חנות צ'יינג' ביטקוין ברחוב דיזנגוף בתל אביב / צילום: shutterstock
אני מקבל מקוראים רבים הערות ושאלות על תחום הקריפטו. אקדיש את דבריי הפעם לחשובות שבהן.
■ האומנם לקריפטו אין ערך כי כל אחד יכול להנפיק מטבע?
ובכן, בואו נעשה קצת סדר בעולם המטבעות או בשמם הנכון יותר, "טוקנים" (Tokens). המטבעות-טוקנים הקריפטוגרפיים מתחלקים בגדול לארבע קבוצות שונות בתכלית, אף שכיום כולם מכונים בשם אחד. ראשית צריך להבין היטב מה הוא כל מטבע, ומה ההבדלים ביניהם.
אלה הקבוצות לפי סדר הופעתן על במת העולם:
ראשונים הופיעו מטבעות המנסים להיות "כסף" כמשמעותו ההיסטורית של המונח, והביטקוין היה הראשון בהם. מכאן גם כל הקטגוריה קיבלה את שמה, "מטבעות קריפטוגרפיים", אף שהבאים אחריו לא התיימרו להיות מטבע-כסף כלל ועיקר. הביטקוין נולד ב-2009 ואחריו בקטגוריה באו מטבעות כמו דאש, זיקאש, מונרו ואחרים.
ב-2015 נולדה הקטגוריה השנייה של המטבעות. אלו טוקנים שהם אמצעי תשלום והפעלה של ובתוך פלטפורמות בלוקצ'יין. הראשון והידוע בקטגוריה זו היה האת'ר (Ether). המטבע הזה הוא הכלי שבאמצעותו הבלוקצ'יין המכונה את'ריום פועל. חשוב מאוד לציין בנקודה זו כי אף שהמילה בלוקצ'יין היא גנרית, כל בלוקצ'יין קיים בפני עצמו והחיבור ביניהם הוא סוגיה טכנולוגית קשה ביותר. ניתן להסתכל על כל בלוקצ'יין כמו על מערכות הפעלה למחשבים. לכולן קוראים מערכת הפעלה ויש דמיון קונספטואלי ביניהן, אך מערכת ההפעלה "חלונות" (Windows) של מיקרוסופט היא חיה אחרת לגמרי ממערכת ההפעלה של אפל.
הקטגוריה השלישית שבאה לעולם הייתה של מטבעות שהם חלק מאפליקציה ספציפית, למשל אפליקציה המאפשרת להעביר כספים ממדינה למדינה. טיפוסית אין לאפליקציות כאלו בלוקצ'יין משל עצמן אלא הן בנויות על בלוקצ'יינים אחרים, למשל על את'ריום. עבור השימוש הן משלמות עמלה למפעילי אותו בלוקצ'יין.
הסוג האחרון של מטבעות-טוקנים, שהוא החדש יחסית מכולם, הוא טוקנים המבטאים זכות בנכס בסיס כלשהו. הם מכונים גם "טוקנים מגובי נכסים" (asset-backed-tokens). במקרה הזה כל טוקן הוא מעין יחידת השתתפות בנכס הבסיס.
■ אם כל טוקן הוא שונה, איך עובדות הקבוצות השונות וממה אמור להגיע הערך שלהן?
נתחיל בקבוצה האחרונה והחדשה יחסית של טוקנים מגובי נכסים, שבהם כל טוקן הוא מעין יחידת השתתפות קטנה בנכס הבסיס. הרעיון בטוקניזציה של נכס הבסיס - אשר יכול להיות כל דבר, החל במשהו מוחשי כמו זהב או מקרקעין ועד אפילו זכות ערטילאית כמו פטנט - הוא להעניק לנכס הבסיס סדרה של תכונות חדשות. למשל, פיצול הזכות. אם טוקן מסוים מבטא זכות בקבוצת פטנטים, הרי שנוצר כלי המאפשר בקלות לפצל את הבעלות על הפטנטים האלו בין עשרות אלפי יחידות המטבע, קרי המשקיעים השונים.
יתרון נוסף בטוקניזציה הוא נזילות. בדוגמא שלעיל בעלי הפטנט יכולים, באמצעות הטוקניזציה, למכור חלקים בפטנטים ולקבל מזומנים כבר בשלב מאוד מוקדם בחיי הפטנט.
