עניינים כבדי משקל

א. מצחיק אותי שאנשים רטטו שבוע שלם סביב ספין פוליטי די חסר משמעות, אבל נשארו אדישים כמעט לגמרי כשבאותו שבוע ממש השתנו והתעדכנו ההגדרות של כמה מיחידות המידה הכי בסיסיות של החיים, היקום וכל השאר: הטמפרטורה, הזרם החשמלי, החומר, המשקל. בעוד שלריקוד הקיפודים המסורבל של ליברמן, בנט ונתניהו התייחסו כאל אירוע בסדר גודל תנ"כי, הידיעה שקילוגרם הוא כבר לא קילוגרם נדחקה לאחור וזכתה, בדרך כלל, ליחס מחויך ולסיום מרגיע בסגנון "זה לא ישפיע על חיי היומיום שלנו".

אני חושב שזה אחד המשפטים שאני הכי שונא בעברית. למה מי אתם שתגידו לי מה משפיע על חיי היומיום שלי?! חיי היומיום שלי - וגם שלכם - מושפעים הרבה יותר מהתקדמויות מדעיות וטכנולוגיות מאשר ממועד הבחירות או מעוד סיבוב של כיסאות מוזיקליים בממשלה. אם אתם לא אביגדור ליברמן, להתפטרות של שר הביטחון לא הייתה שום השפעה על היומיום שלכם. לעזאזל, אפילו אם אתם כן אביגדור ליברמן סביר להניח שהתפטרות שר הביטחון לא השפיעה עליכם במיוחד.

אין שום דבר חדש, עמוק או מעניין שאנחנו יכולים ללמוד ממה שקרה השבוע בממשלה. המדע, לעומת זאת, סיפק גם השבוע חומר אמיתי למחשבה כשהמשיך להתרחק מהקונקרטי אל המופשט, שזה תמיד הכיוון הנכון בעיניי.

ב. קילוגרם הוא יחידת המידה הבסיסית של המשקל - אבל כמה שוקל קילוגרם? עד לפני כ-130 שנה הוא שקל בדיוק כמו מסה של ליטר מים בלחץ של אטמוספירה אחת ובטמפרטורה של 4 מעלות צלזיוס, אבל זו מדידה כל-כך לא מדויקת מכל-כך הרבה סיבות שבשנת 1889 הפסיקו עם השטויות, יצקו גליל עשוי סגסוגת פלטינה ואירידיום, ואמרו: זה קילוגרם, אבל בול. עשו העתקים שפוזרו בעולם ונשמרו, כמו המקור, בתנאים מושלמים של בידוד, טמפרטורה קבועה, אוויר מסונן וכד'. מעכשיו, אמרו, קילו זה קילו לנצח.

אבל אין דבר כזה לנצח, ולפני יותר מעשור התברר שהזמן שוב צחק אחרון. הקילוגרם המקורי הוריד ממשקלו לא פחות מ-50 מיליוניות הגרם, ואילו ההעתקים שלו נעשו כבדים יותר בערך באותה מידה. זה בפני עצמו כבר עומד על סיפה של הפואטיקה: המקור משתנה בצורה שונה מההעתקים שלו - חייב להיות פה איזה שיעור רוחני לחיים. אנחנו גם למדים שאי אפשר באמת לבודד שום דבר ולשמור עליו מכל משמר. הכול מושפע, הכול משתנה, הכול צובר, הכול מאבד, כלום לא מוחלט והכול באינטראקציה.

כמה זה בכלל 50 מיליוניות הגרם? אנשים חיפשו את הדימוי הכי יפה שלהם ל"קל". כמשקל גרגיר חול, אמר אחד. כמשקלו של ריס, התפייט שני. אני לא יודע, היו לי כמה ריסים בחיים, לאו דווקא שלי (הריסים, לא החיים), ששקלו שבע טון. לטעמי, 50 מיליוניות הגרם זה קצת יותר מהמשקל הסגולי של התפטרות ליברמן.

הקילוגרם החדש, אם שאלתם את עצמכם, שוקל בדיוק 6.62607015 כפול 10 בחזקת מינוס 34 ק"ג מטר בריבוע לשנייה.

רזיתם.

