הנשים החרדיות נשארו מחוץ למועצות

בשבוע שעבר, ביום שלישי בלילה, תוך כדי המתח וההתרגשויות בציפייה לתוצאות מהערים השונות, ראיתי את הסרטון המפתיע ויוצא הדופן של פעילי דגל התורה בחיפה, חוגגים ורוקדים מסביב לעינת קליש-רותם - ראשת עיריית חיפה הנכנסת. ושמחה ועצב התערבבו בי ביחד.

שמחה על האיחוד ועל שיתוף-הפעולה המרגש ויוצא הדופן הזה בין חרדים, מרצ, להט"בים וקונסרבטיבים, תחת הנהגתה של אישה חזקה ומקסימה. ההסכם ביניהם, שמתחייב לשימור הסטטוס-קוו בנושאי דת במרחב הציבורי (המשך הפעלת התחבורה הציבורית בשבתות, המשך קיום מצעד הגאווה, מה שפתוח בשבת יישאר פתוח, ומה שסגור יישאר סגור, וכן הלאה), הוא סמל ומופת לאיך כן אפשר לחיות במדינה ביחד, בטוב ובכבוד הדדי. והלוואי שערים מסוכסכות כמו בית-שמש וירושלים, והמדינה כולה ילמדו מחיפה איך עושים את זה נכון.

מול השמחה - חשתי גם עצב וכעס ותסכול על זה שנכון להיום רובנו יודעים שאם עינת קליש-רותם הייתה חרדית ולא חילונית, לא אנשי דגל התורה ולא שום מפלגה חרדית אחרת, לא היו תומכים בה. הרב חיים קנייבסקי, גדול הדור החרדי-ליטאי, היה מורה לא להצביע לה בשום אופן. וחבר-הכנסת גפני לא היה מתקשר לברך אותה לאחר הזכייה. המפלגות החרדיות עדיין מסרבות לשתף את הנשים החרדיות בשורותיהן, ורובנו מקבלים זאת כמובן מאליו.

כי הממסד החרדי בעד שנשים חילוניות יהיו ראשות עיר. אבל נשים חרדיות, הנשים והבנות שלהן? שיישארו בבית ויעבדו בעבודות פשוטות. אפילו בסרטון הנ"ל, מהמטה החרדי בחיפה, יש גם פעילות חרדיות שעבדו קשה כמו הפעילים, אבל הן לא רוקדות עם הנבחרת עינת, הן נמצאות בצד, מאחור, מחוץ לתמונה. הברכה המצולמת של גפני לעינת בטלפון, אותו גפני שמגלגל עיניים לשמיים כששואלים אותו "למה אין נשים ברשימה שלך", הוא נראה כמופת של צביעות ואטימות. אין מילים אחרות להגדיר את זה.

מנגד, אני כן רוצה להפריד בין המנהיגים הנוכחיים של הציבור החרדי הזה, לבין בחורי הישיבה הצעירים והשמחים בסרטון. כי אני בטוחה שהחרדים והחרדיות הצעירים האלה דווקא כן היו שמחים להיות פעילים של מועמדות חרדיות; וגם שמחים לראות את אחיותיהן ואמותיהן חברות מועצה וכנסת וראשות ערים. ואף מקווים, שהדלת הזאת שנפתחה בשלישי בלילה לא תיסגר.

אז אני קוראת לכם אחיי וחבריי - תגידו את זה בקול קם ובמעשה. תדרשו את זה ביחד איתנו מהמנהיגים של הציבור החרדי; וממדינת ישראל.

ולנשים החילוניות והדתיות אני אומרת - אני מבינה אתכן. בישראל 2018 לעשות את מה שעינת קליש עשתה זה כמעט בלתי אפשרי. והיא הייתה צריכה לעשות כל שיתוף-פעולה אפשרי בדרך, בשביל להגיע לזה. ופועלה, הוא באמת-באמת חשוב וראוי - שיתוף-הפעולה עם החרדים. אבל במקביל, שימו לב, שאתן לא נותנות לגיטימציה להדרת נשים חרדיות מהמרחב הציבורי וממוקדי קבלת ההחלטות. כי זה המאבק של כולנו - של הנשים החרדיות ושל הנשים הלא חרדיות.

בנוסף לתחושות המעורבות לגבי מה שקרה בחיפה, אי-אפשר שלא להזכיר את השמחה הגדולה וההתרגשות שממלאת אותנו לאור הניצחון המדהים של עליזה בלוך בבית-שמש. אתם הפעילות והפעילים הדתיים הליברלים בבית-שמש, למודי הקרבות והאכזבות שקמתם מהייאוש ומתחושת ה"אין סיכוי", ובעזרתם של הפעילים והפעילות החרדים הצעירים שהביאו אנרגיות מחודשות, ועליזה האמיצה, והמרשימה, הבאתם ביחד את הניצחון המדהים הזה.

וכך, לקחתם את העיר המסוכסכת הזאת והעברתם אותה לדרך של אחדות,שיתוף-פעולה, אור ותקווה. אתם הגיבורים של מערכת הבחירות המוניציפליות 2018. והלוואי שרבים וטובים ילמדו מכם.

■ הכותבת היא יו"רית תנועת עיר ואם לקידום נשים חרדיות.