רון חולדאי ואסף זמיר
43% מבעלי זכות הבחירה מימשו היום (ג') את זכותם להצביע בבחירות לראשות העיר תל-אביב.
אך האם אסף זמיר או אסף הראל יכולים לאיים על ראש העיר הוותיק של תל-אביב רון חולדאי, העומד בראשה ב-20 השנים האחרונות?
הבחירות בתל-אביב הפעם מתאפיינות באי-ודאות. מצד אחד שולטת התחושה כי לא ניתן להביס את חולדאי בן ה-74, אך מצד שני הלך הרוח ברחובות העיר מנשב לכיוון של שינוי אפשרי. האם אסף זמיר, שגילו כמחצית מזה של חולדאי ושכיהן משך 10 שנים כסגן המיתולוגי של חולדאי, יכול "לעשות את זה"? זמיר הציף את תל-אביב מכל כיוון באלפי שלטים, מדבקות, טי-שירטים וכל פרסום אפשרי. גב כלכלי יש והוא מורגש. הסלוגן שהוא בחר לאו דווקא מקדם אותו כבעל חזון, אלא דווקא מדגיש את האפשרות לשינוי. "זה צמוד. צאו להצביע".
אסף הראל בן ה-46 מגיע בלי רקע או ניסיון בבניין העירייה, אלא מהכיוון המחאתי. הוא מציע משהו אחר: שתל-אביב תתקדם מחולדאי או מגרסתו הצעירה, כלומר מהמורה ומתלמידו. היות שהרקע שלו (הראל הוא מגיש טלוויזיה, תסריטאי ושחקן) לא מספק לו מנדט בעיני רבים מהתושבים בכדי להנהיג את העיר החשובה והעשירה הזו, הראל מתבטא בגלוי שיביא מנכ"לים שיעשו את זה עבורו. השאלה היא האם זה משכנע.
בינתיים, אסף זמיר רעייתו והפמליה שלו מסתובבים בין הקלפיות. ליד בית ספר גרץ מקבל זמיר תמיכה מהעוברים והשבים והוא קורא לתושבים לצאת ולהצביע כשרוחות השינוי מנשבות מעל העיר. לדבריו, ככל שיעלו אחוזי ההצבעה, הסיכוי להוביל לשינוי בעיר תל-אביב-יפו יגדל. יצוין כי רון חולדאי לא מפרסם את לוז היום שלו, כך שלא ניתן לראיין אותו. את עיקר הפוקוס שמים המועמדים על חלקה הצפוני של העיר ואזור המרכז, ונדמה שהשלושה מוותרים במובן מסוים על אזור יפו והדרום, שבהם לפי היסטוריית הבחירות יוצאים פחות להצביע.
עוברת אורח צועקת לאסף זמיר מהאוטו שהיא באה להצביע עבורו ואומרת ״תושבי צהלה מאחוריך!״ במידה מסוימת היא משקפת את העובדה שתושבי יפו והדרום נשארו מאחור, והקולות שלהם יכלו דווקא להכריע. מספר שלוש ברשימה של זמיר חן אריאלי תושבת יפו ופעילה לזכויות קהילת הלהט״ב אולי תצליח לקרב את המועמד הצעיר מבין המתמודדים לתושבי יפו, ומוטב שזה יקרה עוד היום.
ככל שהבוקר מתקדם, תל-אביב מתחילה להתעורר, בעיקר באזור הקלפיות, שם תנועת המצביעים ובעיקר פעילי הבוחרים והמועמדים למועצת העיר מכניסים צבע לעיר. הפעילים מנסים להשפיע גם ברגע האחרון, כשגם הם יודעים שתושבים רבים עדיין לא גיבשו החלטה למי להצביע. בשדרות רוטשילד ליד הקלפי בישיבה לאמנויות בר-אילן מגיעים עוד ועוד בוחרים לממש את זכותם. בינתיים, אגב, המועמדים מתרכזים בשכונות הצפוניות של העיר.
תל-אביב מתחילה להתמלא בהמוני אנשים. בתי הקפה והמסעדות הומים. חבורת צעירות מדרום הארץ מספרות לי שבאו ליום כיף בתל-אביב, אחת מהן, בת 17 שגרה בישוב בדרום, התבקשה על-ידי אמה לחזור להצביע בערב. משפחות, צעירים, מבוגרים מתל-אביב ומחוץ לעיר מסתובבים ברחובות - כך לפחות זה נראה באזור רוטשילד, הבימה והארבעה. גם חופי הים די מלאים.