ג. המדע לא יכול להסתפק בהבנה שהכול מושפע, משתנה, צובר ומאבד, נכון? יש דברים שבשביל למדוד אותם צריך להיות יותר מדויק מדימוי בעיתון, צריך להיות מוחלט. ישבו על המדוכה שמחוץ למעבדה, חשבו וחשבו עד שהגו פתרון: נעשה למשקל את מה שעשינו כבר לזמן ולמרחק - ובמידה רבה גם מה שנעשה לכסף: ננתק אותו מהעולם הפיזי. למעשה, הקילוגרם נשאר יחידת המידה היחידה עם מקבילה פיזית, כזו שאפשר למשש, או לפחות להבין.

כך, המטר - שבמקור הוגדר כעשירית מיליונית המרחק מהקוטב הצפוני לקו המשווה, ואחר כך כאורכו של מוט מתכת ספציפי - נמדד כיום לפי המרחק שעובר האור בריק במשך אחד חלקי 299,792,458 שנייה. השנייה, שפעם הוגדרה אל מול כדור הארץ - אחד חלקי 86,400 מהזמן שלוקח לכדור להשלים סיבוב סביב צירו, אומדן מובן למדי - מוגדרת היום כ-9,192,631,770 מחזורי מעבר בין שתי רמות אנרגיה של אטום צסיום-133. הילדים קוראים לי מהחדר השני? ילדים, עוד 9,192,631,770 מחזורי מעבר בין שתי רמות אנרגיה של אטום צסיום-133 אני בא!

השבוע נפל גם הקילוגרם. אני מדמיין אותו מזמזם לעצמו פרפרזה על שירו הידוע של מרטין נימלר: "כשהם באו ולקחו את המטר לא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי מרחק / ואז הם באו ולקחו את השנייה ולא השמעתי את קולי מפני שלא הייתי זמן / ואז הם באו ולקחו אותי וכבר לא נותר שום אובייקט פיזי לדבר בעדי".

בשביל לשקול את הקילוגרם החדש גייסו את תורת הקוונטים כמו גם את היכולת לתרגם משקל לזרם חשמלי ולהיפך - כמו שעובד אלקטרומגנט: ככל שהזרם חזק יותר, המגנט מרים משקלים גבוהים יותר. אז עכשיו משקל הוא זרם חשמלי, וזרם חשמלי הוא אנרגיה כפול זמן, וזמן זה בכלל אור שזז בריק, וריק זה דבר שבכלל לא קיים בטבע וצריך ליצור אותו, ואם הבנתי נכון, אף אחד אף פעם לא הצליח וגם לא יצליח ליצור ריק מוחלט. אז על מה אנחנו מדברים פה בעצם? במה עוד נותר להיתפס?

ד. המדענים מרוצים מעצמם. הפעם, הם אומרים, ההגדרות האלה הן לנצח. למה, כי הן עושות שימוש במה שמכונה "קבועים פיזיקליים נצחיים". איזו יהירות אנושית נוגעת ללב; הרי אתם, המדענים עם כל המדעים שלכם, לימדתם אותנו שה"קבוע" הוא סך כל המגבלות שלנו: כדור הארץ היה שטוח כי לא ידענו להפליג רחוק. הוא עמד במרכז העולם כי לא ידענו לראות רחוק. מטר היה מוט ברזל כי לא הבנו את האור. מהירות האור בריק אומנם נראית לנו היום כקבוע שלא משתנה, אבל מי יודע מה יהיה מחר. איך אפשר לדבר על קבוע? אין קבוע. מישהו באמת חושב שעוד 130 שנה השיטה של לקבוע משקל לפי זרם חשמלי ובעזרת קבוע פלאנק לא תיראה מיושנת על סף המטופשת, בדיוק כמו לקבוע משקל לפי מים או מרחק לפי מוט? פעם אחר פעם אנחנו לומדים שמה שידענו עד עכשיו הוא לא נכון, אבל פעם אחר פעם אנחנו משכנעים את עצמנו שמה שאנחנו יודעים עכשיו - זה הנכון. ופעם אחר פעם מתבדים.

"לאדם הפשוט", שמעתי מדען אחד אומר ונעלבתי בשם כולנו, "הדברים האלה לא אומרים דבר". נכון, מדען יקר, הם לא אומרים לנו דבר, אבל זה שהם לא אומרים לנו דבר אומר לנו הכול: גם זה יעבור, גם זה ישתנה.

אז איך אפשר לומר שלדבר דרמטי כל-כך כמו ניתוק הקשר בין יחידות המידה לעולם הפיזי "לא תהיה שום השפעה על חיי היומיום"? מהם חיי היומיום ללא התפעמות עמוקה מיופיו של המדע?