יתרון נוסף הוא זירת מסחר פשוטה ובינלאומית. טוקניזציה מאפשרת למשקיעים ביפן לקנות בקלות זכויות בקבוצת פטנטים בישראל. כיום אין בנמצא זירת מסחר שכזו. טוקניזציה של זכויות מאפשרת בקלות גם לייצר שעבודים ולקבל אשראי בגינם. הטוקניזציה והשימוש בבלוקצ'יין מייצרים מערכת רישום אמינה, זולה יחסית, בינלאומית בטבעה ומאובטחת ביותר לניהול הבעלות באותם טוקנים, ובעקיפין בזכויות בנכסי הבסיס שהם מייצגים.
הערך של טוקנים מגובי נכסים שכאלו נגזר מערך נכס הבסיס. אם הטוקן מבטא 10 גרמים של זהב, מחירו יהיה בערך כמחיר 10 גרמים של זהב. ואם הטוקן מבטא 1/100,000 מהזכות בקבוצת פטנטים, ערכו ייגזר מהערכת השוק את שווי הפטנטים האלו.
בימים אלו זוכה הקטגוריה הזו לפופולריות רבה. יש לפחות ארבע זירות מסחר לטוקנים כאלו בשלבים שונים של פיתוח, וכן מפותחים כלי עזר רבים לשימוש בסביבה הזו. כל המערכת הזו, הזוכה לשיתוף פעולה של הרשויות בארה"ב, היא מכלילה יותר, זולה יותר, יעילה יותר, בינלאומית יותר ונזילה יותר מהאלטרנטיבות הקיימות היום כמו הבורסות לניירות ערך.
הקבוצה הבאה היא הטוקנים לשימוש באפליקציות בלוקצ'יין ספציפיות. לדוגמה, נניח יזם שרוצה להקים מערכת של טלפונים ציבוריים שתעבוד על אסימונים, כמו שהיו פעם בישראל. הואיל ואין לו מספיק אמצעים, הוא פונה לציבור ומציע להם לרכוש אסימונים מראש, נניח בהנחה של 50% ממחירם כאשר המערכת תעבוד. משתמשים שונים - אם משום שהם רוצים לתמוך במיזם ואם משום שהם מאמינים בהצלחתו - רוכשים את האסימונים. בכסף שקיבל היזם מקים את מערכת הטלפונים הציבוריים. הטוקנים-האסימונים ישמשו את המשתמשים באפליקציה (הטלפונים הציבוריים), וערכם ייגזר ממחיר שיקבע היזם (מחיר השיחה) או מכמות השימוש בהם, קרי הביקוש, אם מספרם יוגבל בכוונה על ידי היזם.
תפקידו של הטוקן הזה ברור: הוא האמצעי שבאמצעותו ניתן להשתמש באפליקציה, בדוגמה שלנו - לשוחח במערכת הטלפונים הציבוריים. רוב הטוקנים הקריפטוגרפיים היום בשוק נמנים עם הקטגוריה הזו, וערכם בסופו של דבר ייגזר מהפופולריות של האפליקציה. אם אף אחד לא ירצה להשתמש בטלפונים הציבוריים, ערכם יהיה כנראה אפס, ואם רבים ירצו וכמותם תוגבל - ערכם יעלה.
בעיקרון אין מניעה לייצור אינסוף טוקנים כאלו, כל אחד מהם יחיה או ימות בהתאם לערך האפליקציה שהוא מייצג. אפליקציות כאלו בדרך כלל עובדות על בלוקצ'יינים אחרים שקיימים ואינן מפתחות בלוקצ'יינים משל עצמן. עבור שימוש כזה הן משלמות לבלוקצ'יין סוג של דמי שימוש במטבע של הבלוקצ'יין האמור.
דוגמה לאפליקציה ומטבע כזה היא "גולם" (Golem), אפליקציה להשכרה של כוח מיחשוב. פלוני יכול "להשכיר" כוח מיחשוב מהמחשב שלו כאשר אינו משתמש בו, וה"שוכר" הזקוק לכוח מיחשוב רב באופן לא רציף יכול לשכור כוח מיחשוב שכזה ולשלם עבורו באמצעות האפליקציה והמטבע של גולם. האפליקציה עצמה בנויה על הבלוקצ'יין של האת'ריום.
