הגיע הזמן להגריל חברי כנסת

כשטיילתי עם חבר בפרו מצאנו כפר ידידותי. במסעדה שוחחנו עם אדם שלהפתעתנו התברר כראש הכפר. הוא לא נראה כמו פוליטיקאי ואחרי שיחה קצרה הבנו שגם נבחר בצורה שונה ממה שאנו מכירים. מדי שנה, סיפר, נערכת הגרלה בין תושבי הכפר והזוכה המאושר עובר ללשכת ראש הכפר. אלא שהוא טען שמדובר דווקא בחוסר מזל. אף אחד לא רוצה להיבחר מאחר שהתפקיד הוא נטל.

אותנו זה דווקא הקסים. הרי כולנו מכירים פוליטיקאים תאבי כוח, שבסוף משרתים לפני הכל את עצמם. אבל פוליטיקאי מתעב-כוח? זה היה חדש.

השיטה הזאת שבה פוליטיקאים נבחרים באקראי נקראת "סורטיציה". אני מאמין שאנו בשלים היום להזריקה, ולו חלקית, לשיטה הישראלית. 

הרעיון שאנשים רנדומליים יישבו סביב החשוב בשולחנות נשמע משוגע. אבל נהרהר לרגע על השיטה הקיימת: הדמוקרטיה הישראלית רעועה. אף שאנו מצביעים למפלגה, הרוב בוחרים בה לפי מי שעומד בראשה. אפילו כמות המתפקדים שמרכיבים את הרשימות ובוחרים את הח"כים עצמם - זעומה ובהתדרדרות משמעותית (בשנות ה-90 כמות המתפקדים הייתה עצומה לאין שיעור). בד-בבד, אדם שרוצה להיבחר לכנסת - יעבור דרך חתחתים שבסופה, לא אחת, ישיל את האידאלים שבכלל הזניקו אותו למירוץ.

גם היום אנחנו פחות או יותר "מגרילים" ח"כים, שרובנו לא מכירים אותם ומתעוררים אחרי הבחירות עם נבחרים שנקלעו למלכודות אינטרסים. וההיצע בהתאם - תחשבו על הח"כים המורשעים שיושבים בכנסת או על אלא שמבלים את ימיהם בוועדת האתיקה. ישנם גם ח"כים שבאו לעבור למען הציבור, אבל גם הם מתעסקים רוב הזמן בלהיבחר מחדש. התוצאה היא שקבוצות לחץ שוב ושוב זוכות לאוזן קשבת, על חשבון הציבור הרחב.

הסורטיציה היא שיטה חדשה (ולמעשה גם ישנה שהונהגה כבר באתונה), שתופסת תאוצה בעולם והיא מציעה בחירת פוליטיקאים באקראי. הרצאת "טד" בנושא כבר זכתה ליותר ממיליון צפיות, תנועות לסורטיציה מלבלבות ברחבי העולם, ויש גם דוגמאות חיות מחוץ לכפרי פרו. למשל, חבר המושבעים בשיטת המשפט האמריקאית.

לסורטיציה יש יתרונות מובהקים. קבוצות מתחלפות ואקראיות יתקשו לרקום קנוניות לרעת הציבור ולטובת גורמים מסוימים. אין פופוליזם (לא צריך להבטיח כלום, כי לא צריך להיבחר). אפשר להימנע מהוצאות כספים לא מבוקרות על ידי שימוש בנומרטור, לפיו כל הוצאת כספים מחייבת הסכמת רוב על מקור תקציבי קיים. אין טובות שהנבחרים יצטרכו להשיב למי שיעזור להם להיבחר. חצי מהפרלמנט יהיו נשים, ודרך שריונים לקהילות ואזורים גיאוגרפיים - נקבל סוף סוף ייצוג אמיתי לכל חלקי העם.

ד"ר יורם גת, סטטיסטיקאי ופעיל למען סורטיציה מציין יתרון נוסף: כיום נבחרים פוליטיקאים דווקא בזכות תכונות שמפרידות בינם לבין הציבור הרחב, כמו עושר וכוח. ודווקא אלו, הרי, מחזיקים סדר עדיפויות אחר מרוב הציבור.

השיטה לא חפה מחסרונות. בעיה מרכזית תהיה חוסר המומחיות של הח"כים הטריים. פוליטיקה זה מקצוע: לוקח זמן להבין איך לקדם העברות תקציביות, מה בדיוק עושים בוועדת הכנסת ועוד. אלא שניתן להתגבר על כך בשלל אמצעים: קורס מקיף בן חצי שנה טרם ההשבעה, כהונה בת 4 שנים אך הגרלה שנתית בה רבע מהפרלמנט נבחר מחדש, כך שההחלפה תתבצע בהדרגה. שילוב של חצי כנסת שתיבחר בשיטה הישנה, וחצי בהגרלה וכדומה.

בתחילת הסרט "גלדיאטור" מפציר הקיסר בגנרל מקסימוס (ראסל קראו), שיחליפו לאחר מותו כדי ש"ישיב את הכוח לאזרחים ויסיים את השחיתות". מקסימוס, שרק רוצה לשוב למשפחתו, עונה "אני מסרב בכל לבי". ועל זה הקיסר עונה, כמעט בדמעות, "לכן - זה חייב להיות אתה"! בסוף אכן עלה לשלטון בנו שהפך לרודן צמא-דם.

הקיסר צדק. פוליטיקאי שכלל לא היה מעוניין בכוח שהופקד בידיו - יכול להציל את הדמוקרטיה מעצמה.

הכותב הוא עיתונאי עצמאי, מייסד מיזם "100 ימים של שקיפות"