תושבים רבים בתל-אביב מודים, גם כעת ממש בישורת האחרונה, שהם לא יודעים למי להצביע. הם בעיקר יודעים למי לא. ונדמה שהבחירה בסופו של דבר תעשה לא תהיה על טהרת 'אהבת מרדכי' אלא על 'שנאת המן', אלא שהתושבים יישארו עם ברירת המחדל.
אם את זמיר מוליכה רוח השינוי בהובלת, בעיקר, הצעירים (רבים מהם מסתפקים בנימוק ש"20 שנה זה מספיק"), אסף הראל שם את הדגש על תושבי דרום העיר. הקמפיין שלו הכי פחות מורגש ואגרסיבי על מרפסות ושלטי חוצות ("אין לנו תקציב כמו לאחרים", כך נימק באחד הראיונות שהעניק). הראל מבין שהוא יכול לסחוף אחריו את הדרום המוזנח, שבמובן מסוים כולל את הציבור הבועט והמחאתי של תל-אביב. וכאן, יכול להיות שהראל יהיה חתום כמי שהצליח לגרור את הבחירות בתל-אביב לסיבוב שני.
השיקול כנראה שונה בקרב מצביעי חולדאי, שרובם מתגוררים בחלקה הצפוני של תל-אביב. שם הנאמנות לחולדאי נאמרת ברייש-גליי ולא רק על ידי הדור הוותיק של העיר. במקביל, בשבועות האחרונים בא ועולה במרחב הציבורי של תל-אביב-יפו קולו של חולדאי. בדומה לקמפיינים מהשנים הקודמות, גם הפעם הוא נוקט בשיטה של הצפת העיר בפרסומים ברגע האחרון, רוצה לאמר "אני בטוח בניצחוני ובכל זאת מזכיר לכם למי לשים את הפתק הצהוב". אבל הפעם נדמה שהצפת העיר רק בשבועות האחרונים בשלטי הפרסום, שמהם ניבט חיוכו של ראש העיר המכהן, מהולה בלחץ מסוים. אולי חולדאי היה שאנן מדי עד אשר איבד את סבלנותו בראיון הנושך שהעניק לפני כשבועיים לעיתון "ידיעות אחרונות", שם הוא השתלח במועמדים האחרים. האווירה בין השלושה אמנם לא כוללת השמצות הדדיות ועלבונות כמו בערים אחרות, אבל ניכר שחברות כבר אין שם. בעיקר בין הראש ובין הסגן הנאמן ש"בגד".
נציין כי מעצבת האופנה טוב'לה חסין, השחקן מתי סרי והסופרת אורה מורג הצהירו כי הצביעו לחולדאי.
אז מי ינהיג את תל-אביב? הכול תלוי גם באחוזי ההצבעה של התושבים (ובעיקר באלה שטרחו לשנות כתובת גם אם הם מתגוררים בתל-אביב כבר שנים). בבחירות הקודמות ב-2013 אחוז הבחירות בתל-אביב-יפו עמד על 35% בלבד. הממוצע הארצי היה 51%. אם התושבים, כולל בני ה-17 שלראשונה מצביעים יצאו מהשאננות שלהם ויגיעו לקלפיות, אולי באמת יהיה בתל-אביב שינוי, גם אם הוא ייעשה על ידי ראש העיר המכהן. או אסף כלשהו.
בחירות של התלבטות
תושבים רבים בתל-אביב עדיין מתלבטים מחוץ לקלפי. המועמד אסף הראל משיב למצביעים מחוץ לבית הספר עירוני א' שאין להם מה להתלבט, ושהגיע הזמן לשינוי. כל טיעון זוכה למענה.
תושבת ותיקה ניגשה להראל, בירכה אותו על כך שהוא שרץ לבחירות, הודתה כי לא בחרה בו אלא למועצה, ואיחלה לו שיהיה ראש עיר מעולה עוד 10 שנים. הראל ענה לה שישמח להיות ראש עיר מעולה כבר כעת.
תושבת אחרת שמתלבטת ניגשה להראל ואמרה לו שהיא לא משתכנעת שהוא יכול. "קראתי את המצע שלך", אמרה, ושאלה: "מה תכל'ס תעשה בתחבורה ציבורית, לקהל הקשישים בעיר?".
הראל השיב בקור-רוח ובסבלנות לכולם. "שבילי אופניים זה חובה", אמר, "נעשה עוד חניונים, נעשה שינוי עמוק. המצביע שלנו לא נמצא רק בצפון העיר. נעשה מהפכה לא מהאופוזיציה אלא מראשות העיר. אם ננצח, נעשה שינוי. נטפל גם ביפו".