דוגמה אחרת, שגם היא בנויה על האת'ריום, היא "באט" (BAT - Basic Attention Token). באט מנסה לשנות מהיסוד את מודל הפרסום באינטרנט. הרעיון מאחרי באט הוא לבנות מערכת מבוזרת שבה המשתמשים ויצרני התוכן ייהנו מהכנסות הפרסום ולא כמו היום, שרוב הכנסות הפרסום הולכות למתווכים כמו בעלי הדפדפנים, יוטיוב ופייסבוק. המטבע של באט הוא הטוקן שבאמצעותו כל הכלכלה הזו אמורה לעבוד - מהתשלום למשתמשים הסופיים בעד צפייה בפרסומות ועד פיצוי למפתחים אנונימיים.
כאמור, רוב האפליקציות יושבות על בלוקצ'יינים אחרים ובראשם האת'ריום, שבו משלמים באת'ר ששייך לקטגוריה השנייה של המטבעות. בלוקצ'יינים אלו הם פלטפורמה לפיתוח האפליקציות השונות, וכל אחד מהם מציע כלים ופיצ'רים משלו. האפליקציות משלמות לבלוקצ'יין בעד השימוש בו, במטבע של אותו בלוקצ'יין.
כמו את'ריום, יש בלוקצ'יינים נוספים, שחלקם מכוונים לשימושים ספציפיים. למשל, ריפל וסטלאר המכוונים לאפליקציות בתחום הפיננסי, כמו העברות כספים בין מדינות או מערכות תשלומים אלטרנטיביות. הואיל והמודל העסקי של הבלוקצ'יינים האלו, הפלטפורמות, בנוי על העמלות שהם גובים מהאפליקציות, ערך המטבעות שלהם ינבע מהצלחתם למשוך מפתחי אפליקציות ומהצלחתן בפועל של האפליקציות הרצות על הבלוקצ'יין שלהם.
הקטגוריה האחרונה ברשימה והראשונה כרונולוגית, שהעניקה לכל הסוגים השונים של הטוקנים את השם הגנרי והמטעה משהו "מטבעות", היא הטוקנים המתיימרים לשמש ככסף, ובראשם הביטקוין. חשוב לציין כי עם הקטגוריה הזו נמנים לא יותר משלושים מטבעות מתוך כ-1,500 טוקנים קיימים.
■ איך בכלל יכול מטבע שאינו מיוצר ונתמך על ידי מדינה להיות כסף?
כדי לענות על השאלה הזו צריך לצלול קצת אל העבר ולהבין מה הוא בדיוק כסף. הקונספט של כסף הומצא לפני כ-6,500 שנה, שעה שמספרם וכמותם של הסוגים השונים של המוצרים והשירותים גדלו בהתמדה. או אז נוצר הצורך בסרגל-ערך, כלומר מין יחידת מידה המודדת ערך של נכס או שירות ומבטאת אותו במספר אחד מדויק, בדיוק כמו שסנטימטר מודד מרחק. בתחילה באופן אקראי ואחר כך במכוון צמחה מתכת הכסף להיות הכלי הזה. הכסף, ואחר כך הזהב, נבחרו לתפקיד הזה בגלל מקבץ מיוחד של תכונות פיזיות, כולל נדירות ועמידות. הזהב והכסף תפקדו אפוא כיחידות למדידת ערך (Unit of account ) ובהמשך, כהתפתחות טבעית, גם ככלי לביצוע מסחר בין המוצרים,Mean of exchange, שעתה ננקבו בערך מדויק (מחיר).
כוחו של הכסף נבע ממקור אחד: נכונותם של אנשים לקבל אותו כתחליף למוצרים שיש בהם ערך של ממש, למשל בעבור מוצרים שניתן לאכול אותם. הנכונות הזו נבעה אף היא ממקור אחד, האמונה כי אנשים אחרים יהיו בעתיד מוכנים להחליף את יחידות הכסף במוצרים ובשירותים אחרים.
הדפסת ראשו של השליט על יחידת המטבע הופיעה אלפי שנים מאוחר יותר (כ-700 לפנה"ס), וגם אז היה זה לא יותר מאשר "אישור" לאמינות המטבע. ערך הכסף נבע מהמתכת שבו, הזהב או הכסף, ותו לא. כך היו פני הדברים פחות או יותר במשך 6,500 שנה. גם כאשר הופיעו שטרות הנייר כוחם נבע מכך שהם ייצגו את הזהב. האמונה במתכת שמאחוריו נתנה לכסף את ערכו ולא הציור שמתנוסס על השטר.
