בזק | בלעדי

חצי מדינה להוט, חצי מדינה לבזק: תוכנית החלוקה של הסיבים האופטיים

פריסת הסיבים האופטיים ברחבי המדינה מתעכבת בגלל חוסר כדאיות כלכלית של חברות התשתית • כעת, משרד התקשורת בוחן מודל לפיו הן יקבלו בלעדיות באזורים מסוימים לתקופה מוגבלת, במטרה לאפשר להן להחזיר בבטחה את ההשקעה הכבדה

סיבים אופטים / צילום: שאטרסטוק
סיבים אופטים / צילום: שאטרסטוק

בכירי משרד התקשורת מוטרדים מאוד בימים אלה ממשבר התשתיות הקשה שבו שרוי שוק התקשורת. במשרד מבינים שכדי לבצע פריצת דרך ולעמוד בדרישות העתידיות, חייבים לקדם במהרה את פריסת הסיבים האופטיים לבתים. קצב הפריסה הנוכחי איטי למדי, ולחברות אין מספיק תמריצים לעשות כן, בטח כששוק התקשורת כולו מצוי במשבר.

במסגרת הניסיונות למצוא פתרון שיקדם את הפריסה, בוחנים במשרד התקשורת להעניק תמריצים לחברות התשתיות העיקריות, בזק והוט. הסיבה היא שקברניטי המשרד מבינים שאם לא יחול שינוי בקרוב מאוד, החברות לא ישקיעו משאבים נוספים בפריסה, והתוצאה תהיה העמקת פערי התשתיות בין ישראל למדינות המתקדמות.

המתווה המסתמן, שעוד צפוי לעבור שינויים, הוא לבצע חלוקת אזורית בין בזק להוט (שמחויבת בפריסה אוניברסלית) לתקופת זמן מוגבלת מראש. כך, הן ייהנו מבלעדיות בתקופה זו, מה שיאפשר להחזיר את ההשקעה ביתר קלות.

מה עומד מאחורי הרעיון הזה? ישראל בסופו של יום היא שוק קטן. פריסה של מספר חברות בכל בניין עשויה להיות לא כלכלית לאף אחת מהן. בבניינים גבוהים עם עשרות דיירים זה אולי ריאלי, אבל לא כך הדבר כשמדובר בבניינים נמוכים או צמודי קרקע.

סיבה נוספת לכך שהפריסה הופכת אפילו לכלכלית פחות היא שבישראל אסור למפעיל לדרוש מלקוח להתחייב לתקופת זמן, אפילו לכזו שתאפשר למפעיל להחזיר את ההשקעה. המשמעות היא שחברת תשתיות יכולה לפרוס תשתית לבניין, אך הלקוח יחליט אחרי תקופה קצרה לעבור לחברה אחרת, וזאת אחרי שפרסו אליו סיב אופטי בעלות שיכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים.

וכל זה עוד לפני שהזכרנו את השוק הסיטונאי. מדיניות השוק הסיטונאי במתכונתה הנוכחית הופכת להיות אבן נגף משמעותית בדרך להתפתחות השוק. לפי מתכונת זו, חברת התשתית תהיה מחויבת למכור את התשתית שלה למתחרה חדש, ברגע שפרסה את התשתית, מבלי שהמתחרה יישא בעלויות ההשקעה שלה.

בנוסף לכך, המשרד צריך לקחת בחשבון שבינתיים הוא מעניק ל-IBC (מיזם הסיבים האופטיים על תשתית החשמל) את הזכות לפרוס סיבים באזורי ביקוש בלבד, ולא לחייב אותה לפרוס גם באזורים פחות משתלמים מבחינה כלכלית.

המשמעות היא שפרטנר וסלקום יהיו יכולות דרך המיזם להתחרות בבזק ובהוט באזורי השמנת, ובעיקר היכן שיש מגדלים גבוהים כמו שהן עושות היום, בזמן שחברות התשתית הוותיקות יהיו חייבות לפרוס בפריפריה הרחוקה. שם כמובן עלויות הפריסה הן הרבה יותר גבוהות כי יש מיעוט של בניינים רבי קומות.

כרגע לא רואים את האור בקצה המנהרה. מדובר כאמור בבעיה מורכבת, ועד יחול שינוי מקיף ברגולציה, קשה לראות כיצד הוט ובזק נכנסות לפרויקט שעלותו מוערכת במיליארדי שקלים. וזה אומר שמשבר התשתיות בישראל רק ילך ויחמיר.

משק מודרני מחייב את הגדלת רוחב הפס למשתמשים באמצעות סיבים אופטיים, אך בתנאים הקיימים היום אי אפשר לבצע את ההשקעה הנדרשת. חלוקה לאזורים תוך הבחנה בין פריפריה למרכז יכולה להקל במעט, אך ספק אם בזק והוט יוכלו לקבל אותה כתנאי פתיחה.

בתקופה הקרובה המשרד מתכוון להוציא את המדיניות לשימוע ציבורי ולקבל הערות בטרם יקבע את מדיניותו הסופית. שוק התקשורת כולו נמצא במשבר, והבעיה הופכת למורכבת יותר ויותר על רקע העובדה שענף הסלולר נמצא במשבר חריף, ועד שלא תיפתר הבעיה שם, יהיה קשה לחברות להתמודד בשתי הזירות במקביל. 

זה הזמן לצעדים לא שגרתיים | פרשנות

כולנו אוכלים היום את פירות הבאושים של מדיניות השוק הסיטונאי שהנהיג משרד התקשורת עוד מתקופת השר גלעד ארדן. הכוונה המקורית של השוק הסיטונאי הייתה לעזור לפרטנר ולסלקום להשיג דריסת רגל משמעותית בשוק ולהגביר בכך את התחרות, אך במבחן התוצאה אנו עומדים מול שוקת שבורה. הרפורמה הזו הובילה להפסדים כבדים, לשחיקת רווחי החברות ולצמצום השקעות בתשתיות חדשות.

מנגד, יקומו ויגידו התומכים במדיניות זו, במידה רבה של צדק, כי בלעדיה לא הייתה היום תחרות בטלוויזיה. אפשר להתווכח על כך בלי סוף, אך בשורה התחתונה שוק התקשורת היום נמצא במשבר מפני שלחברות התקשורת (מלבד בזק) פשוט נגמר הכסף.

"קבוצות התקשורת" שהמשרד ייצר (סלקום, פרטנר והוט) פשוט לא מצליחות להתמודד עם הכאוס שנוצר בשוק התקשורת כולו. מצד אחד ענף הסלולר ממשיך להישחק, ומצד שני הכניסה לטלוויזיה ולשוק הקווי במסגרת השוק הסיטונאי לא מצליחה לפצות על השחיקה בסלולר. היא מחייבת השקעות שלחברות פשוט אין מאיפה לגייס. 

כמה נקודות על רפורמות שפועלות לטווח הקצר בלבד, תשתיות מיושנות ורגולטורים שצריכים לשנות גישה:


1. מי זוכר היום את הטענות של פרטנר וסלקום שהזהירו את שר התקשורת דאז, משה כחלון? הן אמרו לו שלא ניתן לרסק את השוק הסלולרי מצד אחד, ומצד שני לא לאפשר להן במקביל להיכנס לשוק הקווי. כשהן אמרו את זה, הן הוקעו. היום מתברר שהיה צדק רב בטענותיהן. כן, וגם לנו העיתונאים יש חלק בכך. 

משרד התקשורת גם התעכב ולא איפשר בזמן לפרטנר ולסקום נגישות מלאה לתשתיות של בזק והוט. בכך הוא הפר לחלוטין את האיזון בשוק. ספק גדול אם כניסה מוקדמת יותר לשוק הטלוויזיה ויישום רפורמת השוק הסיטונאי היו כלכליים לפרטנר ולסלקום, אך בטוח שזה היה מקל עליהן להתמודד ביתר קלות עם השחיקה בשוק הסלולרי. על זה נאמר הניתוח אולי הצליח אבל החולה מת (או בינתיים גוסס).

2. כעת, המשרד שובר את הראש כדי למצוא פתרונות למשבר העמוק ששוק התקשורת נמצא בו. אין מודל כלכלי להשקעות בתשתיות במדיניות של שוק סיטונאי, ואין לחברות הסלולר מקורות להשקיע בדור חמישי. שני הנושאים כרוכים זה בזה. 

3. כל עוד רשות ההגבלים העסקיים ומשרד האוצר לא יגיעו למסקנה שהמשבר בשוק התקשורת הוא אמיתי וגורר את ישראל לפיגור שיהיה קשה מאד להדביקו, לא יתרחש שינוי בשוק. בסוף זה יקרה, האוצר ורשות ההגבלים יתעשתוויבינו שבשוק עם שישה מפעילים סלולריים ועוד 2-3 מפעילים וירטואליים, אי אפשר לייצר תשתית תקשורת מתקדמת.

4. ומה לגבי חלקם של ההנהלות ובעלי המניות, והעובדים? השבוע פרסמנו על כך שסלקום הייתה הראשונה להעז להרים דגל ולהגיד בשם כל התעשייה - אנחנו במשבר שאי אפשר להסתיר יותר. אם המצב כה קשה, אין ברירה, חייבים ללכת לצעדי התייעלות קשים.

5. ספק אם יש פתרון נראה לעין לבעיות בשוק התקשורת. צריך להגיד את האמת, הבעיות מחייבות פתרונות ברמה של שינוי מבני שקשה לראות אותו מתרחש, במיוחד בשנת בחירות. משרד התקשורת לא יכול להוציא שחקנים מהשוק. חזי בצלאל יכול להמשיך (דרך We4G) לגרור את המחירים למטה עוד הרבה זמן תחת הסכם איחוד הרשתות עם סלקום. גם אלקטרה צריכה יכולה להמשיך לחיות איתה עוד הרבה זמן תחת אותו הסכם איחוד רשתות עם סלקום.

המשמעות היא שאם מניחים לתחרות לעשות את שלה, אז צריך להמתין שאחת החברות תקרוס או שיהיו חברות שינסו להתמזג. צעד כזה יעמיד שוב במבחן את מדיניות האוצר ורשות ההגבלים לפיה יש לאפשר לחברות לקרוס ולא לאשר מיזוגים, זה חלק מהתפתחות התחרות בשוק. זה תהליך שיכול לקחת הרבה זמן, שכאמור אין לנו. כל העולם מתקדם לסיבים אופטיים וישראל עדיין מקרטעת.

6. אבל להתייאש זו לא תוכנית פעולה. צריך לחשוב יצירתי ומחוץ לקופסא, בניגוד למה שעושה כיום משרד התקשורת. יש שם אנשים מוכשרים וטובים שבקיאים היטב בשוק, אבל המסגרת לא תאפשר להם לחרוג ממה שהם יודעים ורגילים. זה הזמן להוביל מהלכים לא שגרתיים על ידי אנשים מחוץ למערכת. בין אם מדובר בצוות של מומחים חיצוני שצריך לייעץ למנכ"ל משרד התקשורת, בין אם דרך ועדה חיצונית, משהו חייב להשתנות אם רוצים תוצאות שונות. הקיבעון הנוכחי הוא הרסני לנו.