שרת המשפטים איילת שקד בפורום האחד עשר / צילום: שלומי יוסף
בסיום הדיון שקיים בג"ץ בעניינה של השופטת המודחת רונית פוזננסקי-כץ לפני כשבועיים, הורו שופטי ההרכב (עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז ונעם סולברג) לבא כוח הפרקליטות להבהיר מהי עמדתה של שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד, לגבי העונש הראוי לכוכבת "פרשת המסרונים", ככל שתאומץ עמדת ביה"ד המשמעתי של השופטים בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס, וייקבע כי העונש עליו הסכימו המדינה והשופטת - השעיה לשנה - אינו אפשרי במסגרת החוק.
עו"ד נחי בן אור, הממונה על ענייני הבג"צים בפרקליטות המדינה, התחמק במהלך הדיון מספר פעמים מלהשיב על השאלה מהי עמדתה של שרת המשפטים ככל שבג"ץ יכריע כי צדק ביה"ד המשמעתי כשקבע שהעונש עליו הסכימו המדינה והשופטת אינו בסמכותו, ולמעשה אינו מעוגן בלשון ובתכלית החוק.
"אני מבין שאתה לא מוסמך לתת תשובה בגלל הפוזיציה שלך", פנה בדיון השופט פוגלמן לנציג המדינה, והוסיף "אבל אנחנו צריכים תשובה מאדוני למקרה שנכריע שאין סמכות: מהי עמדת השרה במקרה שייקבע שאין סמכות? מה יהיה העונש הראוי?" לפיכך, נתן בג"ץ לשרת המשפטים שהות להגיש תשובה בכתב ביחס לשאלה זו.
הבוקר הוגשה עמדתה של השרה. נראה כי מדובר בהודעה החוזרת ברובה פעם נוספת על הדברים שנאמרו על-ידי נציג המדינה בדיון ובתגובתה לעתירה, כפי שאף צוין בהודעה עצמה. הודעת השרה שקד לא התייחסה לסוגיית הסמכות של בג"ץ באופן ישיר וברור. האם בכך נמנעה שקד גם הפעם מלהשיב לשאלה שגלגל לפתחה בג"ץ בדבר סמכותו לפסוק את העונש המוסכם?
"העונש המידתי בנסיבות העניין, אשר הולם את החומרה הגלומה במעשיה של העותרת, הוא העברה של העותרת מכהונתה כשופטת, לתקופה של שנה", חזרה השרה על עמדתה.
עוד צוין בהודעה שהוגשה מטעם השרה כי "עמדת המשיבה, על דעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, היא כי עונש של העברה מכהונה לתקופה של שנה כאמור, אפשרית על-פי פרשנות לשונית ותכליתית" של הסעיף הרלוונטי.
כמו כן, בהודעה שהוגשה מטעמה של שרת המשפטים נכתב כי "לחלופין, ניתן להטיל על העותרת עונש של העברה מכהונה לתקופה של שנה כאמור, מכוח הסכמת הצדדים וללא הכרח לטעת מסמרות בסוגיות המשפטיות שבמוקד הדיון ב'מישור הכללי-עקרוני' כאמור".
לטענתם של גורמים בסביבת שרת המשפטים, תשובתה של שקד לשאלת הסמכות של בג"ץ מופיעה בהחלט בהודעה. זאת מבקשים אותם גורמים לקרוא בשורות שהופיעו בסיום ההודעה, בהן הבהירה השרה כי לטעמה אין להסתפק בעונש של נזיפה או כל עונש אחר הפחות בחומרתו. "עמדתה של השרה היא כי מדובר בעונש קל מדי", נכתב בהודעה.
כאמור, בסביבת שרת המשפטים דוחים את הטענות להתחמקות ממענה, וביקשו למסור בתגובה: "עמדת השרה, כפי שהוגשה, היא כי במידה ובית המשפט יקבע שאין בדין סמכות להשעות שופט - נזיפה היא עונש קל מידי. המשמעות היא כי במקרה כזה גזר הדין יוותר על כנו".
התנהגות שאינה הולמת שופט
"פרשת המסרונים" התפוצצה ב-25 בפברואר האחרון, אז נחשף במהדורת החדשות של ערוץ 10 כי בהארכות המעצר בפרשת בזק הוחלפו מסרונים בוואטסאפ בין השופטת פוזננסקי-כץ שדנה בדיוני המעצר - בין היתר של ניר חפץ, לשעבר יועץ התקשורת של ראש הממשלה בנימין נתניהו; ושל שאול אלוביץ, בעל השליטה בבזק - לבין עו"ד שחם-שביט, שייצג באותם תיקים את רשות ניירות ערך החוקרת ביחד עם המשטרה את הפרשה.
