אלון מאסק / צילום: רויטרס
בימים אלה היינו עדים לשני אירועים מנותקים שהתרחשו במקביל בשני צדי העולם. אצלנו, נוחי דנקנר, אחד האנשים הדומיננטיים ביותר במשק הישראלי, נכנס לכלא ל-3 שנים, לאחר שהורשע בעבירת השפעה על שער מניית אי.די.בי סמוך להנפקת ניירות ערך שביצעה. במקביל, בארצות-הברית, אלון מאסק התקשר בהסדר עם נציבות ניירות ערך האמריקאית (SEC), במסגרתו ישלם כמה עשרות מיליוני דולרים ויחדל מכהונה כיו"ר דירקטוריון טסלה, בעקבות ציוץ אומלל שצייץ בטוויטר בתחילת אוגוסט 2018, לפיו השיג מימון נדרש להפיכת טסלה לחברה פרטית בהצעת רכש לפי שווי של 420 דולר למניה (ערב הציוץ עמד שווי מניית טסלה על כ-340 דולר).
לכאורה, מדובר במקרים שונים מאוד, אם כי במבט מעמיק יותר ניתן להבחין בקווי הדמיון. בשני המקרים מדובר בדמויות מאוד דומיננטיות, שזהותן קשורה באופן עמוק בחברות שאותן הם מנהלים. אמרת נוחי דנקנר - אמרת אי.די.בי, גם בחלוף זמן מאז איבד את השליטה בחברה; באופן דומה - אלון מאסק מזוהה מאוד עם טסלה. בשני המקרים מדובר בביצוע מעשים שנועדו להשפיע על שער מניית החברה.
במקרה של דנקנר העבירה בוצעה במטרה למנוע ירידה בשער המניה בהנפקה, ובמקרה של מאסק הפרת החוק נעשתה במסגרת מלחמתו ב"שורטיסטים" ובמטרה לגרום לעליית שער המניה. בשני המקרים דובר בעבירות לפי דיני ניירות ערך, אך לא לצורך בצע-כסף מיידי ואישי (אם כי ברור שבשני המקרים יש כדי להניב לדנקנר ומאסק רווח עקיף), אלא לשם שיפור מצבן של החברות וחיזוק המוניטין והמעמד של השניים בקשר לחברות שבניהולם.
אך דווקא על רקע קווי דמיון אלה, ניכרים הבדלים עמוקים בין שני המקרים. מאסק הוא יזם פורץ גבולות ומעורר השראה, איש חזון שרואה לנגד עיניו, בין היתר, כבישים נטולי זיהום אוויר ובני אדם המשוגרים למאדים; נוחי דנקנר הוא "פיננסייר", אדם שרוכש חברות בעלות פעילות אמיתית במטרה להפיק מהן רווחים. מאסק מקים חברות המשרתות את החזון שלו; דנקנר ניהל חברת החזקות שמהותה היא שליטה בחברות אחרות.
בעניינו של דנקנר, פתחה רשות ניירות ערך בחקירה פלילית שהביאה להרשעתו ולעונש של מאסר מאחורי סורג ובריג; בעניינו של מאסק, פתחה ה-SEC בחקירה אזרחית, שהסתיימה בהסדר במסגרתו לא נדרש מאסק להודות במיוחס לו (אך נאסר עליו להכחיש את הדברים), והוא ימשיך לנהל את החברה ולכהן בה כדירקטור, אך לא כיו"ר הדירקטוריון (למען הדיוק, יש לומר כי טסלה הודיעה כי מתקיימת בעניינה גם בדיקה של התביעה הפדרלית, כך שבהחלט ייתכן כי טרם נאמרה בפרשה זו המילה האחרונה).
יש כמובן סיבות רבות להבדלים, אך לדעתי אחת מהן ראויה לציון מיוחד - ההבדל בתרבות האכיפה בין מערכת אכיפת החוק האמריקאית לישראלית. ראשית, בארצות-הברית, הרוב המכריע של הפרות דיני ניירות הערך אינו עובר דרך מערכת המשפט הפלילי. זו אכיפה אזרחית (לא מינהלית) בבית משפט פדרלי. רק מיעוט המקרים נאכף גם במערכת הפלילית. בארץ, כינונה של מערכת האכיפה המינהלית הפחיתה את הדומיננטיות של אכיפתם הפלילית של דיני ניירות הערך, אך זו עדיין "ברירת המחדל" של הרשות, הנשענת עליה בצורה משמעותית.
שנית וחשוב יותר, המערכת האמריקאית הפנימה לפני למעלה מעשור את "מגבלות הכוח". בעקבות פרשיית אנרון, הועמדה פירמת רואי החשבון הבינלאומית ארתור אנדרסון לדין. היא זוכתה בבית המשפט העליון כעבור כמה שנים (מי בכלל זוכר), אך הזיכוי היה ככוסות רוח למת - הפירמה הענקית, שהעסיקה עשרות אלפי עובדים ברחבי העולם והיותה אחת מחמשת פירמות רואי החשבון הגדולות בעולם, קרסה לאחר העמדתה לדין, ובבת אחת ה-Big Five הפכו ל-Big Four. מאז מקפידים גופי האכיפה האמריקאים שלא לגרום לקריסתן של חברות, ומשתדלים להימנע מפגיעה מיותרת בבעלי המניות.
ההסדר שהושג בעניינו של מאסק הוא דוגמה מובהקת להקפדה זו. אלון מאסק טעה בציוץ האומלל אודות הצעת רכש, אך נוכחותו ומעורבותו חיוניים לטסלה. ה-SEC לא רוצה לגרום לפגיעה מיותרת בבעלי המניות של החברה, ולכן ראוי ומוצדק היה לאפשר למאסק להמשיך ולכהן כמנכ"ל ודירקטור בחברה, ולאפשר לו שלא להודות במיוחס לו. זו גם כנראה הסיבה לכך שה-SEC, הידועה בקשיחותה, הסכימה לסיים את התיק במהירות ובהסדר שנתפס על-ידי רבים כמקל מאוד.
■ הכותב הוא מנהל מחלקת שוק ההון במשרד ברנע, בעבר שימש כממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך.