רמי לוי / צילום: איל יצהר
יש משהו אמביוולנטי בשוק המניות בעת האחרונה, שכן גם אם המשקיעים סבורים שרמת המחירים הוגנת וסבירה, הם לא יכולים להתעלם מהעצבנות ומהתנודתיות - שקפצו מדרגה. החשש המרכזי מגיע משוק ההון האמריקאי, שמוטרד ממלחמת הסחר ומעליית התשואות, שכן ברור לכל שאם יתממש שם התרחיש השלילי, הוא יחלחל במהירות לשוק המניות המקומי.
כאשר הסיכונים גואים, ולא משנה הסיבה, הצעד הרפלקסיבי הוא להסיט את תיק ההשקעות לעמדה של מגננה.
■ "מניות דפנסיביות": יש ענפים עסקיים שנתפסים כדפנסיביים, כאלה שבתקופות קשות צפויים להיפגע הרבה פחות. לכן, כפועל יוצא, ברגעי חרדה האטרקטיביות של המניות בסקטורים הללו עולה.
האמת היא שדפנסיביות זו הגדרה חמקמקה, שהרי קיימות חברות איתנות ויציבות, שהמחיר הגבוה שבו הן נסחרות הופך את ההשקעה בהן למסוכנת מאוד. במילים אחרות, כדי לומר שהשקעה היא "דפנסיבית", דרושים לפחות שני תנאים מצטברים, גם תמחור הוגן וגם יציבות בעסקים.
■ רשתות המזון: סקטור המזון, שבאופן מסורתי נחשב לענף סולידי ודפנסיבי, ידע עד לא מזמן שנים קשות ומאתגרות. זו הייתה מעין "סערה מושלמת" (Perfect Storm), שבמסגרתה תחרות חריפה, בשילוב עם מחאה צרכנית מתוקשרת ומלאת תהודה, הובילו את רשתות המזון לשחיקת הכנסות אלימה - שמטבע הדברים פגעה קשות ברווחים.
ואם לא די בזה, גם ההוצאות החלו לתפוח ולעלות, בפרט שכר המינימום - שמהווה מרכיב דומיננטי ברשתות הקמעוניות. תנועת המספריים הזו חתכה לא רק ברווחים, היא גילחה עשרות אחוזים גם מערך המניות.
אז זו בדיוק הנקודה, שלא נותר כמעט זכר מאותה מחאה, כך שמה שנחשב לאחד החמצה לאחר זו הצלחה. למה הכוונה? לכך שהתחרות בין רשתות המזון נבלמה, המחירים במגמה זוחלת של עלייה והתוספת בשכר המינימום נספגה במלואה - מה שמגדיל מהותית את רווחי התעשייה. מה לגבי תמחור המניות? בהשוואה לרמה ההיסטורית, ולזו של רשתות מזון בינלאומיות, המכפילים הנוכחיים רחוקים מלהיות יקרים.
■ רמי לוי: היא נחשבה לילדת הפלא של התעשייה, כזו שהצליחה להכות את הרשתות הגדולות ולנגוס נתח משמעותי בעוגה, דבר שלווה כמובן בנסיקה אדירה של המניה.
העניין הוא שזה היה לפני שנים לא מעטות, ומאז התמונה השתנתה - המכירות למ"ר התכווצו, הרווחיות צנחה ושופרסל חזרה להיות "השריף" הבלתי מעורער של העיירה.
מבחינת המשקיעים במניה זו הייתה אכזבה, אם כי קשה לי להבין את ממד ההפתעה, אבל בכל מקרה, זה הוביל לסטגנציה נמשכת של המניה. מה קרה לרווח התפעולי באותה תקופה? כבר שלוש שנים שהוא צומח בצורה נאה, ולדעתי היד עוד נטויה, אבל איכשהו המניה נותרה תקועה.
■ הצמיחה צפויה להימשך: מעבר לשיפור החזוי ברווחיות, על רקע ההערכות שמחירי המזון ימשיכו לעלות, צפוי גם גידול במכירות הכמותיות. שטח המכירה הכולל של רמי לוי עומד כיום על 85 אלף מ"ר, והיא צפויה לפתוח עוד שלוש חנויות עד סוף השנה - בשטח של 6,000 מ"ר. נוסף על כך, החברה רכשה לא מזמן את השליטה (50%) ברשת קופיקס, הכוללת 30 מרכולים בשטח ממוצע של 200 מ"ר לחנות.
נכון, החנויות שנרכשו מקופיקס קטנות, אבל הן מעניקות לרמי לוי דריסת רגל מהירה בתוך הערים - מקום שבו המחירים והרווחיות משמעותית יותר גבוהים. אם לסכם את הדברים, אזי הכנסות החברה בשנה הקרובה יצמחו בשיעור דו-ספרתי. זה לא עניין שולי.
■ איתנות פיננסית חריגה: אין הרבה חברות מקומיות שהמזומנים שהן מחזיקות גבוהים מהונן העצמי. יתרת המזומן של רמי לוי עומדת על למעלה מחצי מיליארד שקל, כך שמעבר לאיתנות הפיננסית החריגה זה מעניק לה יתרון מובהק במקרה שייווצרו בענף הזדמנויות השקעה.
ומה אם לא? היא תמיד תוכל להחזיר את הכסף לבעלי המניות בחזרה, בין אם על-ידי חלוקת דיבידנד ובין אם ברכישת מניות של עצמה.
■ תמחור המניה: למרות פוטנציאל הצמיחה ואיתנותה הפיננסית הגבוהה, מכפיל הרווח הנקי של רמי לוי דומה באופן מוזר לממוצע בתעשייה. כשמבצעים את ההשוואה על בסיס מכפיל הרווח התפעולי, שזו הדרך הנכונה יותר, האטרקטיביות של ההשקעה צפה ועולה - שכן מתברר שרמי לוי מתומחרת בצורה שמרנית ונחותה, ללא הצדקה.
■ שורה תחתונה: שילוב של חברה שהיא גם צומחת וגם איתנה, עם תמחור נוח ותעשייה יציבה. כל אלה הופכים את רמי לוי להשקעה ראויה.
הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד