתמשים, המאפשרים להתחבר אליהם גם ללא סיסמה, ובתיאוריה להשתלט עליהם לחלוטין.
כצעד ראשוני פייסבוק ביטלה כליל את פונקציית View As, ונקטה צעדי מניעה כדי להגן על 40 מיליון משתמשים נוספים. אך מה שהפך את המקרה הנוכחי לחמור הרבה יותר מכל פריצה אחרת, היה הגילוי שהיא משפיעה גם על אפליקציות חיצוניות. כלומר, מרגע שההאקר השיג את האסימונים, הוא יכל להתחבר באמצעותם לכל שירות ואתר שבעלי החשבון התחברו אליהם בעבר באמצעות פייסבוק, ובהם ספוטיפיי, טינדר, אינסטגרם, Airbnb, יומנים מקוונים והרשימה עוד ארוכה. הדבר היחידי שידוע בוודאות הוא שחשבונות ווטסאפ לא נפגעו.
בשונה משערוריית קיימברידג' אנליטיקה, לא מדובר על זליגת נתונים שנעשה בהם שימוש לא ראוי, אלא על גניבה של ממש. בפייסבוק מודים כי הם לא יודעים מה היקף הגניבה - באיזה מידע השתמשו הפורצים ולאיזו מטרה - ואינם יודעים להעריך מי עומד מאחורי המתקפה או מה מניעיה.
פרצת האבטחה היא אקורד צורם במיוחד ברצף המכות שסופגת פייסבוק לאורך השנתיים האחרונות. תקציר הפרקים הקודמים: שמה של החברה נקשר בתופעת החדשות המזויפות ("פייק ניוז") ואף התברר שרוסיה השתמשה ברשת החברתית כדי לנסות ולהשפיע על תוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב; לאחר מכן הגיעה שערוריית קיימברידג' אנליטיקה, שבה פרטי משתמשים נשאבו שלא כחוק ונוצלו כדי ליצור פרופילים מזויפים בהתאם לדפוסי ההצבעה של אנשים, ולקדם דרכם קמפיינים פוליטיים; בהמשך דווח על שיתוף מידע עם יצרניות אלקטרוניקה מסין, כמו גם על שורה מהדהדת של טעויות ושגיאות שפגעו בפרטיות המשתמשים, הצפה של תכני שנאה ואלימות ואף שורת מקרי מוות שהתרחשו בעקבות מידע שהופץ במהירות דרך האפליקציות.
אלו הובילו לגלי משברים נוספים: מצעד מנהלים פורשים ובהם מייסדי וואטסאפ, אינסטגרם ואוקולוס; פתיחת חקירות פליליות ברחבי העולם; זימונו של צוקרברג לשימועים בקונגרס ובסנאט וקנס בגובה 110 מיליון יורו מהאיחוד האירופי בגין מסירת מידע מטעה במסגרת העסקה לרכישת וואטסאפ. היו אפילו קריאות של דמויות מפתח בעולם הטכנולוגי, כולל אחד ממייסדי וואטסאפ בריאן אקטון, לסגור את חשבונות הפייסבוק אחת ולתמיד בשל היחס של החברה לשמירה על פרטיות משתמשיה. עבור פייסבוק מדובר אולי במשברים תדמיתיים בעיקרם, שעשויים לחלוף, אבל הם לא נוצרו יש מאין: הם תולדה בלתי נמנעת של האופן שבו הפלטפורמה תוכננה, עבדה ונוצלה לאורך השנים, בדגש על החיבור בינה לבין אפליקציות ושירותים אחרים.
אי אפשר להתחמק מפייסבוק
אילו הכל היה מתחיל ונגמר באפליקציית פייסבוק ובה לבדה, הפריצה האחרונה הייתה חמורה פחות. ב-2007, כשרק נוצרה בחדר המעונות של מארק צוקרברג בהרווארד, הפלטפורמה הייתה גרסה ראשונית, ילדותית ובמובנים מסוימים תמימה, של רשת חברתית: ממלכה סגורה שבה מתנהלים חיים מקוונים חלקיים של קהילה שקמה ומתהווה.
אך פייסבוק כבר אינה מבודדת משאר העולם, אלא להפך: היא כמו נבגים הנישאים אל שאר מרחבי הרשת, מרושתת ושולחת זרועות לכל מקום. מאז הקמתה החברה שינתה את המיקוד והשאיפות שלה לטובת מטרת-על יומרנית: לשלוט בכל מה שהוא חברתי. הרצון להגיע לכל אדם על פני כדור הארץ דחף את פייסבוק לפתח אפליקציית ווב וסמארטפון מתוחכמות, דינמיות, יצירתיות ומגוונות. פייסבוק הפכה למפתחת (מסנג'ר), רוכשת (וואטסאפ ואינסטגרם) ומשווקת אגרסיבית של אפליקציות חברתיות.
היום פייסבוק היא הנסטלה של הרשתות החברתיות. היא דגנים ודגנים מתחרים, גלידות, קפה, מרקים, חטיפי בריאות ובמבה. היא עוטה על עצמה צורות מגוונות שיוצרות מראית עין של בחירה בין וואטסאפ למסנג'ר, בין פייסבוק לאינסטגרם. אך בסופו של דבר מדובר בחברה אחת בודדה שעוברים דרכה 2.5 מיליארד משתמשים על פני הפלטפורמות השונות - שווה ערך לשליש מאוכלוסיית העולם. לכך מתווספות האפליקציות שרוכבות על גבי הפלטפורמה, היכולת להשתמש בחשבון הפייסבוק כדי להתחבר לרבים משירות הרשת הפופולריים ביותר בעולם, שאינם חלק ישיר מהאקוסיסטם שלה.