ב-27 בפברואר המליץ נציב התלונות על השופטים, השופט אליעזר ריבלין, להעמיד את השופטת פוזננסקי-כץ לדין משמעתי בבית הדין המשמעתי לשופטים - אך לא לדין פלילי. ב-15 באפריל הורשעה פוזננסקי-כץ על-ידי בית הדין המשמעתי בראשות נשיא העליון בדימוס, אשר גרוניס, במסגרת הסדר, בעבירת משמעת של התנהגות באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל ובהפרה של כללי האתיקה ל שופטים .
הצדדים הגיעו להסכמה כי העונש שיוטל על פוזננסקי-כץ יהיה עונש של השעיה משיפוט. התביעה עתרה לכך שההשעיה של פוזננסקי-כץ תהיה למשך שנה, ואילו השופטת וסנגוריה ביקשו כי ההשעיה תהיה לתקופה מינימלית - מהיום שבו נחשף אירוע המסרונים (אז היא הושעתה באופן זמני) ועד מתן גזר הדין. ב-18 ביולי דחה בית הדין המשמעתי את ההסדר והורה על הדחת השופטת. אחד הנימוקים המרכזיים להשעיה היה קביעת בית הדין המשמעתי כי אין לו סמכות חוקית להטיל סנקציה משמעתית של השעיה.
בחוות-הדעת המרכזית שכתב גרוניס, נפסק כי בחוק בתי המשפט לא נכלל אמצעי של השעיה מכהונה כעונש שבית הדין המשמעתי יכול להטיל, וכי "אי-כלילתה של השעיה ברשימת אמצעי המשמעת המנויים בסעיף 19 לחוק בתי המשפט, נובעת מבחירה מודעת ושקולה של המחוקק, לא מטעות, לא משכחה, לא מחוסר תשומת-לב. אף אין מדובר בתוצאה אבסורדית". עוד נפסק כי "הסכמת הצדדים כשלעצמה אינה יכולה להוות מקור סמכות להטלת אמצעי משמעת".
באשר למקרה הספציפי של פוזננסקי-כץ, צוין כי אמנם במבט ראשון נראה כי אמצעי של השעיה חמור הוא יתר על המידה, אולם בסופו של דבר החומרה היתרה בה ראה בית הדין את התנהלותה של השופטת הובילה למסקנה כי יש להורות על סיום כהונתה.
השופטים ניל הנדל ואסתר הלמן הצטרפו למסקנתו של הנשיא גרוניס והוסיפו הערות שונות לתמיכה במסקנה, שלפיה הסעד של העברה מכהונה הוא כאמור הסעד ההולם לנסיבות המקרה.
תום-לב, טעות ותמימות
לפני כחודשיים וחצי עתרה השופטת פוזננסקי-כץ לבג"ץ נגד החלטת בית הדין המשמעתי לשופטים. בעתירה לבג"ץ טוענת השופטת המודחת - באמצעות עורכי הדין רם כספי ופיני רובין ממשרד גורניצקי ושות' כי בית הדין המשמעתי טעה כשהגיע למסקנה כי אין לו סמכות להשעות אותה לתקופה קצובה משיפוט, ולכן בחר להדיח אותה משיפוט לתמיד.
לטענה השופטת המודחת, בניגוד לקביעת בית הדין המשמעתי, "לבית הדין המשמעתי סמכות להטיל עונש משמעתי של 'העברה מן הכהונה' לתקופה קצובה", וכי "גם אם בית הדין נעדר סמכות (שלא כדעתנו) להטיל עונש משמעתי של השעיה או העברה מן הכהונה לתקופה קצובה, הוא בחר, לצערה של העותרת, בחמור מבין העונשים הקבועים במדרג הענישה, חרף קיומו של ההסדר המשמעתי המוסכם, וחרף העובדה שהמעשים והמחדלים המיוחסים לעותרת במסגרת הקובלנה נעשו על-ידה בתום-לב, בטעות, בתמימות ולא בזדון".
פוזננסקי-כץ ציינה עוד כי ההסדר שנחתם בינה לבין התביעה, שלפיו היא תיטול על עצמה את האחריות לאירועים, והתביעה תעתור להשעייתה מכהונתה כשופטת לתקופה קצובה בת שנה אחת (ללא תשלום), "מגלם בחובו לא רק את עצם ההודאה שלה בנטען בקובלנה (המתוקנת) תוך נטילת האחריות על-ידה, אלא ובעיקר את העובדה שהעברה מכהונה, ובפועל - הדחה לצמיתות - אינם הולמים את חומרת המעשים או המחדלים שיוחסו לעותרת, שנעשו על-ידה בתום-לב, בטעות, בתמימות ולא בזדון".
עוד לדברי פוזננסקי-כץ בעתירה לבג"ץ, בזכות הסכמתה להודות בעובדות שנטענו נגדה ולחתום על הסדר, לא נחשפנו להתנהלות המערכתית של התביעה, של בית משפט השלום בתל-אביב ושל בתי משפט אחרים.
המדינה הגישה את תגובתה לעתירתה של פוננסקי-כץ, ובמסגרתה גיבתה כאמור את השופטת וציינה באופן מפורש כי עמדתה היא שאין להדיח את השופטת.