כמובן שעמדת המדינה ביחס לכסף השפיעה על האמון שנתנו בו האנשים, אך הקורלציה הייתה רחוקה מלהיות מושלמת, ובכל מקום שבו המשתמשים בכסף איבדו את האמון, בו הם הפסיקו לקבלו כאמצעי למדידת ערך ואחר כך כאמצעי תשלום, הייתה עמדת המדינה אשר הייתה.
אפילו בישראל של שנות האינפלציה של המאה שעברה הפסיקה הלירה ואחר כך השקל הישן להיות סרגל למדידת ערך וכל החוזים ננקבו במטבע אחר. בעסקאות נדל"ן, למשל, היו נוקבים את המחיר בדולרים, אפילו שהתשלום בוצע בשקלים לפי ערכם ביום בתשלום. בגרמניה של תחילת שנות העשרים של המאה הקודמת, כאשר האינפלציה נמדדה באלפי אחוזים, ציבור המוכרים סירב לחלוטין לקבל את שטרות הנייר של הממשלה עם הצמדה כלשהי או בלעדיה.
■ למה שאנשים ירצו להשתמש בביטקוין ככסף?
ראשית, יש לציין כי מטבע קריפטוגרפי אינו חייב להיות ביטקוין. הוא יכול להיות כל יחידת מידה או נכס בסיס שבו רוצים האנשים להשתמש, ביטקוין, גולד-קוין (הגוזר ערכו מזהב) ואפילו דולר-קוין, השווה בערכו לדולר. המטבע הקריפטוגרפי מציע יתרונות של ממש בהשוואה לשטרות הנייר. יתרונות אלו כוללים בין השאר יעילות, מחיר הפעלה, בינלאומיות, מהירות, זמינות, שחרור מכבלי הבנקים ועוד.
כאמור, כסף אינו רק יחידה למדידת ערך. הוא גם אמור לשמש כשומר ערך (Store of value) וכן כאמצעי לתשלום במסחר (Mean of exchange). ניסיון השנים האחרונות מוכיח חד משמעית כי בכלכלות שבהן הממשלה הרסה את המטבע המקומי, יותר ויותר אזרחים פונים לביטקוין ולמטבעות קריפטוגרפיים אחרים הן כשומרי ערך וכן כאמצעי תשלום.
בוונצואלה, עשירים כעניים, בעלי עסקים כפנסיונרים, מנסים להחליף את המטבע המקומי המאבד יותר מ-99.99% מערכו בשנה למטבעות קריפטוגרפיים שבאמצעותם הם משלמים על הוצאות שוטפות וכן מנסים לשמור על ערך כספם. לא צריך להיות מומחה כדי להבין מדוע למשל רופא השיניים בקראקאס מוכן לקבל ביטקוין שאין מאחוריו שום ארגון, אך לא נייר המודפס על ידי הממשלה אשר עם כל כוח צבאה ועתודות הנפט שלה אינה יכולה למנוע ממנו לאבד כ-99% מערכו בתוך יום.
ונצואלה אינה לבד. גם בזימבבואה, איראן, טורקיה וברזיל הביטקוין זכה לעניין גובר ולפרמיית מחיר יחסית למחירו בארה''ב, שעה שהמטבעות המקומיים נשחקים והולכים וחוסר יציבות כלכלית וחברתית התפשט. במובן הזה אין ספק כי המטבעות הקריפטוגרפיים ובראשם הביטקוין הולכים וממלאים את התפקיד ההיסטורי של הזהב. לא יהיה זה אפוא בלתי הגיוני להניח כי תהליך דומה יתרחש גם בכלכלות המפותחות, כאשר הבנקים המרכזיים בעולם ימשיכו במרץ להרוס את המטבעות שלהם עם מנות גדושות של הרחבות סופר כמותיות וריבית שלילית. תהליך שסביר לצפותו כשלב הבא לאחר התפוצצות בועת האשראי הנוכחית.
■ הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com
אין במאמר זה הצעה לרכוש או להשקיע בנכס מכל סוג שהוא, לרבות כל מטבע קריפטוגרפי המוזכר בכתבה.