במשך שנים צוקרברג למד ואגר עד שהפך את פייסבוק למכונה משוכללת שמוכרת מודעות. למרות זאת, באפריל, כשהוזמן לשימוע בקונגרס בעקבות אירועי קיימברידג' אנליטיקה, בניסיון להדגיש שחברתו אינה מוכרת מידע אישי, הוא אמר: "כל פיסת תוכן שאתה משתף בפייסבוק נמצאת בבעלותך, יש לך שליטה מלאה על מי שרואה אותה ואתה יכול להסיר אותה בכל עת. בגלל זה בכל יום, בערך 100 מיליארד פעמים ביום, אנשים מגיעים לאחד השירותים שלנו כדי לפרסם תמונה או לשלוח הודעה, הם יודעים שיש להם את השליטה". כל זה טוב ויפה, אלא שצוקרברג התחמק באופן שיטתי מלהגיב לטענת המחוקקים כי פייסבוק אוספת מידע בשיטות חסרות אחריות ובהיקפים לא ראויים, שהיא שכחה את תפקידה כפלטפורמה חברתית חביבה, והפכה ליצור תאגידי חסר שליטה וחסר מנגנוני ויסות עצמי.
פייסבוק אולי לא מוכרת את המידע האישי של משתמשים, אך היא ללא ספק מעניקה אליו גישה קלה. בין היתר היא איפשרה לאינספור אפליקציות חיצוניות ברחבי הרשת למשוך מידע על הגולשים; השתילה כלי ניטור כמו קוקיז ופיקסלים באתרים חיצוניים ששולחים לפייסבוק מידע על פעילות הגולשים על בסיס יומי; אספה מידע מ-8.4 מיליון כפתורי לייק באתרים שונים ועוד כמעט מיליון כפתורי שיתוף. כולם שולחים לפייסבוק מידע בלתי פוסק, שממשיך להיאסף ולהישלח גם אם הגולשים סגרו את הדף וכיבו את המחשב שלהם. מסת הנתונים מסייעת לפייסבוק להעשיר את הפרופילים של משתמשיה ואפילו לבנות "פרופילי רפאים" לאנשים שכלל אין להם חשבון בפלטפורמה. זה השתלם לה: הכנסותיה מפרסום ב-2017 הסתכמו ב-40 מיליארד דולר והפכו אותה לשחקנית השנייה בגודלה בעולם בתחום - לפניה רק גוגל.
אצבעות בסכר שיתקשו לסייע
הכישרון של פייסבוק לבצע מוניטציה מהמידע האישי יושם במשך שנים ללא מהמורות מיוחדות. מדי פעם, בדרך כלל עם פרסום הדוחות הכספיים של החברה, הוזכרה הדרך שבה פייסבוק עושה את הונה - אבל רק השנה הדבר הפך ממש למשבר. מיליוני נקודות הממשק של פייסבוק עם אתרים, אפליקציות, מפתחים ושותפים הפכו לעקב אכילס שלה מבלי שפייסבוק הייתה מודעת לכך. החברה הפכה לארגון מחורר ומנוקב, שמידע נשפך מכל פינה בו.
אחרי משבר קיימברידג' והשיעור הפומבי שהציבור למד על הקלות שבה מעניקה פייסבוק מידע רב ורגיש לאפליקציה חיצונית, הרשת החברתית נאלצה לראשונה להראות לעולם שאכפת לה. היה ברור לפייסבוק שאם היא רוצה להמשיך לאסוף מידע על משתמשים, במיוחד עכשיו כשעיני הרגולטורים נעוצות בה, היא חייבת לדאוג לפרטיות, או לפחות לייצר מראית עין של דאגה כזאת. באפריל הודיעו בחברה שהם בודקים את כל האפליקציות שעובדות עם החברה להבטיח שאף אחת לא קיבלה גישה לא רלוונטית למידע; במאי פייסבוק מסרה שתגביל בחדות את היקף וסוג המידע שהיא תהפוך לזמין עבור מפתחים חיצוניים; לפני שבועיים הכריזה שתרחיב את תכנית הבאונטי של החברה, ותעמיד פרסים כספיים להאקרים שימצאו נקודות תורפה בכל הקשור לעבודה עם שירותים חיצוניים.
אלא שקשה מאוד להאמין שכל האצבעות האלה בסכר יעצרו את דליפות המידע. במשך השנים עמלו צוקרברג והצוות שלו להפוך את פייסבוק למותג-על עשיר וחזק להדהים, שמתיימר לגעת בחייו של כל אדם על פני כדור הארץ. האמצעים כולם כשרים - גם אם זה אומר לרכוש את המתחרים, להעתיק ממתחרים אחרים עד שיהפכו למיותרים, להשתיל את כפתורי הלייק והשיתוף בכל אתר אפשרי, לנתח את פעילות המשתמשים באובססיביות, לסדר ולמכור אותה למרבה במחיר.
התוצאה היא שפייסבוק הפכה לאימפריה שגדולה מדי בשביל שישות, בהנהגת מנהל צעיר וריכוזי, תשלוט בה. היא מורכבת מטלאים שתפורים בגסות פונקציונלית, אוסף של חלקים שמטרתם להזין אותה בטראפיק ולמכור פרסומות מפולחות, חלקים שגם החברה עצמה לא מצליחה להשתלט עליהם. עם כל הכבוד לסיסמאות היפות על "חיבור אנשים" ו"קהילה", משתמשי פייסבוק הם קודם כל אוסף של נקודות מידע. וכשהמידע הזה דולף, מאחד מאינספור חורים בפלטפורמה, הם מוצאים את עצמם חסרי אונים.